אחרי עשרים דקות של מדיטציה על פי שיטת סילבה פקחתי את עיניי. האוויר בחדר האורחים היה דחוס בנוכחויות. הן היו מסביבי כמו שמיכה שקופה של רוחות. ואז שמעתי קול אומר, 'ואתה, אילן, אל תירא, מפני שאנו תמיד איתך. אנו איתך למן הולדתך ועוד לפני כן. אנו שומרים עליך ומובילים אותך בדרכך, וכול האסונות שהתנסית בהם בחייך נועדו רק כדי להביא אותך אל הדרך הנכונה, למקום שאתה עומד בו כעת, יציב, מסופק ושמח. זה הזמן שבו הצלחתך תימלא ותגשים את עצמה.'
עצמתי את עיניי, יושב עוד כמה דקות בעיניים עצומות, ואז פקחתי אותן שוב. הרגשתי שזה הזמן שלי לצאת שוב, אחרי שנים רבות שלא עשיתי זאת במכוון, למסעות האסטראליים שלי, ואז קלטתי, בן-רגע, שאני כבר עושה אותם ממילא. שהכתיבה היומית שלי היא מסע אסטראלי שאני מחדש מדי יום, שהסיפור שאני כותב כעת, אלה שכבר כתבתי ואלה שעוד ממתינים להיכתב דרכי – כולם פירות של מסעות אסטראליים. ולמעשה, זה גם מה שאני מלמד.
ברגע זה, בכותבי את הפוסט הזה, ישנה קבוצת תלמידי כתיבה יוצרת בביתי. כרגע ערכנו הגרלת חטאים, שאני מכנה בשם 'תשליך.' חילקתי לכול אחד ואחת פתק ממו זהה. כול אחד ואחת מן המשתתפים היה צריך לכתוב עליו חטא גדול ונורא שלו ולקפל את הפתק בדיוק כמו כול שאר המשתתפים. אחרי כן נתתי לכול משתתף לבחור לו חטא מ'קערת החטאים' – ולכתוב סיפור, שבו הוא מתוודה, כאילו הוא ביצע את החטא שהגריל.
זו משימת כתיבת נהדרת כדי ללמד באמצעותה את סיפורת הווידוי, והיא מתאימה מאוד לימים האלה, ימים ספורים לפני יום הכיפורים, שיחול בשבת הקרובה.
הכתיבה וההוראה שלי הן מאוד רוחניות, אף על פי שאינני משווקן ככאלה. זה נובע מכך, שאני מלמד את האופן שבו אני כותב. ואני כותב מתוך תחושה עמוקה של אמונה, וחי את חיי כאדם דתי, אף על פי שאינני שומר את רוב ההלכות הומצוות. אני יהודי ללא יהדות, יהודית ליברלי, אחד שממציא ומפרש, מדי יום מחדש, את יהדותו, ומגלה מדי יום את כוח האמונה.
זה מה שהגיבור בספרי החדש עושה. למעשה, זה מה שעשו גיבוריי גם בשני ספרי הקודמים, 'כשהמתים חזרו' ו'אשת הפיראט היהודי'. כול אחד ואחת מהם הגדיר לעצמו מהי היהדות בעבורו, מהי אמונתו ומהו כוח האמונה. ואין בכך שום פלא, לפי שאני הוא האדם שכתבתי אותם, שיצרתים.
היה לי יום מוזר היום. אמש הלכתי לישון רק באחת לפנות בוקר. ביליתי שעה בהזמנת אוכל מ'שופרסל' כרמיאל, כך שלא אצטרך לבזבז זמן וכסף בנסיעה לשם. התעוררתי מוקדם מדי, כשבניי התגנבו אל מיטתי, והתחלתי את היום עם חוסר שינה.
לקחתי את הילדים לגן, הסעתי את אבא שלי לתחנת הרכבת בכרמיאל, כדי שיספיק להגיע לרכבת של שמונה וחצי בבוקר, חזרתי לתובל ועשיתי אימון כושר, ואז התיישבתי לכתוב את המנה היומית שלי. כשסיימתי, עברתי לעריכה. ערכתי חמישה עמודים באחד משני הספרים שאני עורך כרגע, ונרדמתי על המקלדת. פשוטו כמשמעו.
לפיכך הלכתי לישון בשתים עשרה בצהריים והתעוררתי באחת וחצי, אכלתי צהריים וערכתי עוד חמישה עמודים באותו הספר. זהו ההספק היומי שלי בעריכה. עשרה עמודים. אם אני רוצה לשמור על מיקוד ועל טון אני לא יכול לערוך יותר מעשרה עמודים ביום.
אחרי כן אספתי את מיכאל ואת דניאל מן הגן, יחד עם חבר, והלכנו היישר למגרש הספורט, לחוג הכדורגל השבועי. הילדים השתתפו בו הפעם היטב, וכשסיימו הזמינו עמם חברה מן הגן הביתה. ואז עשיתי להם מקלחת, כי צפיתי מה שקרה זמן קצר מאוד אחריה – מיכאל נרדם על הספה בסלון, והייתי צריך להעלות אותו למעלה, אל מיטתו, בידיים, דניאל אחריי.
ואז הייתי כול כך מותש שהייתי מוכרח לעשות מדיטציה, כדי לנהל את המפגש האחד עשר של סדנת הכתיבה הביתית שלי, בתובל.
אם אתם חשים בקוצר נשימה בקוראכם כול זאת, דמיינו לעצמכם עד כמה אני עייף. תוכלו לעזור לי בתמיכה בקמפיין גיוס ההמונים שלי, כאן.
https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
שיהיה לכם/ן לילה טוב.
