"אבא, היום מצאתי משהו בגן שמישהו איבד, ונועה אמרה שיש לי 'עיני נץ'," סיפר לי דניאל בגאווה, כשנשכבנו יחד במיטה, אחרי שקראתי לו חצי מן הספר של חברי יואב כ"ץ, "הנמלה פיסטינה והקוסקוס," ועשינו אוזן בספר, והבטחתי לו שנמשיך בזה מחרתיים, אחרי שובי מתל אביב. "מה זה עיני נץ?"
"זה אומר שיש לך ראיה מאוד חדה. שאתה מבחין בדברים קטנים, בפרטי פרטים, שאחרים לא מבחינים בהם."
"אז כשאגדל אהיה נץ?"
"לא. נץ זה עוף טורף. אבל כנראה שתהיה מפקד בצבא."
"למה?"
"כי יש לך יכולות מאוד מיוחדות. בכול פעם שאתה נכנס לאיזה מקום, אתה מיד מבחין בכול שינוי בו. למשל, אם אני קונה משהו חדש הביתה או מזיז משהו, אתה מיד קולט את זה. וגם די בזה שנהיה במקום כלשהו פעם אחת, בפעם הבאה שנהיה בו מיד תזהה אותו."
"אבא, קוראים לזה זיכרון."
"נכון, אבל קוראים לזה גם חוש התמצאות במרחב. לא משנה איפה ישימו אותך, אתה מיד תדע איך להתמצא שם. ככה זה גם עם מכשירים. גם אם אתה לוקח ליד משהו שאתה לא מכיר, בן רגע אתה מבין אותו, יודע איך להפעיל אותו או להרכיב או לפרק אותו, דברים שגם אני בעצמי לא יודע. זו יכולת מיוחדת מאוד, שאין אותה לכול אדם."
"אין אותה לכול הגן," השיב לי דניאל, "רק לי יש אותה."
"נכון," אמרתי לו, "לכול אדם יש יכולות מיוחדות משלו, ואתה ניחנת ביכולות האלה."
ואז נשקתי לו, והוא ביקש שאשאר איתו עוד קצת, ואז הוא הלך לישון.
זה היה בסיומו של ערב מוצלח. כשהילדים חזרו מן הגן בישרתי להם, שקבעתי להם תספורת אצל מאיה, חברת הקיבוץ שהיא גם ספרית. בתחילה התמרדו, כי הם תמיד מעדיפים לרדת לבלות קצת בכרמיאל, אך כשהגענו אליה הביתה, והיא קיבלה אותנו בלבביות, התיישבו ברצון על הכיסא במטבחה, בזה אחר זה, וזכו לתספורת נהדרת.
דניאל ביקש תספורת עם מדרגות. קצוץ בצדדים, עם הרבה שיער מלמעלה. כאשר סיימה מאיה לספרו, ניגש אל המראה להתבונן בעצמו, והתלונן שזה לא מה שביקש. כאשר תיאר שוב את מבוקשו, התברר לנו שבעצם התכוון לתספורת של סקין הד, או לתספורת מוהיקן.
"יש לך ילדים דעתניים מאד," חייכה אלי מאיה. "הרבה באים הנה ואומרים לי פשוט לחתוך."
"כן, הם דעתניים ועצמאיים, ולא תמיד זה קל, אבל אני מאוד גאה בהם," השבתי לה.
במהלך התספורת עשיתי מה שיעל הגננת לימדה אותי, הטרמה. חזרתי והבהרתי להם, שברגע שנחזור הביתה ניכנס לאמבטיה, כדי להוריד מהם את השערות, שלא תגרדנה להם, ואז נעשה אמבטיית קצף. זו הדרך למנוע התנגדויות אחר כך.
ואכן, באנו הביתה, אבא שלי צהל למראה הילדים המסופרים, זה כול כך מבליט את יופיים, ואז עלינו מיד לחדר האמבטייה, להתקלח.
שניהם מאוד אוהבים להשפריץ מים, אז כול אחד מהם קיבל בקבוק שמפו ריק, עם הזלפה של קצת אל-סבון בתוכו, כדי למלאו במים ולעשות מזרקות קצף באמבטייה. ומכיוון שהשתהו במים החמים, ביקשתי מאבא שלי שיחליף אותי איתם, וירדתי למטה כדי להכין להם דייסת סולת עם הפתעות.
ואחרי כן מיכאל נרדם על הכורסה בסלון, ודניאל זכה לחצי סיפור ולשיחה נוספת.
ערבים כאלה ממלאים אותי בסיפוק, ומהווים פיצוי כלשהו על כך שגם אתמול וגם מחר עלי לבלות, החל משעת בוקר מוקדמת, יום שלם בלעדי הילדים, במרכז. מחר בבוקר אני מלמד ב'אסכולות,' ובערב יש לי מפגש עם חברי הקהילה הרפורמית "בבת עין," בראש העין, בנושא "אמן ואמונה."
הבוקר ביליתי חצי יום בכתיבת ההרצאה למפגש. יהיה מעניין. כדאי שתבואו.
שיהיה לכם/ן לילה נפלא.
