הנה הופיעה מלכת החרבות. הקלפים צדקו, ככלות הכול.

במהלך חודשי ההיריון פתחתי לעצמי די הרבה בטארוט. רוב האנשים לא יודעים שאני עושה את זה. אז הנה, עוד יציאה מן הארון. רק אל תבקשו שאקרא לכם בקלפים. אני מדייק מדי. .

כמה וכמה פעמים הופיעה לי בפריסה מלכת החרבות, המסמלת, בין השאר, את עולם המשפט, ותמיד הופיעה בהקשר שלילי. במילים אחרות, הקלפים הכינו אותי לצרות משפטיות העלולות לחול על ראשי במהלך השהייה כאן.

את עורכת הדין שלי בדלהי שכרתי על פי המלצה של עורכת דין מהארץ, וגם של חברים, שעשו כאן פונדקאות. לדבריהם מדובר באישה יעילה ומקסימה. דיברנו כמה פעמים בטלפון והיא נשמעה נחמדה מאוד.

כיוון שיצאתי הנה עם מעט מאוד כסף מזומן, שילמתי לה את מחצית שכרה מראש, בהעברה בנקאית מהארץ, כדי להקל על תזרים המזומנים שלי כאן.

נו, הערב נפגשתי עם ד"ר שיבאני, מייסדת ומנהלת המרפאה שלי, כדי לדון איתה במה שצפוי לנו לקראת סוף ההיריון.

לדבריה, הלידה צפויה באמצע אפריל, ואם סימה תקבל צירים והילדים יהיו במנח ראש, לא יהיה צורך בניתוח קיסרי. ואם זה לא יקרה, היא תיילד אותם בניתוח קיסרי באמצע-סוף אפריל..

אחרי כן דיברתי איתה על ההליכים הרשמיים, הכרוכים בבדיקת האבהות מול הקונסוליה – נסיעה עם הפונדקאית, הילדים ועורכת הדין לקונסול, חתימה על הסכם ויתור על הילדים, לקיחת דוגמית רוק ושליחתה בפדקס לארץ, להצלבת נתונים גנטיים וכו'.

אבל ברגע ששמעה את שם עורכת הדין שלי נפלו פניה. היא תפסה את ראשה בידיה וקראה "אוי, לא!".

מסתבר שחל ביניהן קונפליקט אישי ומקצועי קשה.

"אני לא יכולה לעבוד מולה," אמרה לי, "אני לא יכולה להוציא שום מסמך מכאן לידיה, מפני שהיא תעשה בו שימוש נגדנו."

אמרתי לה, שכבר שילמתי לה, מרצוני הטוב, מחצית משכרה. והיא הזדעזעה מכך. היא הבטיחה לי שעורך הדין של המרפאה, המתמחה בדיני פונדקאות, יעשה את העבודה במחצית הכסף, ובלבד שלא תצטרך לעבוד מולה.

ואז נזכרתי במלכת החרבות, והבנתי שהופיעה.

אחרי כן דיברנו על צילומי טלביזיה, והיא הייתה מאוד קואופרטיבית, וסיכמנו שגם הפונדקאית תצטלם, ואפילו שלחה אותי עם הנהג הפרטי שלה הביתה.

הגעתי הנה, כתבתי לעורכת הדין בצער רב, שאינני יכול לעבוד איתה. האישה המקסימה הזאת הסכימה להחזיר לי את הכסף בפגישה אישית ביום חמישי. במקביל, חיברתי בין עורכת הדין הישראלית המטפלת בי לבין עורך הדין של המרפאה, ואני מאוד מקווה שהכול יהיה בסדר.

אם מישהו מהחבר'ה שהם כבר הורים קורא את זה, ויש לו נוסח של חוות דעת לגבי אופצייה לאימוץ עתידי (בידי בן זוג או קרובי משפחה), אשמח לקבל זאת. נוסח של הצהרת ויתור של הפונדקאית כבר יש בידיי.

זהו להערב. משהו, מה?

אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני כבר בן חמישים ושתיים, ולכן עלי לא להתרגש מזה. להישאר רגוע ומאופק.

זו כבר לא חרדה, זו ודאות. יש קונפליקט עסקי, וצריך לטפל בו. חוץ מזה, הקלפים אמרו לי את זה כבר מזמן…

להתפרק ארשה לעצמי רק ברגע אחד. כשאראה מולי את הילדים לראשונה:)