אלימות במשפחהאקטואליה

הדף היומי (279). האישה הנרצחת כהרחבה של בעלה.

     הבוקר התפרסמה בווינט כתבה של חסן שעלאן, שכותרתה "בחברה שלנו יש מפלצות שרוצות להרוג אותנו: הנשים הערביות שנרצחו." שש נשים נרצחו בשלושת החודשים החולפים, בחברה הערבית, האחרונה שבהן, מייסר עותמאן, נרצחה לעיני ילדיה אתמול. החוט המקשר בין רוב המקרים הללו הוא, שמקודם להירצחן התגרשו מבעליהן.

     קראתי את הכתבה בזעזוע, ותמהתי מניין מגיעה הפתולוגיה הזאת, לפיה בעל שאשתו נפרדת ממנו חש, שיש לו הזכות ואולי גם החובה ליטול את חייה, לא אחת מול ילדיהם הרכים המשותפים. ואז, כמעט מאליו, צצו בי הפסוקים הבאים מספר בראשית, המתארים את סיפור בריאתה של האישה: וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

     הדת היהודית, הדת המונותאיסטית הראשונה, ממנה צמחו האסלאם והנצרות, בטקסט המכונן שלה, התנ"ך, תיארה את בריאת האישה כתהליך הרחבה של גוף הגבר. האישה בנויה על צלע שניטלה מגוף הגבר בשינה, ו'נסגרת' בבשר. כתוצאה מכך רואה כבר אדם הראשון בחווה כמי ש'לוקחה' ממנו, עצם מעצמיו, בשר מבשרו. או-אז מסביר המספר המקראי, שזו הסיבה לכך שאדם עוזב את בית הוריו ודבק באשתו. הוא פשוט מתחבר לחלק שנחסר ממנו.

     ההתחברות לחלק הנחסר מהדהדת גם את המיתוס, לפיו האדם היה שלם מטבע בריאתו, אך התפצל לשני פנים, זכרי ונקבי. דברים אלה מופיעים בהמשך ספר בראשית, בפסוק "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. ב זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם." אך כאן ניתנת מידה מסוימת ומוגבלת של אוטונומיה שוויונית לאישה ולבעלה, לזכר ולנקבה.

     מתחילת עשה הבריאה מוצבת האישה כ'עזר כנגדו', כנגזרת מגוף הגבר ולכול היותר כמי שנוצרה יחד אתו, אבל פיתתה אותו לאכול מפרי עץ הדעת, ולכן גם קוללה בעצבות, ובקללת השעבוד לבעלה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ–בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ."  הדת המונותאיסטית היא דת פטריארכלית. התנ"ך, באמצעות סיפור הבריאה, לא רק ביטא את רוח הפטריארכליות שהייתה נפוצה בחברה השבטית הקדומה, אלא עיצב, קיבע וקידש אותה.

     גם האסלאם תיאר את בריאת האישה כ'חילוץ' שלה מגוף הגבר. כך בפסוק:  "אחד מאותותיו הוא שצר לכם נשים כעצם מעצמכם למען תדבקו בהן, והשכין ביניכם אהבה וחמלה. בזאת צפונים אותות לאנשים הנמלכים בדעתם" (סורת הרומאים:21). אך שימו לב לסיפא. כאן אין האישה מואשמת כסוכנת חטא, ומלכתחילה קובע הקוראן כי היחסים בין איש לאשתו צריכים להיות יחסי אהבה וחמלה. יתר על כן, מעמד האישה באסלאם גבוה לאין-ערוך ממעמדה ביהדות ובנצרות, והיא גם זכאית להתגרש מבעלה.

     איך, אפוא, הגענו למצב שבו גברים, מכול תרבות ודת, מרגישים כי מרגע שנשותיהם מביעות את רצונן להיפרד מהם, יש להם הזכות, ואפילו החובה-בעיני-עצמם, ליטול את נפשן? הפטריארכיה כנראה גברה על החמלה, על הראייה השוויונית וגם על הריסון המוסרי של האדם. היא, וכנראה גם תחושת העלבון העמוק. רצון האישה להיפרד מבעלה נתפס כפגיעה בגבריותו, כעדות לאי-כשירותו הפיסית, הנפשית והרגשית להיות לבן-זוג. וזה מוביל לנקמה רצחנית במיוחד.

     כדי לקום איש על רעהו או על רעותו אין אדם זקוק לכלי נשק. ניתן לרצוח גם בידיים חשופות. אך כאשר גירושין כאלה מתרחשים בנסיבות זמן ומקום, שבהן יש תפוצה רחבה לכלי נשק בלתי חוקי, פריצות בכל הנוגע לשמירה על חיי אדם והקלת ראש בשוויון ערך האדם; וכאשר סיפורים כאלה מתרחשים בחברה הקרועה בין כובש לנכבש, בין משעבד למשועבד, בין עליונות גברית יהודית לבין נחיתות גברית ערבית, יש להם פוטנציאל רצחני רב עוד יותר.

הפתרון למצב האלימות נגד נשים, בחברה היהודית והערבית גם יחד, אינו יכול להיות פתרון אכיפה בלבד. ראשיתו בפתולוגיה של הכיבוש, המחולל שמות בתפיסה הלאומית וגם בתפיסה העצמית של בני אדם אלה את אלה ואת עצמם, בתוך מציאות חייהם. לכן, רק פתרון של שלום יביא לשינוי הדרגתי בתפיסת הגברים והנשים בישראל את עצמם. רק הוא יאפשר לנו לחדול מלראות את עצמנו כמצביאים וכלוחמים, או כלוחמי חופש, לרסן את הדחפים הרצחניים של הגבריות ולהעמידם בשירות בריאת החיים והתמדם, ולא הכחדתם.

     עד אז, הפיתרון מוכרח להתחיל בחינוך, החילוני והדתי גם יחד. אנשי דת משלוש הדתות מוכרחים להתכנס ולצאת יחד נגד התופעה הזאת, של אלימות נגד נשים ושל רציחת נשים. משרד החינוך גם צריך להכין תוכניות לימודים על מעמד האישה ביהדות, בנצרות ובאסלאם, שתועברנה לבני ובנות החטיבה העליונה בתיכונים. מערכת הרווחה צריכה לעודד דיווח על כול מקרה של אלימות במשפחה, מחד גיסא, ולקיים השתלמויות, סמינרים ומעגלי שיח למשפחות ולמטפלים זוגיים ומשפחתיים מכל העדות והחברות המרכיבות את החברה הישראלית. בו-בזמן, מערכת המשפט והמשטרה חייבות לפעול לאכיפה חסרת פשרות נגד אלימות בכלל, ונגד רוצחי נשים בפרט.

     גם משרדי התרבות והחינוך יכולים לתרום הרבה למאבק נגד אלימות במשפחה. זאת, על ידי הגברת הנראות של הסיפורים האלה, ושל דמויות הנשים שנפלו קורבן לבעליהן ולמרצחיהן, מחד גיסא, ועל ידי ייזום אנתולוגיות, תערוכות, קונצרטים ועוד מפעלי חינוך ותרבות בכול לשון ובכול ישוב בחברה הישראלית, שיקדמו פתרון סכסוכים בדרכי שלום, הידברות זוגית ותהליכי גישור.

     דווקא ממשלת ישראל החדשה, שיש בה נוכחות מכרעת של נשים, ובהשראתה גם הרבה יותר נשים מקודמות ומשובצות כעת בתפקידים בכירים במסדרונות השלטון, צריכה לקחת על עצמה את קידום מעמד האישה ואת הדברת האלימות נגד נשים כיעד מרכזי בחזונה.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך
Close
Call Now Button