מגפת הקורונה

הרוצחים. ולא של המינגוויי.

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (15).

     עם פתיחת שנת הלימודים הבוקר, ושובם של הילדים בשמחה גדולה מבית הספר, עננת החשש שלי רק גדלה. הבוקר קראתי על מורה בחולון, שאובחנה כחולת קורונה כבר ביום הראשון ללימודים. ההורים קיבלו בשעה עשר הודעה לאסוף את הילדים ולהיכנס לעשרה ימי בידוד. ככל הנראה המורה עשתה בדיקת PCR – וכיוון שלא קיבלה תשובה לפני תחילת הלימודים עשתה בדיקה ביתית ויצאה שלילית. לזכותה ייאמר שנבדקה, שנזהרה, שלא ידעה שהיא מדבקת.

     סיפור אחר קראתי על ילד שסיפר לגננת שלו בגן, כי הגיע לגן אף על פי שהיה מאומת, מפני שלא היו לו סימפטומים. זה כבר מריח כמו פשע הורי.

     הדברים הללו הדריכו את מנוחתי.

     כל מתווה החזרה ללימודים הוא מחורר. בתחילה הוא היה אמור להיות מורכב משלוש שכבות הגנה. בדיקות סרולוגיות, בדיקות מהירות יום לפני ה-1 בספטמבר ובדיקות שבועיות/תכנית מגן חינוך. אחרי ביטול הבדיקות הסרולוגיות (אני, אגב, לא קיבלתי עד כה שום תשובה מהבדיקה שהזדרזתי לערוך לבניי), נותרו הבדיקות המהירות והתקופתיות. אין לי מושג כמה הורים עשו אותן הבוקר. אבל אני יודע מה קורה במגזר החרדי מאז פתיחת שנת הלימודים – עלייה ניכרת בתחלואת ילדים מקורונה.

     ה-FDA עדיין לא אישר מתן חיסון לילדים מגיל 3 ואילך. אבל בארה"ב ובסקוטלנד בתי החולים לילדים מלאים עד אפס מקום, ושם וגם כאן כבר נרשמו מקרים קשים של חולי בקרב ילדים. ב"שערי צדק" מאושפזת ילדה בת 13 שלא הספיקה להתחסן, במצב קשה. היא הייתה בריאה, וחלתה כנראה במהלך חופשה משפחתית באילת. בבית החולים "קפלן" מאושפזת ילדה בת שש ללא מחלות רקע, במצב קשה. יחד אתה מאושפזים שם עוד חמשה ילדים. גם ברמב"ם מאושפזים שלושה ילדים. ד"ר אלכס גורי, מומחה למחלות זיהומיות מ"קפלן" אמר, ש"הפירמידה התהפכה – כשליש מחולי הקורונה היום הם עד גיל 18" (YNET). זן הדלתא מדביק הרבה יותר ילדים, אבל הם לא בהכרח מפתחים מחלה קשה.

     התמונה הזאת מדאיגה מאד. הוסיפו על כך את הנתונים הבאים: כ-32,000 מורים ומורות וכ-3000 גננות לא התחסנו מפני נגיף הקורונה. נציגות ההורים דרשה שלא ייכנסו לבתי הספר ולגנים. הסתדרות המורים דורשת שוויון בתקנות. מה שמוטל על כל העובדים במשק, שיוטל גם עליהם. וכל עוד אין כלל העובדים במשק נדרשים לתו ירוק, כך צריך להיות גם עם המורים והגננות.

     מנכ"ל משרד החינוך, יגאל סלוביק, אמר היום ברדיו ש"בית הספר הוא לא מקום מדבק ולא מקום שמייצר תחלואה".  אני מאוד מקווה שהוא צודק. שהורים לא יימנעו מבדיקות אנטיגן לילדיהם, לא ישלחו אותם מאומתים או לא בדוקים לבית הספר, ושמורים לא מחוסנים לא ייכנסו בשעריו.

     אבל בהינתן אחוז ההדבקה המטורף שהגענו אליו בימים אלה עם זן הדלתא, ובהינתן שני הזנים החדשים של הקורונה, המתחילים להתפשט במהירות גבוהה מאד בעולם, 'קיו' והזן הדרום אפריקאי, שמומחים חוששים שהם עלולים להיות מוטציות מתקדמות העוקפות את החיסון, התמונה היא מדאיגה מאד.

     אני נמנה עם אלה המאמינים, שחשוב מאד להשיב את הילדים אל בית הספר, אל מערכת הלמידה ואל החיים החברתיים. הבוקר, בתחנת ההיסעים, הייתי מלא חרדה. אבל נאבקתי בה. הנפתי את ידיי, הקפתי כול ילד בבועה של אור כחול מרפא ומגן, והתפללתי בליבי שאמי זכרה לברכה תשמור עליהם ותצילם, ותשיבם הביתה בריאים ושלמים.

     יכולתי לראות את האושר היום אצל בניי. הם שבו הביתה עם חבר מן היישוב, שכבר מזמן לא היה אצלנו, ושיחקו איתו, במקום במסכי המחשב, אחר צהרים שלמים. הם שבו מבית הספר מלאי חוויות רגשיות. וזה מאד שימח אותי.

     אבל כאשר חיבקתי ונישקתי אותם, וכאשר עשיתי להם אמבטיה, לא יכולתי שלא לחשוב, לחשוש, שמא חלילה נדבקו ממישהו בקורונה והביאו אותה הביתה. כי אם כך יהיה הדבר, חלילה, גם אם הבנים ייצאו מזה בשלום, אני ואבא שלי עלולים ללכת פייפען.

     התפתחות מגפת הקורונה מעמידה אותנו באי-ודאות מטלטלת, מבהילה ומתמדת. הדרך לחיות אתה בשלום, ולשרוד בה מכל בחינה, היא לשמור על היגיינת ידיים, לעטות מסכה בכול מקום אפשרי, להימנע מקרבה לזולתך ולהתחסן. אבל התקנות הללו קשות, לא כולם מסוגלים לעמוד בהן, וכמעט בכול מקום שאני נמצא בו אני פוגש בני אדם בלי מסכות כלל, או עם מסכה על הפה בלבד, וגם בלתי מחוסנים.

     הוויכוחים בין המחוסנים ללא מחוסנים כבר הפכו מזמן מדיונים עקרים לשסע. בניגוד לשסעים החברתיים והפוליטיים, שחולל נתניהו בחברה הישראלית והעמיק אותם בהתמדה, השסע הנוכחי, בין האזרחים המצייתים לתקנות הקורונה לבין אלה המבטלים אותן מכל סיבה שהיא, הוא שסע בלתי פתיר. השסע הזה הוא שסע של ההכרה. הוא נובע מאי יכולת להתמודד עם מצבי אי ודאות מתמשכים ועם משבר אישי וגלובלי. או-אז ישנם בני אדם הבוחרים בהכחשת המדע, בהפצת פייק ניוז, בקריאה מוטה של מאמרים מחקריים שעמדו או לא עמדו בביקורת עמיתים ובסיסמאות של חירות וצדק וזכויות הפרט, כעמדה אידיאולוגית נחרצת נגד הרוב 'ההולך כצאן לטבח' בתרגיל ההונאה של משרד הבריאות, ה FDA, בעלי ההון, ביל ומלינדה גייטס שרוצים, כביכול, לדלל את אוכלוסיית העולם, והשד יודע מי עוד.

     אין לי בעיה לקבל את מנגנוני ההגנה וההכחשה של זולתי, כול עוד אינם מתקרבים אלי או אל בניי ואבי ואינם מסכנים אותנו. אך משעה שמנגנוני ההגנה וההכחשה של סרבני החיסונים ולוחמי זכויות הלא מתחסנים מביאים אותם להתערבב במקומות ציבוריים, במקומות עבודה, בתחבורה ציבורית או במוסדות הלימוד עם ילדינו, זו כבר לא מחלוקת ולא שסע. זוהי חוסר אחריות ציבורית, זו עבריינות חברתית, זהו פשע.

     כאשר נפתלי בנט נאם את נאומו הראשון ההוא והשתמש בדימוי לוחמני כדי לתאר את סרבני החיסונים כטרוריסטים, הוא ספג קיתונות של רותחין. כולנו חשבנו שזהו עוד דימוי מבית המדרש של קלוגהאפט, שבנט שכר את שירותיו. אבל כיום, לאור ההתפשטות המבהילה של זן הדלתא, ולאור ההתפשטות המהירה של שתי המוטציות החדשות, צריך לומר דברים מפורשים.

     מי ששולח את ילדיו למערכת החינוך למרות שהם מאומתים, או בלי לבדוק אותם, הוא מתנקש בפוטנציה. מי שאינו מחוסן ומסתובב במקומות פומביים או סגורים בלי מסכה הוא מתנקש בפוטנציה. מי שמלמד או עובד במוסד חינוכי, מסרב להיבדק או להתחסן ונכנס בשערי המוסד בכול זאת, הוא מתנקש בפוטנציה. נניח לאלה שמפיצים פייק ניוז. נעשה להם הנחה בינתיים. אבל כול מי שנמנע מחיסון וממסכה ובא במגע קרוב עם אחרים, בייחוד ילדים, בייחוד בזמן הזה, הוא מתנקש בפוטנציה.

     אני לא יודע מה אתכם. אבל אם חס וחלילה אגלה, שמישהו שלח את בנו או בתו לבית הספר שילדיי לומדים בו, כשהם לא בדוקים או מאומתים, או אם אגלה שיש בבית הספר מורה שלא התחסן, ואם חס וחלילה תיגרם מזה התפרצות קורונה בבית הספר, אתבע אותו/ה, את בית הספר ואת משרד החינוך על ניסיון התנקשות. על ניסיון לרצח. לא פחות מזה.

     כי בסופו של דבר בזה מדובר. לא באיזה ויכוח אינטלקטואלי על מדע ואמונה, לא בשיח זכויות הפרט מול הכלל, לא בחילוקי דעות על מהות הדמוקרטיה וגבולותיה. מדובר בדיני נפשות. ובדיני נפשות יש רק שני מצבים. זכאי – או חייב.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.