אקטואליה

הדף היומי (294). יכול להיות שנפלתי בפח.

     אני חבר בכמה מקבוצות המחאה בווטסאפ. באחת מהן כתבה היום עדן צולי משהו, שמאוד מטריד אותי. היא התייחסה לנאום החיסונים האחרון של נפתלי בנט. "אנחנו נופלים בפח הראשון שקלוגהפט טמן לנו… יש כאן ספין מתוחכם של קלוגהפט יועצו לשעבר של הנאשם ויועצו הנוכחי של בנט לפצל את המחאה לשתיים.. לייצר דיכוטומיה חדשה. ימנים ושמאלנים כבר לא רלוונטי … אז צריך דיכוטומיה וכלי הסתה  חדש כדי לייצר ספינים ולפצל את העם בכלל ואת המחאה בפרט לשניים." אז הגעתי לדף של חברי אבישי מתיא, מתנגד חיסונים ותיק, שביטל את חברותי אתי בפייסבוק בשל דבריי על נאום בנט. וכך כתב:

     "זה לא בנט. זה קלוגהפט. אתמול לא ראיתם ראש ממשלה בטוח בעצמו – אתמול ראיתם פוליטיקאי במצוקה קשה, שמדקלם נאום הסתה בהשראת יועץ התקשורת משה קלוגהפט. לא אתפלא אם קלוגהפט גם חיבר אותו. זה אותו קלוגהפט, שהיה אחראי ב-2016 לקמפיין ההכפשה של תנועת "אם תרצו", שהסית נגד אמני ישראל והציג אותם כבוגדים. זה אותו קלוגהפט, שעד לא מסמן ייעץ לבנימין נתניהו, אמן ההסתה וההכפשה. קלוגהפט אינו יועץ לענייני בריאות אלא מתמחה בניהול משברים פוליטיים. ובנט זקוק נואשות לקמפיינר. הסיבה, כפי שנחשף בדה מרקר הבוקר, היא שהפופולאריות שלו בסקרים כראש ממשלה (ושל מפלגת הרפאים ימינה) – נמוכה עד עלובה. בנט לא הצליח למצב את עצמו כמנהיג לאומי, איש לא מתייחס אליו ברצינות, ביבי נוגס בו ומלחיץ אותו (מדבר עם בורלא מפייזר מאחורי גבו), והוא יודע היטב שהוא עלול להיעלם. אז כמו ביבי, בנט גייס את הקורונה והחיסונים לטובת תעמולת כזב וסימן, בעצת קלוגהפט, אויב. זה מה שרודנים או פוליטיקאים במצוקה כמו בנט וביבי תמיד עושים – מסמנים אויב, עושים לו שיימינג, מבזים אותו ומפנים את האש אליו – כדי לחפות על עליבותם המנהיגותית ולהסתיר את כישלונותיהם. האויב שנבחר הפעם אינו אמני ישראל אלא "מתנגדי חיסונים" – הגדרה שקרית, מצוצה מן האצבע, למיליוני נשים, גברים, בני נוער וילדים, חרדים וערבים, שמסרבים להשתתף בניסוי המפוקפק של חברת פייזר שקרס בשבועות האחרונים. אנשים בריאים לחלוטין ששומרים בצדק על בריאותם. אז תזכרו: זה לא בריאותי – זה פוליטי. וזה לא בנט – זה קלוגהפט."

     אבישי, עיתונאי ופעיל שאני מעריך, מדבר בטון סמכותי מאד. אולי הוא צודק, הרי הוא כבר ראה דבר או שניים במסדרונות התקשורת כאן. דבריו גם מסתברים על הדעת. מדוע בנט שכר את קלוגהאפט? לאיזה צורך? האם מקרה הוא שהקיטוב בין מחוסנים ללא-מחוסנים השתרבב לנאומו אחרי שכירתו כיועץ? אני מוכרח להודות, שכאשר בירכתי את בנט על נאומו, לא חשבתי על כך כלל. מתוך תום לב ואמונה בירכתי אותו. וגם מתוך תקווה, שנשתלט על המגפה ונחזור לחיות בשלווה ובשלום.

     ניצן וייסברג, אישה ופעילת מחאה בולטת שאני מאוד מאוד מעריך את דעתה, הגדילה עשות. ניצן היא מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. לפני שובה ארצה מלימודיה עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד .תמיד כדאי להקשיב לה, כי מבחר הספרים שהיא קוראת אינו זמין לי. ואני לומד ממנה מה לקרוא בתחומים המעניינים אותי.

     "הפילוסוף ומשפטן קארל שמיט," כתבה ניצן בשרשור ארוך בטוויטר, "תיאר בספרו הנודע 'הקונספט של הפוליטי' מדוע באופן יסודי כל דיון פוליטי אמיתי מתקיים במאבק בין 'חבר' ו'אויב', כשאויב יכול להיות חיצוני או פנימי. הוא סבר שעל בסיס ההבחנה הזו נגזרת ריבונותה של מדינה. הוא ביקר חריפות את הליברליזם על פגמיו וחולשותיו ובעיקר על כך שראה במדינה גוף שמטרתו להגן על זכויות הפרט, וסבר שמנגנונים כמו חוקה והפרדת רשויות פוגעים ביכולת של הריבון להתמודד עם ״מצב יוצא דופן״. קארל שמיט היה מהמשפטנים הבכירים ברייך השלישי ומי שעזר להכשיר משפטית את חוק ההסמכה.

     "כבר כמה שנים שאנחנו עדים לעליה של מה שניתן לכנות ״פוליטיקה שמיטיאנית״ כחלופה לליברליזם. הדמוקרטיה ה״אי-ליברלית״ של אורבן בהונגריה היא דוגמה. גם ארדואן, טראמפיזם וביביזם הם ביטויים של פוליטיקה שמיטיאנית ששמה דגש עצום על קונפליקטים בין ״חבר״ ו״אויב״ ומבקשת לייצר סמכות רבה למנהיג.

     "לא מדובר בטירוף או רשע. הביקורת של שמיט על הליברליזם לא מופרכת. אכן יש למדינה עם הפרדת רשויות שמגינה על זכויות הפרט קושי אמיתי להתמודד עם ״מצב יוצא דופן״ משריפת הרייכסטאג דרך כיבוש וטרור ועד מגיפה. ועם זאת כפי שצ׳רצ׳יל טען, זו השיטה הכי פחות גרועה בהתחשב באלטרנטיבות.

     "דבריו של בנט על ״מחוסנים״ ו״לא מחוסנים״ כמו גם דברי הנשיא שהופכים את כל מי שלא מוכר בשטחים לטרוריסט הם פוליטיקה שמיטיאנית לפי הספר, האות והנקודה. אנשים שלא מבינים באפידמיולוגיה ואנשים שלא מסוגלים לצייר את הגדה המערבית על מפה מתחלקים אינסטינקטיבית ל'חבר' ו'אויב' ללא דיון רציונלי.

     "בעצם מסגור הדיון כ'חבר' מול 'אויב' כולנו משתתפים בפוליטיקה שמיטיאנית שכופרת בדמוקרטיה ליברלית ובעבר אכן היתה הבסיס הפילוסופי ומשפטי לרייך השלישי. מי שתוקף 'לא מתחסנים' ומי שתוקף 'מתחסנים, מי שזולל גלידה ומי שזורק גלידה, משתף פעולה עם זן מסוכן של פוליטיקה אי-ליברלית, שמיטיאנית.

     "יש חוסר ודאות עצום בכל מה שנוגע בקורונה וגם בכל מה קורה בגדה. אלו בעיות מורכבות. השאלה היא בכלל לא בעד ונגד חיסונים או בעד ונגד גלידה אלא האם אנחנו רוצים לבסס את החברה על פוליטיקה שמיטיאנית או על דמוקרטיה ליברלית. ואם ליברליזם הוא המטרה, צריך להפסיק לאלתר לסמן אויבים מבחוץ ובפנים

    "מילה אחרונה: הבומרנג חזר לשמיט לפרצוף. כמה שהצהיר שהוא אנטישמי, כמה שהצדיק את ליל הסכינים הארוכות, בשלב מסויים, כמו עם ליברמן ובנט השמאלנים, גם ירקו אותו החוצה. יום אחד אתה 'חבר', מחר אתה כבר 'אויב'."

*

       ייתכן בהחלט שנאומו של ראש הממשלה נפתלי בנט הוא המשך הביביזם באמצעים אחרים. שבנט שכר את קלוגהאפט כדי להגדיל לו את המנדט, וקלוגהאפט הביא לעבודה את מה שהביא גם לבלפור. את הפוליטיקה השמיטיאנית, כפי שניצן מכנה זאת – פוליטיקת ההפרדה וההסתה. ייתכן מאד, שנפלתי קורבן לספין בנוי היטב, שנועד לבסס את נפתלי בנט כראש ממשלת המחוסנים והחרדים מפני הקורונה, שזו גרסה חדשה של שלטון הפחדה, רק לא מפני איראן אלא מפני הנגיף. שזו חזרה על הטריק הכי ישן בספר השלטן. הפרד ומשול.

     אם כך הדבר, בנט יחטוף. הוא לא יחזיק עד תום כהונתו כראש ממשלה והחלפתו ביאיר לפיד. היא תגיע מוקדם יותר. ואני סומך על יאיר לפיד, שיבדוק היטב מה קלוגהאפט עושה בלשכתו של ראש הממשלה ולמה.

     אך בה-במידה ייתכן, שאנחנו אכן בבעיה. שהמחוסנים לא נחלים קשה, אבל נדבקים ומדביקים, ושמיליון ושלוש מאות אלף הלא-מחוסנים אכן מסכנים את המשך פתיחתו של המשק, את פתיחתה של שנת הלימודים, את החגים ואת מה שאחריהם. האמת היא שאין לי מושג מה מתרחש. אני מתנהל באפלה בדיוק כמו כול אזרח אחר ברחבי תבל, בכלל, ובישראל, שבה החוזה עם 'פייזר' הוסתר בחלקו ודיוני קבינט הקורונה הועלמו כליל מעיני הציבור, בפרט. במצב כזה, אין לי אלא שכלי הבוחן, גבולות ההכלה שלי כאדם, חרדתי לסובביי ולעמי ותשוקת החיים שלי.

     אני אדם חכם. אבל תם לב. זה צירוף משונה, שקלע אותי לא אחת לתקלות. אינני מסוגל לחיות בעולם מתוך ידיעה או חשש שאני נתין מוסח-דעת במניפולציה כלל עולמית של תאגידי מידע ורפואה, ממשלות ושליטים סמכותניים. הגם שקראתי את 1984 של אורוול, וגם כתבים פוליטיים רבים אחרים, ואף על פי שעסקתי שנים בדוברות וביחסי ציבור, תמיד האמנתי באמירת האמת. מניפולציות רגשיות אני יודע לעשות, ופעם או פעמיים עשיתי גם מניפולציות תקשורתיות. אבל הן אף פעם לא באו להזיק, אלא לעורר דיון.

     חכם ותם לב כנראה גם אישאר.

     אני מאד מקווה, שהממשלה שבחרנו בה תשכיל להיפרד מן הפוליטיקה של ההפרדה וההסתה, שתאמץ לה ככלי עבודה וגם כחזון פוליטיקה של הידברות גלויה, הכללה מלשון inclusiveness והכלה הדדית, שתעבוד עם ניוז ולא עם פייק ניוז, בטוהר לב ולא בהשחתת הלב והמידות. עלינו מוטלת החובה לוודא שזה אכן קורה, ולהקים, לעצב ולפתח מסגרות פוליטיות קיימות וחדשות, שהערכים הללו יהיו בבסיסן.

     אבל זה מתחיל בפנים. בתוך המחנה. ביכולת להכיל דעות סותרות, לקיים שיח ולא ריב ומדון, דיאלוג ולא עליהום של משוכנעים בצדקתם על משוכנעים בצדקתם אחרים.

     שבוע טוב.



מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.