שישים ושש שנים אחרי השואה, אחרי שיהודים וילדיהם גורשו מכל מקום שחיו בו, מתכוון שר הפנים לגרש אלף ילדי זרים, כאמצעי לחץ שיגרום לעזיבת הוריהם את ישראל. בעשותו כן יעורר את שנאת הזרים הנמצאת בליבם של ישראלים רבים, ממש כשם שעורר את השד העדתי, בתגובתו ובתגובת מפלגתו, ש"ס, בפרשת עמנואל. אלי ישי ימרה במעשה כזה את פי הוועדה המיוחדת שכינס ראש הממשלה, וקבעה קריטריונים למעשה הנפשע הזה. אבל זה לא הנזק היחיד שיגרום. הוא יביא לפגיעה אנושה בערכיה של מדינת ישראל כמדינת היהודים, מדינה שהוקמה על ידי פליטים שגורשו מכל ארצות מוצאיהם, מאירופה וגם מצפון אפריקה וארצות ערב, ולהידרדרות נוספת במעמד ישראל בעולם. כוונתו של ישי לחולל את המעשה הנפשע הזה מנוגדת לרוח ההלכה היהודית, המצווה לשמור על הזר והגר ולטפל בהם. דרכיה של ש"ס, כפי שהן באות לידי ביטוי בעניין זה וגם בדברים אחרים, מגלים את אופייה האמיתי. מפלגה גזענית, שרבה ומנהיגיה הפוליטיים שמים למרמס לא רק את הדמוקרטיה ואת מרקם החיים בישראל, אלא גם את ערכי התורה שהם חיים, כביכול, לפיהם. התנהלות זו מעוררת לא רק שאט נפש, אלא מאיסה בש"ס וסירוב לקבלה עוד. המעשה הזה ייצור כאן מהומת אלוהים, מפני שאף ישראלי המגדיר עצמו כיהודי-ישראלי והומניסט, לא יוכל לעמוד מולו מנגד, והדבר יכריח אותנו, ישראלים רבים, להתנגד לו. טוב יעשה שר הפנים אם יחזור בו מהחלטתו. מפני שאם ינסה לממשה, יגלה כי כוחו של הרוב בציבור הישראלי, אותו רוב שותק, המכופף את ראשו ונושא בעול השירות הצבאי, המיסים והתרומה למדינה בימים כתיקונם, יסרב לקבל מעשים כאלה, המכתימים אותנו ושומטים את הבסיס הערכי לקיומנו כאן.
