יאיר לפיד עושה מזומנים. נפתלי בנט מקבל קרדיט. נדמה לי שזה מסכם היטב את מצבנו כעת. לפיד עשה דרך אישית ופוליטית ארוכה. הוא בנה את עצמו לאט, ביסודיות, במחויבות ובאמינות, התבגר בתוך תפקידו והוכיח את יכולתו להיות למנהיג. נפתלי בנט עשה דרך חתחתים, מלווה בטעויות. הוא טעה בדרכו לא אחת. הטעות הכי בולטת שלו כעת היא אופן בחירתו באנשים המלווים אותו. כעת, דווקא כשהוא עומד בפני השבעתו כראש ממשלה, אין בידו ודאות שאכן יצביעו בעדו. בדבר אחד לא טעה – בברית שלו עם יאיר לפיד. לפיד הבטיח לו קדימות בראשות הממשלה, ועומד בהבטחתו. אני יכול רק לשער אילו תעצומות נפש נדרשות ממנו לזה.
יאיר לפיד ייצב את עצמו, בעצם הימים האלה, כמנהיג גוש המרכז-שמאל. אופן התנהלותו הוא שחיבר יחד את אביגדור ליברמן, גדעון סער, נפתלי בנט, מנסור עבאס, מרב מיכאלי וניצן הורביץ. החיבור הזה מעורר תקווה בלב ציבור מותש משנות הסתה ופילוג, מארבע מערכות בחירות, ממשבר הקורונה ומן המלחמה. זה הסוד של הירתמות רבים ורבות להצלחת הקמתה של ממשלת האחדות.
התגודדות אלפי בחורי ישיבות, נערי גבעות ואנשי ימין קיצוני, בעידודם חסר האחריות ונטול המוסר של 'רבני ארץ ישראל,' מול בתיהם של איילת שקד, נפתלי בנט, זאב אלקין ואחרים, מייראת את הלב. היא לא תמנע את השבעתה של ממשלת האחדות, אבל היא עלולה לגרום לזה, שהשבעתה תהיה מלווה בדם. הלוואי ויימנע הדבר.
מול ההפגנות הסוערות והאלימות האלה נמצא ציבור גדול מאד של ישראלים, מימין ומשמאל, מן החברה הדתית ומן החברה החילונית, מן החברה היהודית ומן החברה הערבית, הדרוזית, הבדואית והצ'רקסית, שמבקש לחיות בשקט. ששואף לחיים של ערבות הדדית, צדק, שוויון וחירות, לחיים של שלום.
הרוחות המנשבות בקרב הרוב הדומם של הישראלים מלאות רצון טוב. קבוצות, עמותות ויחידים, שמקודם היו מצויים בקצווי הקשת הפוליטית, מוצאים עצמם משתפים פעולה למען הצלחת הקמתה של ממשלת האחדות. זאת, מתוך הכרה עמוקה בכך, שכולנו חיים כאן יחד, עתידים לגדל כאן את בנינו ובנותינו, ומבקשים לחדש את הברית האזרחית בישראל ואת היותה מדינה יהודית ודמוקרטית. ממש כך, ומבלי ש'יהודית' תבוא לפני 'דמוקרטית', וגם לא ההפך מזה.
מדינה יהודית דמוקרטית. זה היה חזון המייסדים של מדינת ישראל. והתמד קיומו כרוך בחיבור בין מגזרים, מחנות, קבוצות ויחידים. החיבור הזה הוא היוצר את הפסיפס המרגש והעשיר של החברה הישראלית. במיטבו, הוא סוג של קסם, אור לעמים. במירעו הוא מתכון לאפליה, לקיפוח, לפגיעה בזכויות המיעוט והאזרח. ולזה לא נסכין.
החיבור בין המפלגות המרכיבות את הממשלה הוא רבגוני, ייחודי וטעון. כול אחת מן המפלגות מייצגת ציבור שלם, הבא אל הקואליציה עם דרישותיו וצרכיו. בממשלת אחדות כזאת, אף מגזר או קבוצה לא יזכו למימוש כול דרישותיהם וזכויותיהם. אבל ניתן וראוי לבקש מבין מנהיגי ומנהיגות הקואליציה הזאת לעשות כול מה שבידם לא לפגוע באיש, גם לא בקבוצה, ולעשות את המיטב שבידם כדי להיטיב עם חיי כולנו ועם חייו של כול יחיד כאן.
כישראלי ויהודי, כאב גאה יחידני לתאומים מפונדקאות, חשוב לי מאוד להפסיק את הכיבוש, להנהיג שוויון זכויות אזרחי מלא בין אזרחי ואזרחיות הארץ הזאת, לתקן את חוקי הגיור ולפתוח את שערי הארץ בפני צאצאי גלות ספרד ואנוסיה בעולם החדש. לא פחות מזה חשוב לי תיקון החוק לנשיאות עוברים (פונדקאות), חוג הזוגיות ועוד. אמשיך להיאבק על כול אחת ממטרותיי, יחד עם חברים וחברות התומכיםות בהן. אבל בראש וראשונה אני מאמין שעלינו לעשות לחיבור בין כל חלקי הקואליציה והממשלה הבאה. חיבור מתוך הכרה בהבדל, בשוני וגם באמונות ובמטרות. חיבור שנועד לחדש את הדמוקרטיה, את התקווה ואת היכולת לשיח ציבורי הדדי ופתוח, בידיעה שזה מקומנו כאן, ועלינו מוטלת החובה, והזכות, לשמור עליו.
זה ההבדל הגדול ברוח הנושבת כאן בארץ. ההבדל בין הרוח המפלגת, המסכסכת, המשסה איש ברעהו וחברה בזולתה, של בנימין נתניהו – לבין הרוח המחברת, המכבדת מורכבות ואינה מתעלמת ממנה, אבל מגשרת עליה, של יאיר לפיד, נפתלי בנט ושותפיהם ושותפותיהם להרכבת הקואליציה והממשלה.
מי ייתן ונעבור את השבוע הקרוב בשלום, ואחריו נדע לא רק נשיא חדש, אלא גם ממשלה חדשה. ממשלת אחדות, שתשכיל לעשות להרגעת הרוחות בציבור, לחידוש התקווה ולהבטחת הצמיחה של כולנו יחד. אמן.
נ.ב.
סופרים וסופרות שטרם חתמו על המכתב שאני עובד עליו, ברוח זו, או שלא הגיע אליהםן, מוזמניםות ליצור אתי קשר באופן פרטי, כאן, במייל ilan@isheinfeld.com או בווטסאפ 0522-300098.
