תהליך היצירה

הדף היומי (285). בישולים וספרים.

     "אבא, היום שבת ועוד לא היינו יחד," גער בי כרגע בני דניאל, ובצדק גמור. הרי אני הוא זה שקבע, שבימי שבת לפני הצהריים נהיה יחד, במקום במסכים. אבל מה לעשות, וביום חמישי בבוקר פתאום קלטתי, שאמנם עברתי על הגרסה האחרונה של ספרי החדש, "הנזיר היהודי", על גבי המחשב, אבל שכחתי לעבור עליו בתדפיס.

     קריאה בספר על גבי המחשב שונה לגמרי מקריאתו בתדפיס. במחשב אתה מגולל ספר מעלה-מטה. בספר או בתדפיס אתה הופך אותו דף אחר דף, משמאל לימין. הקליטה שלו אינה אנכית אלא אופקית, תנועת העין שונה ועמה גם טיב הקליטה של הטקסט והביצוע הקולי שלו בדמיונך. שהרי כול ספר, ודאי ספר היוצא מתחת ידיי, הוא קודם כול מתווה מוסיקלי, לפני שהוא סיפור או שיר.

     כול יום חמישי ישבתי על הספר. אתמול, שישי, הגיע לכאן אבא שלי, עם ארגז ירקות מלא וגדוש מאחי, אביב, המשווק ירקות טריים ומגוונים ממיטב התוצרת של חקלאי האזור בשווקי יוקרה. הוא נשאר עם סחורה ושלח לי אותה, וכדי שלא תירקב, תיזרק או תינתן לתרנגולות, היה עלי לעצור מן העבודה על הספר, ולבשל.

     אז בישלתי.

     הכנתי עגבניות שרי מיובשות בתנור, צ'טני עגבניות שרי, תות עץ וענבים, עוגת פרי בחוש עם נקטרינות ותות עץ, חצילים קלויים בגמבה, חצילים קלויים בטחינה, סיר פלפלים, קישואים ועלי תות ממולאים בבשר ואורז אדום, סטייק פרגיות על האש ותפוחי אדמה ובטטות בתנור. עבדתי כמעט חמש שעות, ורק אחרי ארוחת ליל שישי וקיצור מהדורת החדשות יכולתי לשוב לעבודתי על הספר.

     ישבתי עליו עד שתיים לפנות בוקר, עד שהרגשתי שאם אינני קם משולחני והולך לישון אחטוף התקף לב. עד כדי כך הייתי מותש, עיניי צורבות וחזי כואב.

     חשבתי שאישן שש שעות ואקום רענן. אבל אור הזריחה וקול התרנגול הקורא העירו אותי כבר בשש, מקץ ארבע שעות שינה בלבד.

     התקלחתי, התגלחתי, ישבתי לכתוב דפי בוקר, קיבלתי את פני הילדים, עשיתי אימון ארובי, אכלנו ארוחת בוקר, הכנתי יחד עם מיכאל פנקייקים, ואז נזכרתי, שמחר אחר הצהריים מגיעה אלי הביתה קבוצה של בני נוער מתוכנית מנהיגות צעירה, כדי להיפגש אתי במסגרת חודש הגאווה, ועלי לנקות ולסדר את החצר.

     רק סיימתי את אלה – ושבתי ל"נזיר היהודי." סיימתי את המעבר על התדפיס, והכנסתי את כול התיקונים שעשיתי ביד, על גבי התדפיס, אל קובץ המחשב. אחרי כן גם שכתבתי את כיתוב הכריכה שלו, ושלחתי את הכול לנועה מנהיים, העורכת שלי.

     היום עלי עוד לבדוק עבודות של תלמידיי, שמחכים כבר שבוע לתגובתי, להכין מערך שיעור, לסיים קריאה בסיפור של תלמיד ומעבר על ספר שסיימתי את עריכתו. בשבוע הקרוב לפניי גם קריאה בספר משפחה של מישהו, בספר שיריה של אחרת ובעוד ספר משפחה המערב שירים וסיפורים של מישהי שלישית. בו-בזמן עלי להשלים גם את העיצוב וההתקנה לדפוס של שלושת ספרי השירה החדשים שלי, ושל ספר הילדים החדש.

     כמות העבודה הזאת פשוט מטורפת. אבל זה בדיוק מה שאני אוהב. לעבוד המון, ליהנות מן המלה הכתובה, ולרוקן מגירות.

     המשמעות היא, שבחודש אוגוסט יראה אור לא רק הרומן שלי, "הנזיר היהודי", אלא גם ספר הילדים "הסיפור של מיכאל ושל דניאל," ובו סיפור הפונדקאות שלנו, ושלושת ספרי השירה הבאים: "עמלק" (ספר שירי אהבה לגבר מוסלמי, לגבר נשוי סטרייט ולעוד בחורים), "סיור כתובות" (ספר שירים על המעבר מתל אביב לתובל, ובו שירי נוף מתובל ושירי געגוע לעיר) ו"יודע כיליונו" (ספר שירים על החלוף, על הבריאות והחולי, בלדות בית חולים, שירי נוסטלגיה לילדות, שירי הורות ועוד).

     כול מי שאני מכיר ממליץ לי להוציא לאור את הספרים במרווחי זמן אלה מאלה. לתת לקוראים ולקוראות כול דבר בעתו. אבל אני לא בנוי להמתנה ממושכת בין ספר לספר. כול חיי הכתיבה שלי מאופיינים בהתפרצויות, בהוצאה לאור יחד של רומן או ספר שירה עם ספר ילדים. ואני חי כמו שאני מבשל. בשפע. אז הפעם תקבלו חמישה יחד, וכול אחד.ת יוכל לבחור לעצמו.ה מה לקרוא.

     שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך. אמן ואמן.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.