Uncategorized

הברבור השחור הוא ורוד

אילן שיינפלד

הברבור השחור הוא ורוד

על מקומה של קהילת הלהט"ב במערכת הבחירות הקרובה ועל האסטרטגיה הפוליטית שלה.

 

אודי סגל, במאמרו "ברבור שחור" (מעריב, 28.12), מפרש את המציאות הפוליטית הנוכחית. הוא מביא דברים בשמו של מר שבתאי שובל, חוקר במרכז הבינתחומי הרצליה ואיש אמ"ן לשעבר.

"מעטים זוכרים את מפלגת הגמלאים 'גיל.' מפלגה קיקיונית זו היא שהביאה למעשה לעלייתה של מפלגת המרכז קדימה וליכותה להקים את הקואליציה. מפלגת הגמלאים הכריעה את הכף, כשסחבה 7 מנדטים מהימין, והפרה את האיזון בין הגושים לטובת המרכז. במלים אחרות: כדי להקים ממשלה, גוש המרכז זקוק לברבור שחור, שיסחף קולות מהימין ויאפשר לחרדים ולליברמן לממש את נטישת הימין."

כדאי לקרוא את המאמר הזה, הטוען כי אין גוש ימני מובהק, וכי הגוש הימני לא זכה ביותר קולות מגוש המרכז בבחירות לכנסת. התחזית של אודי סגל היא, שהמפלגות הבינוניות הן שיקבעו איך ייראו הבחירות הבאות, ואיך תורכב הממשלה הבאה.

כאשר הכרזתי לפני שלושה חודשים על כוונתי לרוץ כמועמד לבחירות לכנסת העשרים ואחת, בראש מפלגת שווים, מפלגה ישראלית גאה, אלה הדברים שעמדו לנגד עיניי ועיניי חבריי לייסוד, עו"ד צבי זגלשטיין ויזם ההייטק ליעד קשנובסקי. ידענו, שקהילת הלהט"ב אינה סקטוריאלית. אנחנו עשרה אחוז בכול מגזר אוכלוסין, בכל קצווי הקשת הפוליטית. יש בינינו דתיים וחילוניים, ימנים ושמאליים, בני עיר ובני כפר. היה לנו ברור, שהמפלגה הלהט"בית יכולה להיות הברבור הוורוד של מערכת הבחירות הקרובה.

האפשרות הסבירה ביותר, שמפלגה המייצגת את זכויות הקהילה הלהט"בית היא שתכריע את גורל הבחירות ואת טיב הקואליציה שתוקם, היא הסיבה שהעמדנו את מצעה על ערכי השוויון והערבות ההדדית. היא גם הסיבה לכך, שאנו מבקשים להחיל את ערכי השוויון והערבות ההדדית על כל המגזרים המודרים בחברה הישראלית.

זו גם הסיבה בשלה ארגנתי הפגנה בכרמיאל נגד חוק הלאום וחוק הפונדקאות, וגילוי דעת של סופרים ואנשי רוח נגד שני חוקים אלה, שפורסם ברחבי תבל ומומן בתרומות שהעברתי לאגודת הלהט"ב. זו גם הסיבה, שנמנענו מאמירות מפורשות בכל הנוגע לכיבוש, והודענו כי בכול הנוגע להצבעות בכנסת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יוכלו חברי/ות הכנסת שלנו להצביע לפי צו ליבן/ם (במידת האפשר מבחינת ההסכם הקואליציוני כמובן).

ההתנגדות הפנים קהילתית

מקודם להכרזתי על הקמת המפלגה פניתי לכ-400 איש ואישה מבכירי/ות הקהילה בעבר ובהווה, מן הפוליטיקה, מן התקשורת, מן התרבות, מן האקדמיה ומעולם הבידור והסלבס. שלחתי לכולם/ן את טיוטות המצע, ביקשתי שיסייעו לי בגיבושו, הצעתי לרבים ולרבות להצטרף אלי כמועמדים ומועמדות לכנסת. היו מביניהם/ן שהעירו לי הערות מועילות על המצע. אך אף אחד או אחת לא הסכימו לרוץ אתי לכנסת. יש לי יומן תכתובות מפורט עם כל אחד ואחת מהם/ן. מפאת כבודם/ן לא אזכיר כאן שמות. אך האמינו לי, אני מכיר א/נשים רבים/ות, ופניתי לרבים/ות.

לצערי, מיד עם הכרזתי הצית נגדה אבי סופר, לשעבר יו"ר האגודה, שהיה מעורב בהקמת קדימה ומפלגות אחרות בעבר, קמפיין שלילי. אליו הצטרפו, בפורום 'חברות האגודה,' פעילים ופעילות מתאים גאים של מפלגות אחרות. התכתשנו כהוגן. זה לא הועיל למטרה בדבר.

אספר גם, כי פניתי בזמנו למישהי מן התאים הגאים, שהזמינה אותי למפגש עם ראשיהם. באורח פלא, שעתיים לפני המפגש הוא בוטל. גם מיילים שלי לראשי הארגונים בקהילה, ניסיון להיפגש עימם ועימן בשיחות קבוצתיות או אישיות, או לנסות לארגן פאנל פוליטי במרכז הגאה, עלו בתוהו. הארגונים טענו שאינם פוליטיים, ראשי התאים הגאים נמנעו מפגישה. ראש ארגון אחד אפילו דרש ממני תשלום על מידע מסוים שביקשתי ממנו.

צער מיוחד הסבו לי חברי "הפנתרות הוורודות." רציתי מאוד שיעמדו בחזית המפלגה הגאה וייבחרו מטעמה לכנסת. שכן, זיהיתי בהם כוח פוליטי חשוב. לצערי הרב, חברי "הפנתרות הוורודות" שדיברתי עמם בחרו להקים תנועה, הקוראת לכול ראשי המפלגות של גוש המרכז-שמאל להתאחד יחד, ועל זה להשחית את כוחם.

במלים אחרות, היו שיצאו נגדי על כך שאינני מכיר את המציאות הקהילתית, שאני לא מעוניין בדיאלוג אמתי וכיו"ב. האמת היא, שעשיתי כול מאמץ לקיים דיאלוג אמתי, כולל בימים האחרונים ממש, בהם פניתי לאגודת הלהט"ב בבקשה לקיים השבוע כנס פוליטי דחוף, על האסטרטגיה הפוליטית של הקהילה לבחירות הקרובות, ולהזמין אליו את נציגי כול המפלגות מלבדי.

המפלגה הגאה – ומרצ

בעיניי, ההסתמכות על המפלגות הגדולות, דרך התאים הגאים או בלעדיהם, ו/או על ראשי גוש המרכז-שמאל היא טעות אסטרטגית קשה. אם הימין ייבחר שוב, הנציג היחיד של הקהילה בכנסת יהיה חברי, חה"כ אמיר אוחנה, שאני מאמין ברצונו הכן לחוקק את התיקון לחוק הפונדקאות. אך אמיר תלוי בנתניהו, וכל עוד נתניהו יהיה ראש הממשלה, התלוי בחרדים, זה לא יקרה.

אם יקרה נס וגוש המרכז-שמאל יזכה בבחירות, גם אז כנראה יזדקק לחבירה עם החרדים, כדי לשרוד פוליטית, וגם אז לא יועברו חוקים לטובת הקהילה, אלא אם כן יקרה נס כדוגמת מה שאירע זה עתה בזכות מרצ, בירושלים.

יתר על כן, חלק ניכר מחברי/ות הקהילה הם אנשי מרצ. ומרצ נמצאת כעת בנקודת משבר קשה. עם פרישתה של זהבה גלאון מראשות מרצ, לטעמי עוד הרבה לפני כן, עם פרישתם של רן כהן וג'ומס ואחרים, נותרה המפלגה בידי תמר זנדברג, המשתדלת להיות פרובוקטיבית כמו קודמתה. להלן דברים שכתבה עליה לילך סיגן (מעריב, 29.12):

"מרוב קריאות לערכים נעלים, חבריה אינם שמים לב שמתישהו גם הם חצו איזה קו, והתנתקו מהקבוצה הגדולה שנקראת עם ישראל. הם נלחמים על זכויות מחבלים יותר מאשר על זכויות חיילים, ועל כבוד משמיצי ישראל יותר מאשר על כבוד הישראלים. הם כבר לא באמת מסוגלים להקשיב בסובלנות או לפשר, גם במליאת הכנסת. הפרובוקציה היא לחם חוקם, לכאורה בעבור נורמות קדושות, אבל כשאין איזשהו בסיס עממי משותף – אין סיכוי להשיג אותן."

מרצ בקושי עברה את אחוז החסימה בבחירות הקודמות. בבחירות הקרובות היא עלולה להיעלם מן המפה הפוליטית, בלי שום קשר לשאלת הקמתה של שווים, המפלגה הישראלית הגאה. היא תיפול כי הקמת מפלגת "חוסן לישראל" של בני גנץ לוקחת ממנה מנדטים, ומפני שרבים מבוחריה ובוחרותיה המסורתיים (כמוני עצמי) לא מוכנים עוד להצביע למפלגה פרובוקטיבית, שהמרחק בינה לבין הערכים שהיא זועקת בשמם הוא רב, ולו בשל העובדה שהיא נמנעת מאזכור המלה 'ציונות' במצעה.

אגב, ניהלתי משא ומתן עם דמות מסוימת במרצ, במטרה לשכנע אותה לעבור לשווים. התנאי הראשון שלה היה הורדת המילה 'ציונות' מן המצע. לרגע בדקתי זאת. אמרתי לעצמי, שהמצע שלנו כול כך ציוני ממילא, שלא חייבים להכריז עליו ככזה, אם זה יביא עוד קולות מן המגזר הערבי. אבל אחרי כן, היא נסוגה בה – ואני חזרתי בי. אם יש משהו שאינני מוכן להתפשר עליו הוא הציונות שלי.

לוח הזמנים הפוליטי – וייסוד 'שווים'

     השבוע שוחחתי עם גורם בכיר במשרד רשם המפלגות. ניתן להגיש מפלגה חדשה לאישור הרשם עד 91 יום לפני מועד הבחירות. המשמעות היא, שנותרו לנו רק אחד עשר ימים לגיוס עוד 85 חותמות וחותמים על בקשת הייסוד של המפלגה – ולהגישה לאישור רשם המפלגות. כמו כן עלינו לגייס 120,000 ₪ כדי לממן את בקשת הייסוד ואת ההתנגדויות שעלולות לצוף כנגדה.

אם אתם/ן מביני/ות את ההיגיון בדבריי – זה הזמן שלכם/ן לפעול. עליכם/ן לגשת מיד מחר למשרד הפנים, להוציא במקום (ולהתעקש על כך, ולהסביר מדוע) תעודת אזרחות, כי רשם המפלגות אינו מסתפק בתעודת זהות ודורש תעודת אזרחות מכול מי שנמנה על מייסדי מפלגה חדשה. עם האישור הזה עליכם/ן להיפגש אתי ועם עורך הדין שלנו, ולחתום בפניו על בקשת הייסוד.

כן. זו פרוצדורה של עשר דקות במשרד הפנים, וזה עולה תשעים שקלים. כן. אני מבין שזה ישבש לכם/ן את סדר יומכם/ן לשעה-שעתיים.

אבל זה כלום לעומת שיבוש סדר יומנו, מדי יום ביומו, על ידי האפליה כלפינו, וזה הרבה פחות קשה מאשר לצאת שוב ושוב לרחובות ולחסום את צומת עזריאלי.

ולסיום, כמה מלים אישיות. יצאתי לדרך הזאת, הקמתה של שווים, המפלגה הישראלית הגאה, יחד עם שני שותפיי, מתוך אמונה בכוחה של הקהילה ליטול את גורלה לידיה ולשנות את המציאות החברתית בישראל בכלל, ואת מצבה של קהילת הלהט"ב בפרט. כידוע, אני סופר ומורה ואב יחידני לתאומים, אני גר במקום מדהים, על הר בגליל, יש לי קריירה אמנותית ופרנסה, תודה לאל, וחוץ מבעל לא חסר לי דבר. יצאתי לדרך הזאת כי אני מאמין שהיא הדרך היחידה האפשרית לנו כעת.

אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלינו. עוד לא מאוחר.

אם תצטרפו, ותצרפו את הוריכם/ן וחברותיכם/ן, בתוך יומיים שלושה נגייס את כמות החותמות הדרושה, ואת הכסף, ונעמיד עובדה מדהימה בפוליטיקה הישראלית – ניצור את הברבור הוורוד, את המפלגה שבלעדיה לא ניתן יהיה להקים קואליציה ויהיו מוכרחים לספק לה את ארגז הכלים לטיפול בקהילה.

ואם לא, זה גם בסדר. אני אשוב לביתי, לכתיבתי ולילדיי. רק יהיה לי חבל מאוד. אני משתוקק לעוד ילדים, יודע שאין סיכוי שאצליח לעשות זאת בחו"ל, ולכן גם מושקע אישית לגמרי בתיקון לחוק הפונדקאות. אני רוצה עוד שני ילדים, ואני רוצה אותם כאן.

שיהיה לכם/ן שבוע טוב ומועיל.

אילן שיינפלד, תובל, דצמבר 2018

 

 

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך
Close
Call Now Button