גבולות הלגיטימיות – וגבולות הציות.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (236).

     דמוקרטיה משמעותה זכותה וחובתה של ממשלה נבחרת בכוח הרוב לשלוט. אולם, מכיוון שנבחרה מכוח הדמוקרטיה וכדי לשרתה, תפקידה הראשון במעלה של ממשלה נבחרת, כל ממשלה, הוא שמירה על המסגרת הדמוקרטית. כמו כן, דמוקרטיה היא שלטון הרוב על המיעוט, אך אינה עריצות הרוב על המיעוט. על הרוב לקיים את שלטונו תוך כדי כיבוד זכויות המיעוט.

     הלגיטימיות המוסרית של ממשלה נגמרת כאשר היא מחוקקת חוקים, הבאים לערער את הדמוקרטיה, לפגוע בזכויות האזרח ובזכויות המיעוט. כאלה הם השינויים המהותיים בחקיקה, שמתכננת כעת הממשלה הנבחרת. לא מדובר ברפורמות, בתיקונים קלים, אלא במהפכה.

     תחת הכותרת 'משילות' מבקשת הממשלה הנכנסת כביכול 'לתקן' את האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, ולמעשה – לקעקע את הרשות השופטת, כדי שתאפשר לה לעשות ככול העולה על רוחה. רפורמת 'התיקון' הזאת כוללת את פסקת ההתגברות, שמשמעה הקניית יכולת לכנסת לבטל כל פסיקה של בית המשפט העליון, וגם את ביטול עילת הסבירות, שמשמעותה ביטול היכולת של בית המשפט הגבוה לצדק לפסול החלטות מנהליות של הממשלה בטענה של חוסר סבירות. בנוסף מתוכננים ביטול עבירת הקלון, שינוי מעמדו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מחוק יסוד לחוק רגיל, שניתן לשנותו ברוב של 61 קולות, שינוי בחוק השבות (ביטול סעיף הנכד, שיעצור עלייתם של רבבות צאצאי יהודים לישראל), שינוי בחוק הגיור (ביטול הגיורים הרפורמים והקונסרבטיביים), ועוד.

     קשה לדעת באילו שינויי חקיקה תפתח הממשלה הנכנסת. יש האומרים כי כול הדברים הללו מופרחים לאוויר כספינים, במטרה לעמעם ולטמטם את תודעת הציבור, ולהתישו בטרם חקיקה ובטרם יספיק להתארגן למאבק, או כדי להתחיל בפעולות המינוריות יחסית, כדי להרדים את תודעת הציבור – ואז להנחית עליו כמכת גרזן את המהפכה החוקתית במלואה. לעניין השמירה על הדמוקרטיה אין זה מעלה או מוריד דבר. כול פעולת חקיקה שתבצע הכנסת הנכנסת, אם פסקת התגברות ואם שינוי עילת הסבירות, אם ביטול הקלון ואם שינויים בחוק השבות ובחוק הגיור, תהפוך אותה לבלתי לגיטימית, מפני שהיא תהפוך מכלי שלטוני לכלי להחרבת המדינה, לביטול האיזון בין מדינה יהודית לדמוקרטית, להכפפת הדמוקרטיה לשלטון עריצות של רוב, המבקש להשתמש בדמוקרטיה כדי לבטלה וכדי להשליט על 59% מאזרחי המדינה מדינת הלכה.

     פעולות חקיקה כאלה המתוכננות מצד הממשלה הנכנסת תחייבנה כול אזרח ואזרחית בעלי מצפון לצאת למרי אזרחי נרחב, ממושך ועיקש, עד שיביא לשינוי החקיקה או לנפילת הממשלה.

          מרי אזרחי אינו הפיכה, ואיננו אלים. מדובר בפעולה ציבורית, בלתי אלימה, מצפונית, אך פוליטית ומנוגדת לחוק, שנעשית כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה. מרי אזרחי הוא מחאה אזרחית נגד מעשי השלטון ומדיניותו, הנוגדים את הבסיס החוקי לקיומה של המדינה. מי שמשתתף במרי אזרחי מקבל את לגיטימיות השלטון – אך לא את מעשיו.

     מרי אזרחי כרוך בהפרה סמלית ומכוונת של החוקים נגדם מוחים, תוך נכונות לשאת בעונש על הפרה זו. הוא בא לידי ביטוי בפעולות שקטות אך מאורגנות היטב של סרבנות. בימים האחרונים כבר מופרחים ברשתות החברתיות רעיונות השאובים מן ההיסטוריה, כמו הימנעות מתשלום מיסים, שביתה של המשק, הימנעות משירות בצבא, ופעולות כמו חסימת כבישים, שריפת צמיגים, הפגנות ועוד. אישית, אני מציע להיזהר ברעיונות אלה, ולבדוק היטב את מידת חוקיותם. אינני ממליץ לאיש להימנע מתשלום מיסים, שכן הדבר עלול לגרום לעיקול ביתו, מכוניתו ומיטלטליו של סרבן המיסים. גם אינני ממליץ על הפרת הסדר הציבורי באופן אלים, כמו שריפת צמיגים. סרבנות לשרת בצבא מטעמי מצפון כבר קיימת, ואין צורך להרחיב עליה. מי ששוקל זאת יודע.ת מה עליו.ה לעשות ומה המחיר הכרוך בכך.

     לעומת זאת, אני רוצה להציע מרי אזרחי המבוסס על מרכיב גלוי, כן, מוסרי וכזה שאי אפשר למוד אותו או לכפותו על אף אדם – התרסה. מותר לכול אזרח להתריס נגד כול חקיקה הפוגעת בדמוקרטיה, בעיקר בחוק כבוד האדם וחירותו, ובזכיותיו הבסיסיות כאדם וכאזרח, בשלל דרכים. להלן מספר דוגמאות אפשריות:

במישור האישי

• הבעת רגשות אהבה חד-מיניים בפומבי. כול הזמן, בכול מקום, בכול שעות היום והלילה. מה שמותר לסטרייטים מותר גם ללהטב"קים. בכול מקום וזמן.
• נוכחות נשית מוגברת במקומות שהממשלה תקבע בהם הפרדה מגדרית, ובתוכה גם נוכחות נשית קולית – שירה בציבור, ברחובות, השמעת שירי נשים במכוניות שלכםן בכול מקום ובכול זמן, כדי להתנגד ל'קול באישה ערווה' ול'כבוד בת מלך פנימה.'
• הנהגת שוויון ו/או אפליה מתקנת כלפי בני.ות מיעוטים (ערבים.יות, להטב"קים ועוד) במקומות עבודה, וגם בכול מקום שיש בו שירות לקוחות. בתוך כך: כתיבה בעברית ובערבית, שילוט בעברית ובערבית, בכול מקום אפשרי, כדי להחזיר לערבית את מעמדה כלשון רשמית שניה במדינת ישראל.
• הגברת ניראות של מיעוטים. כמו תליית או נעיצת דגלוני גאווה בכול מקום אפשרי, וירטואלי ופיזי גם יחד.

במישור הציבורי

     עוד פעולה, שלמעשה היא אי-פעולה, היא הכרזה על האטה. האטה גמורה, גדולה, מורכבת, מאורגנת וממושכת, בכול הפעילות שלנו. בהליכה ברחוב, בנהיגה, בחציית כבישים, בעבודה. האטה כזאת היא ביטוי אזרחי חוקי, נאות ומוסרי לסלידה ממעשי הממשלה.

     פעולה נוספת היא במישור המשפטי – הגשת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק על כול פעולת חקיקה הנוגד את עקרונות הדמוקרטיה ואת מגילת ההכרזה על מדינת ישראל.

     עוד פעולה היא כמובן הפגנה. בכל מקום ובכל זמן אפשריים לזה, ותוך כדי תיאום מלא עם המשטרה.

     כפי שניתן לראות, אני משתדל להיות מאד זהיר במה שאני כותב כאן. אדגיש ואומר אף זאת – אי אפשר למחות על הלגיטימיות של פעולות חקיקה על ידי פגיעה בחוק. זה לא נכון מוסרית וגם מסוכן. אך בהחלט אפשר להתריס נגד החוק, לאתגר את החוק ולהעמידו במבחן הסבירות על ידי שלל פעולות אזרחיות, שאין בהן משום הפרה של הסדר הציבורי או פגיעה בסדרי השלטון התקין.

     זהו רק פוסט ראשון שלי בנושא. לאחרונה ניסיתי לארגן שיח של משפטנים והיסטוריונים בנוגע למרי אזרחי, הבסיס החוקי שלו, ההיסטוריה שלו, ביטוייו ומגבלותיו. אני מאד מקווה שאצליח לארגן כזה, בהקדם. עד אז, אני מציע לכול אחד ואחת מכםן להתעמק בנושא המרי האזרחי ואי-הציות האזרחי, כמוני. ישנם שלל ספרים ומאמרים בנושא, וכדאי לחשוב על כך ולהתארגן בהתאם.

     וכמובן, אתםן מוזמנים לשתף את דבריי הלאה.