אקטואליהדעותפוליטיקהשירות הביטחון הכללי שב"כ

הדף היומי (119). ריח השלטון הצבאי באוויר.

אחד הדברים שהכי מטרידים אותי בזמן האחרון הוא הודאת המערכת האזרחית, קרי הממשלה, בכשל הניהול שלה את מדינת ישראל בכלל ואת משבר הקורונה בפרט, והקריאות של נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ורבים אחרים להטיל את הטיפול במשבר על הצבא.

על פי הגיון זה, אנשי הצבא הבכירים מיומנים לטפל במצבי חירום, ולפיכך על הממשלה למסור לידיהם את הטיפול במשבר זה. כבר במרץ הודיעה מערכת הביטחון, כי בצה"ל האיצו את המוכנות לאפשרות שיוטל על מערכת הביטחון הטיפול במשבר הקורונה. צה"ל עדכן את פקודת המבצע המיוחדת לטיפול באירועים של אסון טבע, "קרן אור," הפקודה כוללת גם מוכנות למצבי קיצון שבהם יידרש צה"ל לנהל את כל המשק האזרחי במדינה, וכן לשלוט באוכלוסיה. בידיעה מ"ישראל היום" (23.3.20) נכתב, "בצה"ל מקווים כי המשטרה היא זאת שתאכוף את הסגר ואת ההנחיות על התושבים, אולם אם המצב יתדרדר תחולק הארץ לאזורי אחריות שיוטלו על מפקדות צבאיות. כך, יקבלו אוגדות אחריות על אזורים שלמים, ומתחתן יפעלו חטיבות בערים וגדודים בשכונות."

בהמשך פיקוד העורף נטל אחריות על ערים שונות, ובהן בני ברק, במערך המבצעים המיוחדים באמ"ן החלו בהסבה של מכונות הנשמה, בייצור של מסכות אטומות, בפיתוח אפליקציות שישרתו את האוכלוסייה ובמאמץ לאיתור ולרכש של ציוד רפואי חיוני, שחסר במחסנים, ולהבאתו לישראל.

כול המעשים הללו באו יחד עם ביקורת מצד מערכת הביטחון על אופן ניהול המשבר בידי משרד הבריאות. "הביקורת נגעה בשלושה תחומים מרכזיים: בעיה של שליטה במשבר וניהולו; בעיית הסברה ומידע לציבור; ובעיות לוגיסטיות." בהמשך, נכנס גם המוסד לפעולה, בכול הנוגע לרכש, והשב"כ, בכול הנוגע למעקב אחר האזרחים.

ישראל היא מדינה, האמונה, או לפחות אמורה להיות אמונה על התנהלות במצבי חירום. ב-72 שנות קיומה עברה הארץ מלחמות רבות, מבצעים, הפצצות וכדומה. מטבע הדברים, הממסד הביטחוני בארץ הוא המטפל במצבי חירום מלחמתיים. אולם, בדיוק כדי להפריד בין המערכת האזרחית לבין המערכת הצבאית במצבי חירום הוקם הגוף ושמו רח"ל, רשות חירום לאומית, שהתמזג יחד עם מל"ח (משק לשעת חירום) במשרד להגנת העורף. הגופים האלה, ולא צה"ל, המוסד או השב"כ, הם שהיו אמורים לתפקד במלוא עוזם בעת הזאת. אבל בשל דלדול סמכויותיהם ותקציבם בידי ראש הממשלה, אינם מתפקדים כיאות.

יעודה של רשות החירום הלאומית לשמש רשות ממלכתית לחירום, ליד שר הביטחון, למימוש אחריותו הכוללת לכלל מצבי החירום במרחב האזרחי. זאת באמצעות תכנון, תיאום, הנחיה, הכוונה ובקרה של כלל המשרדים, הגופים הייעודיים, המערכות הלאומיות והרשויות המקומיות העוסקות במוכנות והכנת המרחב האזרחי. כמו כן, להביא למיצוי מרבי של המשאבים הלאומיים להבטחת החוסן והרציפות התפקודית במצבי משבר וחירום שונים (כולל חירום בעורף, המוגדר "מצב בו קיימת התרחשות או מכל סיבה אחרת עליה החליטה הממשלה המצריכה פעילות רב תחומית ברמה לאומית בעורף, או הכרזה על מצב משפטי בעורף או על פי החלטת שר הביטחון ובהתייעצות עם השר לביטחון פנים").

     תפקידה של רשות החירום הלאומית הוא לפעול לקידום היערכות גופי החירום, ספקי החירום והמשק החיוני לחירום. לשמש מנחה מקצועי בתחום ההיערכות לחירום. לפעול במצב חירום במשק כדי לסייע לשר הביטחון, לגופי החירום ולספקי החירום. שר הביטחון הוא האחראי עליה, ועליו להכין ולהציג לאישור הממשלה את ניתוח האיומים וסך כל השפעתם על המרחב האזרחי, להכין לממשלה תכנית אב לאומית, לערוך תרגולים לגופי החירום ולתאם את ההסברה לציבור בשעת חירום. שר הביטחון הוא גם זה שאמור להחליט על תחילת השימוש במלאי אסטרטגי של המשק, לוודא את מוכנות המערכות החיוניות, ועוד.

     בהינתן העובדה, ששרי הביטחון הקודמים היו אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, אין זה מפתיע שראש הממשלה נטל לידיו את מרבית הסמכויות לעיל, והתבזה בהופעותיו היומיומיות בפני הציבור, כסוג של מוקיון של מרפקים וטישיו, אבל כאפס בניהול.

     הבעיה היא, שאחרי שהנאשם עיקר את רשות החירום הלאומית, ובשל כשל הניהול שלו את ישראל ואת המשבר שהיא מצויה בו, הוא יצר חור שחור של פאניקה, הידרדרות בריאותית, חברתית וכלכלית ואי-ודאות ברמת השלטון וגם בקרב האזרחים. אי-ודאות זו, של כול אדם באשר לגורלו האישי, יצרה תסיסה ציבורית, המתפרצת כעת בגלי מחאה שלא ידענו כמותם מאז מלחמת לבנון הראשונה.

     הנאשם, שרואה כי המחאה הציבורית נגדו מחריפה, ואינה מרפה, החל לכנות את המחאה, יחד עם צוות עוזריו, בשם 'אנרכיה.' הם מפמפמים שוב ושוב בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, שהמחאה היא אנרכיה אלימה, המסיתה לרצח ראש הממשלה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהשר לביטחון פנים אמר, בערוץ 12 (15.7.20): ""מה שראינו אתמול זו אנרכיה, סוכני כאוס המבקשים לזרוע בהלה וייאוש בציבור. שיא מכוער של הסתה ונאצה – גם מצד נבחרי הציבור," קרא ליועמ"ש לחקור את הנושא ואף תקף אותו משלא עשה כן.

     בנו של הנאשם וחבר שופריו בתקשורת המשיכו בהסתה, ואף פרסמו תמונתו של דגל פלסטין, שהונף על ידי מפגינה אחת בהפגנה אחת, והנאשם אף צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "‏יצא המרצע מהשק: דגל הרשות הפלסטינית בהפגנת השמאל שמארגן אהוד ברק, אתמול מחוץ לבית ראש הממשלה בירושלים. בושה וחרפה".

     ההישענות של הממשלה, המערכת האזרחית שניהולה כושל, על הצבא וגופי הביטחון האחרים שיושיעו אותה באזלת-ידה, בד-בבד עם ציור המחאה הציבורית הדמוקרטית והלגיטימית נגד הנאשם, בדיוק בשל השחיתות שפשתה בשלטונו, ואזלת-ידו בניהול המשבר, מקרבת אותנו מאוד לאחת משתי האפשרויות – שהצבא וגופי הביטחון יקבלו לידם את הטיפול במדינה, או שהנאשם יחריף את התנגדותו למחאה עד כדי הכרזה על עוצר או על משטר צבאי.

     מחר, יום שלישי, גם יעלה על שולחן המליאה חוק הסמכויות לשעת חירום. אם חס וחלילה יאושר, יוכל הנאשם בכול עת להפוך את הדמוקרטיה כאן לדיקטטורה, בכסות של משטר צבאי. הוא יקרא למפגינים אנרכיסטים, לעוצר סגר – וישתלט עלינו בכוח הזרוע.

     לאור כול אלה, אסור בשום פנים ואופן שסיעת 'חוסן לישראל' ושאר הח"כים מסיעת 'העבודה' יצביעו בעד חוק הסמכויות. אם יש משהו שבגינו הם חייבים לפרק את הממשלה הרעה הזאת, להוציא ממנה את הנאשם ולהקים ממשלה חליפית תחתיה ללא בחירות, הריהו הרגע הזה. לא הדיונים על תקציב דו שנתי של שנה ושלושה חודשים אמורים להכריע את גורל הממשלה, אלא הדיון מחר על חוק הסמכויות, שיפריד בין ישראל דמוקרטית לבין דיקטטורה מערבית במזרח התיכון.

     הנאשם חייב מיד להכריז על נבצרות. אם אין הדבר עולה בידו, על בית המשפט העליון להודיעו על כך. כול יום שהנאשם נאחז במשרתו, וממשיך בהפעלת גופי הביטחון על אזרחי ישראל מחד גיסא, ובהסתה נגד המחאה הדמוקרטית מאידך גיסא, מקרב אותנו לסכנה של אבדן החירות האישית.

     אשמח אם תפיצו פוסט זה, ותשתפו אותו עם בכירי 'חוסן לישראל' ו'העבודה.' תודה.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך
Close
Call Now Button