בעולמות הרוח היהודית נהוגה ההפרדה בין סיטרא דמהימנותא לבין סיטרא אחרא. סיטרא דמהימנותא הם כוחות האלוהים והשכינה, סיטרא אחרא הם כוחות השטן. ככול שחולפים הימים, נוקפים לשבועות ולחודשים ולשנים, יותר ויותר אני מבין, כי הכוחות השולטים כעת על ישראל הם מזרע הסיטרא אחרא. הם, וכול סובביהם, הם מכוחות הסיטרא אחרא. אין ביניהם לבין גאולת ישראל ושלומה דבר. אלה כוחות של חורבן ושל הרס, וזו גם תכליתם. שימור כוחם כדי להתמיד בפעולתם.
כי ההסתה, השיסוי והביזוי, החורבן וההרס, הריהם כוחות המזינים את עצמם. ופעולתם לא תחדל, אם לא יחדילוה. מפני שמעצם פעולתם הם שואבים את כוחם. הם לא קומפרסור, כפי שדימה פעם עמוס עוז, זכרו לברכה, לחשוב. הם דינמו. וכוחם להשחית גדל ככול שהם מהרסים ומחרבים את ישראל.
כמו כוחות הסיטרא אחרא, הם גם מדברים בלשון סגי-נהור, דהיינו, בלשון של חושך, של עיוורים, שאינם רואים אור עולם. כול המושגים הנקוטים בידם, מ'דמוקרטיה,' 'שלטון הרוב,' 'אכיפה בררנית,' 'הפיכה שלטונית' וכיוצא באלה מטבעות לשון נקובות בדם, כול כולן מטרתן אחת – לבלבל את דעת האזרח, ולהחריב את מדינת ישראל, כדי להשליט עליה את שלטונם, שלטון יחיד של אימה ושל פחד, שחיתות וסיאוב, שוחד ומרמה והפרת אמונים, שלטון דמים שגם יטביע אותנו בדם.
כנגד כוחות אלה נהוגות תפילות שונות בעולמה של יהדות. הראשונה שבהם, המשמש לגירוש שדים ורוחות רעות, היא מזמור טו' מתהילים:
תהילים פרק טו
א מִזְמוֹר, לְדָוִד: יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.
ב הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ.
ג לֹא-רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ–לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ.
ד נִבְזֶה, בְּעֵינָיו נִמְאָס– וְאֶת-יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד;
נִשְׁבַּע לְהָרַע, וְלֹא יָמִר.
ה כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ– וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח:
עֹשֵׂה-אֵלֶּה– לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.
כול הקורא פסוקים אלה יראה לליבו, כי אין מתאימים מהם לתיאור מצבנו הנוכחי. מי שיושב כעת באוהל ה', בהר קודשו, בירושלים, הוא הבבואה המהופכת של המתואר כאן. הוא נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, העושה כל שביכולתו כדי להפריד אותנו על מנת למשול בנו, כדי להסית איש באחיו ועדה בחברתה, כדי להשליט עלינו שלטון פחד, שגם נאמנו הודה, כי זהו יסוד שלטונו וממנו הוא שואב את כוחו.
לכן, סגולה ראשונה כנגד האיש הרע הזה היא לקרוא את מזמור טו' בתהילים, מדי יום, בכוונה גדולה, ואם אפשר חוקית אזי גם עם אמצעי הגברה, מול משכנו בירושלים.
כדי לבטל את עצתו הרעה ולאבד את כוחו, ראוי לקרוא עוד ממזמורי תהלים, ובראשם פרק קי"ט, המיוסד על אקרוסטיקון, משמע פסוקיו סדורים לפי סדר ה-א'-ב' של שפת הסוד, היא העברית, ובא לציון גואל.
א אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ– הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת יְהוָה.
ב אַשְׁרֵי, נֹצְרֵי עֵדֹתָיו; בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
ג אַף, לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה; בִּדְרָכָיו הָלָכוּ.
ד אַתָּה, צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ– לִשְׁמֹר מְאֹד.
ה אַחֲלַי, יִכֹּנוּ דְרָכָי– לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ו אָז לֹא-אֵבוֹשׁ– בְּהַבִּיטִי, אֶל-כָּל-מִצְוֺתֶיךָ.
ז אוֹדְךָ, בְּיֹשֶׁר לֵבָב– בְּלָמְדִי, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
ח אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר; אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד.
ט בַּמֶּה יְזַכֶּה-נַּעַר, אֶת-אָרְחוֹ– לִשְׁמֹר, כִּדְבָרֶךָ.
י בְּכָל-לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ; אַל-תַּשְׁגֵּנִי, מִמִּצְוֺתֶיךָ.
יא בְּלִבִּי, צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ– לְמַעַן, לֹא אֶחֱטָא-לָךְ.
יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה– לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי– כֹּל, מִשְׁפְּטֵי-פִיךָ.
יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֺתֶיךָ שַׂשְׂתִּי– כְּעַל כָּל-הוֹן.
טו בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה; וְאַבִּיטָה, אֹרְחֹתֶיךָ.
טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע; לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.
יז גְּמֹל עַל-עַבְדְּךָ אֶחְיֶה; וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יח גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה– נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.
יט גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ; אַל-תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי, מִצְוֺתֶיךָ.
כ גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה– אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת.
כא גָּעַרְתָּ, זֵדִים אֲרוּרִים– הַשֹּׁגִים, מִמִּצְוֺתֶיךָ.
כב גַּל מֵעָלַי, חֶרְפָּה וָבוּז: כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.
כג גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים, בִּי נִדְבָּרוּ– עַבְדְּךָ, יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ.
כד גַּם-עֵדֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי– אַנְשֵׁי עֲצָתִי.
כה דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי; חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כו דְּרָכַי סִפַּרְתִּי, וַתַּעֲנֵנִי; לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
כז דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי; וְאָשִׂיחָה, בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
כח דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה; קַיְּמֵנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כט דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר, הָסֵר מִמֶּנִּי; וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.
ל דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי; מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.
לא דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֺתֶיךָ; יְהוָה, אַל-תְּבִישֵׁנִי.
לב דֶּרֶךְ-מִצְוֺתֶיךָ אָרוּץ: כִּי תַרְחִיב לִבִּי.
לג הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ; וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
לד הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ; וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
לה הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ: כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
לו הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְוֺתֶיךָ; וְאַל אֶל-בָּצַע.
לז הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא; בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
לח הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ– אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.
לט הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי: כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
מ הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ; בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.
מא וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה; תְּשׁוּעָתְךָ, כְּאִמְרָתֶךָ.
מב וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר: כִּי-בָטַחְתִּי, בִּדְבָרֶךָ.
מג וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד: כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, יִחָלְתִּי.
מד וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד– לְעוֹלָם וָעֶד.
מה וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה: כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
מו וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים; וְלֹא אֵבוֹשׁ.
מז וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֺתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
מח וְאֶשָּׂא-כַפַּי–אֶל-מִצְוֺתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי; וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.
מט זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ– עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
נ זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
נא זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.
נב זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה; וָאֶתְנֶחָם.
נג זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים– עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.
נד זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ– בְּבֵית מְגוּרָי.
נה זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה; וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.
נו זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
נז חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי– לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נח חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל-לֵב; חָנֵּנִי, כְּאִמְרָתֶךָ.
נט חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי; וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל-עֵדֹתֶיךָ.
ס חַשְׁתִּי, וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי– לִשְׁמֹר, מִצְוֺתֶיךָ.
סא חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי; תּוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
סב חֲצוֹת-לַיְלָה–אָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ: עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
סג חָבֵר אָנִי, לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ; וּלְשֹׁמְרֵי, פִּקּוּדֶיךָ.
סד חַסְדְּךָ יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ; חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
סה טוֹב, עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ– יְהוָה, כִּדְבָרֶךָ.
סו טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי: כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
סז טֶרֶם אֶעֱנֶה, אֲנִי שֹׁגֵג; וְעַתָּה, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סח טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב; לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
סט טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים; אֲנִי, בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
ע טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם; אֲנִי, תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.
עא טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי– לְמַעַן, אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עב טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ– מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף.
עג יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי; הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְוֺתֶיךָ.
עד יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ: כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
עה יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ; וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
עו יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי– כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
עז יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה: כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
עח יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי; אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עט יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ; וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.
פ יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ– לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.
פא כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי; לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פב כָּלוּ עֵינַי, לְאִמְרָתֶךָ– לֵאמֹר, מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.
פג כִּי-הָיִיתִי, כְּנֹאד בְּקִיטוֹר– חֻקֶּיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
פד כַּמָּה יְמֵי-עַבְדֶּךָ; מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.
פה כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת– אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
פו כָּל-מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה; שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.
פז כִּמְעַט, כִּלּוּנִי בָאָרֶץ; וַאֲנִי, לֹא-עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פח כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי; וְאֶשְׁמְרָה, עֵדוּת פִּיךָ.
פט לְעוֹלָם יְהוָה– דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
צ לְדֹר וָדֹר, אֱמוּנָתֶךָ; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.
צא לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם: כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
צב לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי– אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
צג לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ: כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.
צד לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
צה לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי; עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן.
צו לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ; רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.
צז מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ: כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי.
צח מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.
צט מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְוֺתֶיךָ, שִׂיחָה לִי.
ק מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן: כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
קא מִכָּל-אֹרַח רָע, כָּלִאתִי רַגְלָי– לְמַעַן, אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קב מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי: כִּי-אַתָּה, הוֹרֵתָנִי.
קג מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי, אִמְרָתֶךָ– מִדְּבַשׁ לְפִי.
קד מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן; עַל כֵּן, שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.
קה נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
קו נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה– לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קז נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד; יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קח נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה; וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
קט נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד; וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קי נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
קיא נָחַלְתִּי עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
קיב נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ– לְעוֹלָם עֵקֶב.
קיג סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי; וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קיד סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה; לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קטו סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים; וְאֶצְּרָה, מִצְוֺת אֱלֹהָי.
קטז סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה; וְאַל-תְּבִישֵׁנִי, מִשִּׂבְרִי.
קיז סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה; וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
קיח סָלִיתָ, כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ: כִּי-שֶׁקֶר, תַּרְמִיתָם.
קיט סִגִים–הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ; לָכֵן, אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.
קכ סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי; וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.
קכא עָשִׂיתִי, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק; בַּל-תַּנִּיחֵנִי, לְעֹשְׁקָי.
קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
קכג עֵינַי, כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
קכד עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
קכה עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה, עֵדֹתֶיךָ.
קכו עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה– הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ.
קכז עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְוֺתֶיךָ– מִזָּהָב וּמִפָּז.
קכח עַל-כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.
קכט פְּלָאוֹת עֵדְוֺתֶיךָ; עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים.
קלא פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְוֺתֶיךָ יָאָבְתִּי.
קלב פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי– כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלג פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
קלד פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.
קלה פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.
קלו פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי– עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
קלז צַדִּיק אַתָּה יְהוָה; וְיָשָׁר, מִשְׁפָּטֶיךָ.
קלח צִוִּיתָ, צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ; וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
קלט צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי: כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
קמ צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד; וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
קמא צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה; פִּקֻּדֶיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קמב צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם; וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
קמג צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי; מִצְוֺתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קמד צֶדֶק עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם; הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.
קמה קָרָאתִי בְכָל-לֵב, עֲנֵנִי יְהוָה; חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי; וְאֶשְׁמְרָה, עֵדֹתֶיךָ.
קמז קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, וָאֲשַׁוֵּעָה; לדבריך (לִדְבָרְךָ) יִחָלְתִּי.
קמח קִדְּמוּ עֵינַי, אַשְׁמֻרוֹת– לָשִׂיחַ, בְּאִמְרָתֶךָ.
קמט קוֹלִי, שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ; יְהוָה, כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנ קָרְבוּ, רֹדְפֵי זִמָּה; מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה; וְכָל-מִצְוֺתֶיךָ אֱמֶת.
קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי, מֵעֵדֹתֶיךָ: כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם.
קנג רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי: כִּי-תוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנד רִיבָה רִיבִי, וּגְאָלֵנִי; לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.
קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה: כִּי חֻקֶּיךָ, לֹא דָרָשׁוּ.
קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה; כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי.
קנז רַבִּים, רֹדְפַי וְצָרָי; מֵעֵדְוֺתֶיךָ, לֹא נָטִיתִי.
קנח רָאִיתִי בֹגְדִים, וָאֶתְקוֹטָטָה– אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ, לֹא שָׁמָרוּ.
קנט רְאֵה, כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי; יְהוָה, כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קס רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת; וּלְעוֹלָם, כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.
קסא שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם; ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ), פָּחַד לִבִּי.
קסב שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ– כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.
קסג שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה; תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסד שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ– עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קסה שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ; וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
קסו שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה; וּמִצְוֺתֶיךָ עָשִׂיתִי.
קסז שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ; וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
קסח שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ: כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.
קסט תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה; כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.
קע תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ; כְּאִמְרָתְךָ, הַצִּילֵנִי.
קעא תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה: כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
קעב תַּעַן לְשׁוֹנִי, אִמְרָתֶךָ: כִּי כָל-מִצְוֺתֶיךָ צֶּדֶק.
קעג תְּהִי-יָדְךָ לְעָזְרֵנִי: כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעד תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה; וְתוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קעה תְּחִי-נַפְשִׁי, וּתְהַלְלֶךָּ; וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
קעו תָּעִיתִי– כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ:
כִּי מִצְוֺתֶיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
אינכם צריכים או צריכות להאמין באל, או לקיים מצוותיו. אינכם חייבים להאמין בכוחה של העברית כשפת סוד. גם לא בתוקפם של הפסוקים האלה, העזים והנוראים. אם רצונכם בכך, התייחסו למזמורי תהילים אלה, ולספר תהילים בכלל, רק כהוראה ערכית כיצד ראוי לחיות, ועל אילו ערכים אנושיים ראוי להקפיד. ראו בזה פרי עטם של חכמי ישראל, שהכירו לנפש האדם ולטבעו של עולם, וטבעו בפסוקים אלה את חוכמתם.
אחרי הכול, גם דוד המלך, מחברם של מזמורים אלה על פי המסורת, לא היה צדיק גמור. אך דווקא ממנו, המלך צמא הדמים והנואף הזה, באה גאולת ישראל. אבל דוד המלך הבין בערוב ימיו, מה שהאיש הרע בבלפור לא יבין לעולם. אין ביכולתו המוסרית, הנפשית והערכית להבין זאת. ועל כן תפקידנו הוא להתפלל את מזמורי תהילים אלה, ולגרשו מן ההר.
צר ומר לי, שדווקא אני, יהודי חילוני כביכול, הרחוק מאד מקיום מצוות, כביכול, צריך לקום ולומר ולכתוב את הדברים האלה. הייתי שמח יותר לו היו עושים כן רבני ישראל וגדולי התורה. אבל למצער, הריהם כתינוקות שנישבו, והם הנותנים כיום לסיטרא אחרא את תועפות כוחה. הם, וגנבי הקולות שבגדו בנו, והשתמשו בנו כדי ליתן תעצומות לצד האחר, לסיטרא אחרא. אבל בעזרת השם, גם עצתם, עצת רשעים, תופר.
