היום, כמדי ערב, פתחתי את החדשות בטלוויזיה בשעה 20.00, כדי לשמוע מה קורה. אך כאשר שמעתי את הדיבורים על מצב התחלואה, ועל ההחלטה להמשיך את הסגר עוד שבוע, שזו כבר ההארכה השנייה שלו, ולדחות בעוד זמן את פתיחת כיתות ג', ובתחילה לאפשר חזרה ללימודים רק לגילאי 0-3, ואז לכיתה א', ואז ל-ב', הרגשתי שאני פשוט כבר לא יכול יותר. רציתי לצרוח, או לנפץ את הטלוויזיה. במקום זה יצאתי לחצר.
אני לא יודע מה אתכםן, אבל אני לא יכול לשאת את המצב הזה עוד רגע אחד נוסף. ולא, אני לא מתאבד ולא משתגע. אני פשוט מרגיש שאני כבר לא יכול יותר להכיל את המצב הזה. את אי הניהול של המשבר, את ההחלטות הפוליטיות שמעיבות על ההחלטות הרפואיות, את האופן שבו עושה נתניהו שימוש במגיפה לצרכיו הפוליטיים והאישיים, את רפיסות שותפיו-מתנגדיו, את שרשרת ההתפטרויות בהנהלת משרד האוצר, את הקריסה של כול מה שידענו בתור מדינת ישראל.
החרבון כאן כול כך גדול, שבשבעים ושתיים שנים, וביתר שאת בשנות שלטונו של הליכוד, הפכנו ממדינת רווחה לפיאסקו. לדמוקטטורה מקרטעת. למקום שאי אפשר וגם לא ראוי לחיות בו. וזה המקום, שהוא מולדתם היחידה של היהודים, המקום היחיד שבו חידשנו את הריבונות הלאומית שלנו, קוממנו מחדש את העברית ואת תרבות ישראל.
נהיה פה כול כך נורא, וזה עוד הולך להחריף. כי לפני משבר הקורונה הסתלק מכאן שר האוצר הקודם, משה כחלון, שהותיר אחריו גירעון של חמישים מיליארד שקלים, ומאז עלתה לנו ההתמודדות עם הקורונה עוד מאה מיליארד שקלים, ובדצמבר, מיד אחרי שיסגרו סוף סוף את תקציב המדינה, גם יתבהר לכולנו במה זה יהיה כרוך. במע"מ בגובה 20%, במיסים, בקיצוץ בכול משרדי הממשלה, בהמשך נסיגתה של המדינה ממחויבותה לאזרח בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה.
זו המורשת האמתית של הליכוד בראשות בנימין נתניהו. משנת 1977, שבה הביא ארצה שר האוצר דאז, שמחה ארליך, את המומחה לכלכלה חופשית מילטון פרידמן, החלה קריסתה של מדינת הסעד, והיא נהפכה למדינה עם כלכלה חופשית, דורסנית, שקיטבה את הפערים החברתיים בישראל, יצרה כאן מעמד של אילי הון, ריכזה בידיהם כוח כלכלי בל-יתואר, וכאשר קרסו בזה אחר זה גם הפילו את כישלונותיהם העסקיים על הציבור.
את מקום השירותים שסיפקה מקודם המדינה לאזרחיה, את החלל שנפער במחויבות המדינה לאזרחיה, תפסו ארגוני המגזר השלישי. לכן נוסדו כאן מאות עמותות לחלוקת מזון לנזקקים, לחינוך משלים, לסיפוק צרכי בריאות והגנה משפטית לחלשים. רבות מן העמותות האלה מקבלות סיוע משפטי וכלכלי מן הקרן החדשה לישראל, אחד מארגוני הגג הגדולים לטיפוח המגזר השלישי בישראל. כן כן, אותו קרן שנתניהו וסייעניו כול כך נהנים לתקוף, היא הקרן המספקת שירות תמיכה לארגוני מתנדבים, ובעצם פעילותה המבורכת מאפשרת את קיומן של עמותות, שבאו למלא את החלל הריק במחויבות המדינה לאזרחיה, עם קריסת השירותים החברתיים.
חורבנה של החברה הישראלית, מוסדותיה וכלכלתה נחשף לעין כול עם פרוץ משבר הקורונה. ניכור הנבחרים מבוחריהם, בגידת הנבחרים, ניתוק השלטון מאזרחי המדינה הזאת, חוסר תרבות הניהול, אי היכולת לקבל החלטות על פי תוכניות עבודה לטווח קצר ולטווח ארוך, ולמדוד את ההתקדמות בהן, בצורה שקופה, ברורה ומושכלת, הפריכות הערכית של המערכת המשפטית למול מתקפות הנאשם, וחולשת המערכת הדמוקרטית מול נבל שתפס בגרונה, תוקף אותה ובתוך כך גם מנצל את מוסדותיה כדי להימלט מן הדין ולשמר את שלטונו המושחת והמשחית. כול הדברים האלה נראים כעת לעין-כול, כאילו הקורונה איכלה את המעטה הפריך של הנורמליות, וחשפה את המדינה הזאת בקלונה. מדינת מהגרים צעירה, שניסתה להתקיים כדמוקרטיה ליברלית, וקורסת כעת לתוך עצמה.
ולכן אני לא יכול יותר. אישית, אני די בסדר. יש לי פרנסה, יש אוכל על שולחני, אני עושה מדי יום כושר ועובד את האדמה, מטפל בילדיי וכותב, ופעיל במחאה. אבל אני לא יכול יותר לא אישית, אלא קולקטיבית. כי אני ער וקשוב למתרחש מסביבי, ולמעשה לא מסוגל להתנתק מן החדשות ומשטף הספינים, הצרחות, העלבונות וההסרחות שעולים מכול קצווי הארץ הזאת, מן האלימות במלים ובמעשים, מן הקיטוב ומן ההתייחסות האינטרסנטית למגפה, למוקדיה ולמחולליה.
תשמעו, אנחנו לא על סיפה של תהום. אנחנו מזמן בתוכה.
אישית, אני יכול להוציא כבר מזמן דרכון פולני ולהסתלק מכאן. אבל אני לא אעשה את זה, כי אני מעדיף שראש הממשלה שלי ובנו החולה יקראו לי שמאלן מפיץ מחלות, מאשר שאיזה שכן גוי בעיר קטנה בהולנד או באנגליה יקרא לי יהודון. אני אשאר כאן, גם אם זה יסכן את חיי, פשוט משום שחיי אינם שווים פרוטה בלי המולדת שלי, בלי העברית ובלעדיכםן. אבל בדיוק בגלל זה אני מרגיש שאני תכף צורח ומורט את שערותיי מרוב זעם.
תגידו לי, השתגעתם שם, כולכם, בכנסת ישראל, במערכת המשפט, בשירות הביטחון הכללי? אתם באמת מתכוונים להמשיך לתת לאיש החולה הזה, בנימין נתניהו המנוול, להרוס לנו את החיים, את הבריאות ואת הפרנסה, ולגזול את העתיד ואת התקווה לא רק מאתנו, אלא גם מילדינו ומנכדינו? החלקתם על השכל? אתם לא מבינים מה אתם עושים?
התכבדו בבקשה והעיפו מחר בבוקר, בהצבעת אי האמון הקונסטרוקטיבית הארורה הזאת, את החרא הזה מחיינו. ממעון ראש הממשלה בבלפור, ומן הכנסת. סלקו מאתנו את התועבה הזאת, הקרויה משפחת נתניהו, על כול ספיחיה. תנו לנו כאן חיים! הוציאו את עצמכם ואותנו מן המחול הנרקיסיסטי שמחולל האיש הזה, ומשעבד אליו את כולנו! החזירו לנו את האמון בעצמנו וגם בכם! מה, אתם רוצים פה גל של התאבדויות? טבח של מפגינים? אתם צריכים לראות דם נשפך ברחובות כדי לסלק מכאן את המתועב הזה?
ראו הוזהרתם. הזמן האחרון שלכם לפעול נגדו הגיע. והוא קורה מחר. בכנסת ישראל.
