אקטואליה

איך יוצרים שֶׁרֶץ בשפה העברית?

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (148).

     הבוקר הזדמנה לידי הודעה מאת בנימין נתניהו, העוברת בין קבוצות הביביסטים, וזו כותרתה: "ראש הממשלה המיועד מר בנימין נתניהו: שבוע טוב לאזרחי ישראל. 5 הערות על מה שאמר ולא אמר הערב ראש המעבר יאיר לפיד." לא אצטט את סעיפי האיגרת, מפני שהם רוויי הסתה ושקר. אתייחס רק לאבחנה הנקוטה בה בין 'ראש הממשלה המיועד' לבין 'ראש המעבר.' אפילו לא 'ראש ממשלת המעבר,' רק 'ראש המעבר.'

     עד לא מכבר הקפידו בחוגי הליכוד והמשפחה המלכותית לקרוא לבנימין נתניהו 'ראש הממשלה', אף על פי שמזה שנה אינו ראש הממשלה, אלא ראש האופוזיציה. כעת כבר קוראים לו 'ראש הממשלה המיועד,' כאילו זה טבעו, זו מהותו וזו תכליתו, ואין בלתה. ואילו את יריבו, היריב הראשון הראוי, שגם ינצח אותו, יאיר לפיד, מכנים בשם 'ראש המעבר', כאילו ממשלת המעבר היא רק מין גשר צר מאד, המוליך מהפלתה של ממשלת השינוי ועד להמלכתו מחדש של הנאשם כראש ממשלת ישראל.

     המטבע הלשוני 'ראש הממשלה המיועד', כמו גם 'ראש המעבר', הם שני מטבעות לשוניים מתועבים, חלק מן המילון שנכתב מזה שתים עשרה שנה בחוגי הנאשם. במילון הזה דיקטטורה היא דמוקרטיה, שלטון הרוב הוא עריצות המיעוט, צדק משמעותו החרבת מערכת המשפט ואכיפת החוק ובטחון ישראל משמעותו מכירת צוללות גרעיניות למצריים, ועסקאות חשאיות לרכישת צוללות וספינות מגרמניה בלי יידוע של הגורמים המוסמכים לכך.

     במילון העברי החדש של בנימין נתניהו מטחי טילים, מעוף של בלוני נפץ ותבערה בשדות הדרום הם שקט, השמאל הוא בוגד, המפלגות הערביות הם האחים המוסלמים, ואילו ממשיכי דרכו של כהנא, בן גביר וסמוטריץ', הם שותפים לגיטימיים למעשה ההרכבה של קואליציה עתידית.

     רבות מדברים כאן על מכונת הרעל של נתניהו. על פי רוב מאפיינים אותה באופן עבודתה: טוויית דפי מסרים יומיים, פיזורם בקרב שרים וחברי וחברות כנסת, עיתונאים מטעם ובלוגריסטים, והדהודם באמצעות מערכת מתוחכמת של אלפי משתמשים אמיתיים ובדויים ברשתות החברתיות. אבל הנזק הלא-פחות משמעותי של מכונת הרעל הזאת הוא השחתת השיח הציבורי על ידי עיוות הלשון והיפוך היחס של הלשון של העולם שהיא מתארת. שפת ההפך הזאת, שבה מאמצים נתניהו ועבדיו את המונחים של השמאל הליברלי והופכים אותם על פיהם, משבשת את תודעת חסידיהם והופכת את בוחן המציאות שלהם לדבר בלתי אפשרי.

     הנדסת הלשון העברית היא חלק מהנדסת התודעה שנוקט בה הנאשם ומהדהדת מכונת הרעל שלו. הטקטיקה הזאת אינה חדשה. היא נכנסה לשימוש בחוגי הימין עוד בימי מלחמת לבנון הראשונה, אז הוצגה המלחמה כ'מבצע שלום הגליל' במקום 'מלחמת לבנון', ושאיפת הפלישה של אריק שרון ללבנון הוצגה כשמירה על יישובי הצפון. אך אין ספק כי מאז עליית נתניהו לשלטון, וביתר שאת מאז רדתו ממנו, הטקטיקה הזאת הפכה לפני כל.

     מדובר בלוחמה פסיכולוגית, המופנית כלפי החברה הישראלית פנימה. הימין יכול לחזור לשלטון רק על ידי שיבוש בוחן המציאות של בוחריו, ערעור היחס בין לשון לבין עולם, ושלילת האפשרות של בוחריו לראות את המציאות בעיניים נכוחות.

     האמת היא כמובן הפוכה מזו שמציג בנימין נתניהו. בשנות שלטונו המדינה נתקעה. התקציב לא עבר, איראן לא טופלה, החמאס קיבל מיליוני דולרים מדי חודש במזוודות, והמשיך להמטיר טילים ובלונים על יישובי הדרום, החברה הערבית טבעה בפשיעה, באלימות ובמוות, הקשישים, הנכים, החיילים והחד-הוריות לא זכו למענה והגיעו לקריסה, העובדים הסוציאליים, הנהגים, המתמחים ועובדי מערכת הבריאות נזנחו מאחור, ותקציבים שהיו צריכים לעבור למערכות הבריאות והחינוך ולבניית תשתיות לאומיות הופנו למגזר החרדי ולמגזר הדתי-לאומי כדי לתחזק את שלטון הנאשם.

     בשנה אחת הצליחה ממשלת השינוי להתחיל לתקן את כול אלה וגם מעבר לכך. ועוד ידה נטויה. המעשים מדברים בעד עצמם, ובזה לא צריך שום בוחן מציאות מלבד להרים עיניים ולראות נכוחה. מדי יום איראן חוטפת עוד מהלומה, החמאס יושב בשקט, החברה הערבית מתנקה ממשפחות הפשע, הקשישים והנכים, החיילים והחד-הוריות מקבלים מענה, העובדים הסוציאליים, הנהגים, המתמחים ועובדי מערכת הבריאות והחינוך זוכים להקשבה ולהישגים, ומערכות החינוך והבריאות מקבלות תקציבים המאפשרים להן לרכוש מכשירים מתקדמים ולתכנן קדימה.

     יהודה עמיחי זכרו לברכה פרסם בספרו 'גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות" את השיר "אני רוצה לבלבל את התנ"ך." ציטטתי אותו ערב הבחירות לכנסת העשרים ואחת. נדמה לי שהגיע הזמן לצטטו שוב:

יהודה עמיחי

אני רוצה לבלבל את התנ"ך

מָטוֹס עוֹבֵר מֵעַל לַתְּאֵנָה

אֲשֶׁר מֵעַל לָאִישׁ אֲשֶׁר תַּחַת תְּאֵנָתוֹ.

הַטַּיָּס הוּא אֲנִי וְהָאִישׁ תַּחַת הַתְּאֵנָה הוּא אֲנִי.

אֲנִי רוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת התנ"ך.

אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת הַתַּנַ"ךְ.

אֲנִי מַאֲמִין בָּאִילָנוֹת, לֹא כְּמוֹ שֶׁפַּעַם הֶאֱמִינוּ,

אֱמוּנָתִי קְטוּעָה וְקִצְרַת מוֹעֵד

עַד הָאָבִיב הַבָּא, עַד הַחֹרֶף הַבָּא,

אֲנִי מַאֲמִין בְּבִיאַת הַגֶּשֶׁם וּבְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.

הַסֵּדֶר וְהַצֶּדֶק מְבֻלְבָּלִים: טוֹב וָרָע

עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנַי כְּמֶלַח וּכְפִלְפֵּל

הַכֵּלִים כָּל כָּךְ דּוֹמִים. אֲנִי כָּל כָּךְ

רוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת הַתַּנַ"ךְ. הָעוֹלָם

מָלֵא דַּעַת טוֹב וָרָע, הָעוֹלָם מָלֵא לִמּוּד:

צִפֳּרִים לוֹמְדוֹת מִן הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת

וּמְטוֹסִים לוֹמְדִים מִן הַצִּפֳּרִים

וּבְנֵי אָדָם לוֹמְדִים מִכֻּלָּם וְשׁוֹכְחִים.

הָאֲדָמָה אֵינָהּ עֲצוּבָה מִשּׁוּם שֶׁמֵּתִים קְבוּרִים בָּהּ.

כְּשֵׁם שֶׁשִּׂמְלַת אֲהוּבָתִי אֵינָהּ שְׂמֵחָה

שֶׁהִיא חַיָּה בְּתוֹכָהּ.

יַלְדֵי בְּנֵי אָדָם הֵם עֲנָנִים

וַאֲרָרָט הוּא עֵמֶק עֲמֹק.

וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה לַחְזֹר אֶל בֵּיתִי

כִּי אֶל הַבַּיִת מַגִּיעוֹת כָּל הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת,

כְּמוֹ בְּסֵפֶר אִיּוֹב.

הֶבֶל הָרַג אֶת קַיִן וּמֹשֶׁה נִכְנַס

לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאֲרוּ בַּמִּדְבָּר.

אֲנִי נוֹסֵעַ בְּמַעֲשֵׂי הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל

וִיחֶזְקֵאל עַצְמוֹ רוֹקֵד כְּמִרְיָם הַנְּבִיאָה

בְּגֵיא הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת.

סְדֹם וַעֲמֹרָה מִתְפַּתְּחוֹת

וְאֵשֶׁת לוֹט הָיְתָה לִנְצִיב סֻכָּר וּדְבַשׁ

וְדָוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם.

אֲנִי כָּל כָּךְ

רוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת הַתַּנַ"ךְ.

[מתוך "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות, הוצאת שוקן, 1989].

     עמיחי רצה לבלבל את התנ"ך באירוניה גדולה. בנימין נתניהו רוצה לבלבל עלינו את דעתנו כליל, עד כדי שנחשוב כי ראש ממשלה מודח, הנאשם במרמה ובהפרת אמונים, הוא ראש ממשלה מיועד, ואילו ראש ממשלת מעבר, האיש שעמד מאחורי הקמתה של ממשלת השינוי ועומד בראש המפלגה הגדולה ביותר המתנגדת לנאשם, הוא רק 'ראש מעבר,' מין גשר צר בין נפילת הממשלה לבין חידוש השלטון בידי הנאשם.

     האמת היא, שבנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מודח, העומד רגע לפני עדותה של הדס קליין, שתחשוף ברבים את קלונו ואת דפוסי ההתנהלות המושחתים בשלטונו ובתוך ביתו ממש, וכמה רגעים לפני שיידון, בעזרת השם, למאסר ממושך.

     הדבר היחיד שקשה להבין הוא איך מישהו או מישהי, בימין, עוד מסוגל להמר ולשים את קולו על קרן הצבי של השקרן הזה, שלא הייתי קונה ממנו אפילו גג של פח.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.