אקטואליה

מדינת ישראל או אנרכיה משיחית.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (160).

     פעם, לפני הרבה שנים, אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת, היינו מתיישבים מדי ליל שישי מול מסך הטלוויזיה, ומקשיבים לתוכניתו של הרב אבידור הכהן. הוא, שהיה נצר למשפחת סופרים וחסידים בירושלים, היה עיתונאי דעתן, שתקף את הממסד הדתי, הביעה תמיכה במפלגת רץ של שולמית אלוני (לימים מרצ) ואף נישא אחרי גירושיו למשוררת החילונית, אריאנה הרן, וחי עמה בקבוצת שילר. הרב אבידור הכהן היה איש נעים הליכות, ידען גדול בתורת הרב קוק ובתחומי דעת רבים נוספים, והגם שמכר לנו יידישקייט מדי ליל שישי, עשה זאת בנועם ומתוך כוונת אמת לפשר בין ניצים ולהביא לפיוס בעם ישראל.

     באותה תקופה כבר פעל בארץ גם 'מכון מאיר,' שהוקם בשנת 1974 על ידי הרב דב ביגון.
המכון נקרא על שם אליעזר מאיר ליפשיץ, שהיה תלמיד חכם, שירת בצנחנים ונפל בצליחת תעלת סואץ. מטרת המכון הייתה, ועודנה – לקרב ליהדות באהבה בדרכו של אהרון הכהן, "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וברוחו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה קוק זצ”ל המשלבת אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל (כך מאתר המכון).

     מכון מאיר היה ועודנו אחד הכלים הראשונים שבהם ביקשה היהדות המשיחית נתיבות אל לב החברה הישראלי. מלכתחילה פנה המכון אל חילוניים, מסורתיים ודתיים, סטודנטים, אנשים עובדים וגמלאים, והציע להם מערכת לימודים שלמה וגם חלקית, הרצאות קבועות ומזדמנות, העיקר שיסתופפו בין כתליו וילמדו על משנתו של הרב קוק ועל משנת בנו. מאז התפתחה פעילותו של מכון מאיר, וכיום היא כוללת ישיבה לבנים, מדרשה לבנות, אולפן עברית ולימודי יהדות, אולפן גיור תורני, כנסים תורניים, ערוץ אינטרנט ועלון פרשת השבוע. משנת הרב קוק ובנו היא הבסיס האידיאולוגי לתנועת ההתנחלות ולמה שאנו רואים כיום כימין המשיחי.

     באותן שנים היה הרב חיים דרוקמן רב במיטב שנותיו. הוא היה מחנך ומנהיג ציבור ציוני דתי, וכיהן כחבר כנסת וכסגן שר הדתות מטעם המפד"ל, וכראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. הרב דרוקמן, שנולד באוקראינה, עלה ארצה אחרי השואה, למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל בגרעין של בני עקיב, עלה להגשמה בקיבוץ סע ואחרי כן למד אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת "מרכז הרב"  בירושלים. הוא גם היה פעיל בגוש אמונים וממתנגדי הפינוי בחבל ימית. רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון, שם למדו אצלו במהלך השנים פוליטיקאים ואנשי ציבור, ובהם בני גנץ, ישראל כ"ץ, דודי אמסלם ועוד. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" (לא לחינם שם זה מוכר לכם כעת), ואחריה מסגרות פוליטיות נוספות. לבסוף שב למקום השני ברשימת המפד"ל וכיהן בכנסת עד 2003.

     הערך על הרב דרוקמן בוויקיפדיה, ממנו אני מצטט, מספר כי נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק. בפולמוס סביב סירוב פקודה בשנת 2004 הצטרף לרבנים הקוראים לסרב פקוד. מאוחר יותר לא נקט עמדה רשמית. בפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עמו ב"מעריב" אמר: "מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה." כאשר נלכדו אנשי המחתרת היהודית, אמר הרב דרוקמן לחגי סגל (לדבריו): "אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת." ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית.

     אבל אי-אז, בשנות השמונים, הרב דרוקמן היה מעביר הרצאות ב'מכון מאיר', כולו נופת צופים ופיוס ואחדות ישראל. והוריי, אמי עליה השלום ואבי יבדל"א, היו פוקדים את 'מכון מאיר' ושבים מהרצאותיו ואור בעיניהם. לא אחת ניסו לשכנע אותי לבוא עמם לשמעו. אך אני, באינטואיציה של בן-עשרה, סירבתי לכך תמיד.

     לזכות הרב דרוקמן ייאמר, שתמך בגיוס בני ישיבות, וראה בו מצווה מן התורה. לזכותו ייאמר שגם התנגד להפגנות חרדים נגד גיוס זה, וגיבה את התנהלות מפלגת 'הבית היהודי' בראשות נפתלי בנט בעניין זה. אך אותו רב גם תמך בהקמת מפלגת 'הציונות הדתית' על ידי בצלאל סמוטריץ'  ובמהלכיה, ראה בה המשך של המפד"ל והתנגד להקמת ממשלת השינוי.

     הרב חיים דרוקמן, שנהוג לכנותו 'בכיר רבני הציונות הדתית', תמך גם במבצע ההתיישבות הפיראטי, שביצעה הלילה תנועת 'נחלה', בראשות מפרת החוק הסדרתית, דניאלה וייס, שהיא מראשי גוש אמונים ומועצת יש"ע, לשעבר ראש מועצת קדומים. את תנועת 'נחלה' הקימה יחד עם הרב לווינגר עוד בשנת 2005, ותנועה זו עוסקת מאז ועד עתה בהקמת מאחזים ובארגון פעולות שונות לחיזוק האחיזה היהודית בשטחים הכבושים. בין המאחזים שהקימה תנועת 'נחלה' מצויים 'שבות עמי', 'רמת מגרון', 'עוז ציון' ו'מעוז אסתר'. אותה דניאלה וייס לא רק יוזמת גרעיני התיישבות כאלה, ולא רק עומדת מאחורי ר'. מלבד הסיוע החומרי, וייס שימשה גם כדמות חינוכית לנערים ונערות הגרים במאחזים אלו.[10]

דניאלה וייס היא יוזמת גרעיני ההתיישבות של תנועת 'נחלה' והיא העומדת מאחורי מבצע ההתיישבות הלילי מאמש, שהוכן במשך מספר חודשים, כמעין גרסה מחודשת של הקמת יישובי 'חומה ומגדל', להבדיל אלף הבדלות – בהכשרת משפחות ויחידים לעלות לנקודות היאחזות בשטחים הכבושים, בגיוס חמשה מיליון ₪ למימון המבצע והציוד הנלווה הכרוך בו, ועוד.

     אין עוררין על כך, כי המבצע הזה הוכן כדי לפורר את שותפות הימין הפוליטי בממשלת השינוי וכדי להפילה. כעת, משהממשלה המכהנת היא ממשלת מעבר ואנו בפתחן של בחירות חמישיות, מה שהתחולל אמש בשטחים הכבושים יקשה על הקמת ממשלה רחבה אחרי הבחירות, ואולי גם יסַכְּלה. מטבע הדברים, הוא חִייב גם את השמאל לנקוט עמדה מעשית, שראינו אותה בהתגייסות פעילים ופעילות מ"שלום עכשיו", "קריים מיניסטר", קבוצת האימהות וקבוצות נוספות. זה עלול להתלקח למהומות דמים, ורמז לכך כבר שמענו אתמול, מדיווח של צה"ל לפיו נורו יריות לעבר חיילים בקרבת התנחלות איתמר.

     אבל מה שהתחולל אמש אינו רק ספין פוליטי ואינו רק ניצוץ העלול להבעיר מלחמת אחים. הוא קודם כול ולפני הכול קריאת תיגר על חוקי מדינת ישראל, על ריבונות ישראל ועל תפיסת הממלכתיות המנחה אותה למן היווסדה. ראיית הפלישה הבלתי חוקית והעבריינית הזאת לשטחים הכבושים כציונות מעשית, הצבת ה'עליה על הקרקע' כמעשה מודרני של 'חומה ומגדל', ההתייחסות אל צה"ל כאל 'הרחבה של ההתיישבות,' כול אלה זועקים בבירור דבר אחד – הימין הדתי, ובראשו הרב דרוקמן ורבני הציונות הדתית, ראשת תנועת 'נחלה' ועוד הרבה גורמים נוספים, קוראים תיגר על עצם שלטון החוק במדינת ישראל, ומערערים את יסודותיה כמדינת חוק ומשפט.

     ממשלת ישראל ומערכות הביטחון והחוק, האכיפה והמשפט, היו צריכות לסכל את הפרובוקציה הזאת עוד בשלבי התארגנותה הראשונים. אבל כעת, משבוצעה כבר, על השב"כ והמשטרה לאסור כמה שיותר מבין מארגני המעשה הזה, יוזמיו ופעיליו, והרבנים שנתנו לו הכשר. כול ניסיון לפשר בין ניצים, לרכך את תגובת המדינה למעשה העבריינות הזה, לא יחזק את ישראל כמדינה דמוקרטית, אלא יחיש את הידרדרותה למדינת הלכה פשיסטית ולאנרכיה משיחית.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.