הומוסקסואליותהומסקסואליותהוראת כתיבההורותהורות בגיל מבוגרהורות גאההורים וילדיםחד הוריחד הוריותחדהורייצירתיותכלליקמפיין למימון המוניםתהליך היצירה

כלבים וזמן בורחים מהר (היום ה-53)

     בתום כמה ימים במעמדה החדש ככלבת-בית, הכלבה שלנו ברחה כעת שוב. יצאתי לחצר כדי להכניס פנימה את מכונת הכתיבה שלי, שלא תחליד במשך הלילה מן הטל הכבד היורד כאן, והכלבה החכמה ניצלה את הרגע וברחה אל החוץ.

     האירוניה היא שרק הערב דיברתי על אודותיה במפגש ראש השנה הקהילתי שלנו. אמרתי שגדלה, גילתה את טבעה ככלבת רועים, רודפת אחרי בני אדם ומכוניות, וכי על כן החלטתי לגדלה ככלבת בית ולאלפה. גם התנצלתי בפני מי מבין חברי/ות הקהילה שאולי הוטרד בגינה.

     כעת ייקח לי שעות להחזירה הביתה.

     אני יכול להבין אותה. היא בת תערובת של פירנאי ושל מרימן. היא רק בת אחד עשר חודשים, אבל גדולה מאוד. כלבה לבנה וגדולה עם חוש טריטוריאלי מפותח וחד. היא לא יכולה להישאר בבית המשך היום כולו. אהיה חייב לגדר חלק מן החצר שלי, או את כולה, כדי שתוכל לרוץ בתוכה, וכנראה אעשה כן בקרוב. אם לא כן, לא תהיה לי ברירה אלא להשיב אותה אל בית גידולה – עדרי הטלאים של בת דודי ובעלה, ברמת הגולן.

     היום היה יום החופשה השלישי שלנו. התעוררנו ומיד ראיתי שלא נוכל להישאר בבית. הבנים התחילו לריב איש עם רעהו ולעצבן אותי. בראותי כן, ברחתי על נפשי אל מכון הכושר שמול הבית שלנו, כדי להירגע. אבל הם באו אחרי, ואחרי חצי שעה של ארובי ומעט מתיחות הודעתי להם שאנחנו יורדים לתחנת הרכבת החדשה בכרמיאל. רציתי להסדיר לנו שם את כרטיס החינם לשלושה חודשים – כול תושב באזור מקבל כרטיס כזה, ואחרי גם הנחה של חמישים אחוז במחיר הכרטיס.

     כשהגענו לתחנה גילינו כי היא סגורה, מפאת החג. לכן, החלטתי לנסוע עם הילדים אל פארק המשפחה בכרמיאל, שיתפרקו קצת. אבל הגענו לשם בתשע ורבע, והסתבר לנו שהפארק נפתח רק בעשר בבוקר.

     חצינו את הכביש לגן משחקים סמוך. אבל הוא היה קטן מדי, ומקץ רבע שעה של משחק בו הילדים שבו למריבותיהם. אז החלטתי לנסוע איתם למתחם 'ביג', בצדה השני של כרמיאל, לקנות לי עיתון של שבת ולהם מצרכי חלב, ולחזור לתובל.

     נסענו עד ל'ביג' רק כדי לקלוט שהכול סגור, בגלל החג.

     בסופו של דבר קניתי רק מוצרי חלב בדיר-אל-אסד, ועלינו בחזרה אל ההר.

     בשלב הזה כבר היינו כולנו רצוצים. אז אכלנו ארוחת צהריים מוקדמת והלכנו לישון.

     אחר הצהריים התקיים בתובל אירוע ראש השנה. התאספנו כולנו יחד, בחדר האוכל, שרנו כמה שירים בליווי הסקסופון של דוידי, ואז שלושה מחברי הקהילה סיפרו את סיפורם האישי מן השנה החולפת.

     אני התכבדתי להיות ראשון המספרים. סיפרתי על ההחלטה לעבור מתל אביב לתובל, הודיתי לחברים על חום לבם ועל האופן שבו קיבלו אותנו לחיקם, ואז דיברתי על פינו ועל הכלבים בישוב. אחרי דיבר חברי גיא טנא, וסיימה מאיה, ששבה לא מזמן עם משפחתה משהות ממושכת בסינגפור.

     אחרי כן ארגנו שם שני משחקי חברה, ואז התקיימה ארוחת הערב במתכונתה המיוחדת. חדר האוכל נערך בצורת חית. כול משפחה הניחה על השולחן את מאכלי החג שהכינה לעצמה, וכולם חלקו הכול עם כולם.

     אני הכנתי לארוחת הערב פיצה ומרק כתום. הילדים ביקשו פיצה, וחשבתי שזה יהיה נחמד, כי אפשר יהיה לחוק אותה עם שאר החברים, בייחוד הילדים מביניהם. צדקתי. ואחרי האוכל מיכאל ודניאל השתובבו והשתוללו מסביב, בעוד אני הסבתי לשיחה עם חברים שמקודם לכן לא יצא לי לשבת עימם לשיחה שקטה.

     איכשהוא בתוך כול זה גם הצלחתי לכתוב הבוקר. חטפתי חצי שעה. הודעתי לילדים שאני חייב לכתוב, יצאתי עם מכונת הכתיבה אל החצר, וכתבתי. התחלתי במה שעזבתי אותו אתמול. לא הייתי צריך לחשוב על ההמשך. היתה לי 'ידיעה' ברורה מה הולך לקרות הלאה. לגיבור שלי לא הייתה ברירה מלבד לעשות מה שראיתי אותו עושה בעיני רוחי – החלטה איומה שתהרוס לחלוטין את חייו ואת חיי אשתו.

     כתיבה בעבורי היא תיקשור. אני לא חושב על מה שאני כותב. אני פשוט יושב מול מכונת הכתיבה שלי, משחיל לתוכה דף לבן ומתחיל לנגן על הקלידים. לפני שנים נהגתי להדליק נר בטרם אתחיל את הכתיבה. כאן, בגליל, אינני זקוק לזה עוד. אני מחובר לשפיעה היצירתית באופן טבעי כאן. כול מה שעלי לעשות הוא לשבת. היקום עושה את השאר.

     אני כותב ללא מאמץ. כול מה שאני זקוק לו הוא זמן כתיבה. זו הסיבה בשלה התחלתי את קמפיין גיוס ההמונים שלי מלכתחילה. ואני מקווה שתעזרו לי, בימים המעטים שנותרו לו, להשיג זאת. אם לא, לא תהיה ברירה בידי אלא 'למכור' את הזמן היקר שלי לכתיבה – לסדנאות לכתיבה יוצרת ברחבי הארץ, לעריכת ספרי אחרים ועוד. אני אוהב את כול אלה ועושה אותם באמונה ובאהבה. אבל כאשר זה בא על חשבון כתיבה, זה לא מרשם גדול לאושר. הקרע הזה, בין האדם היוצר לבין האב המפרנס, הוא לא קל. וזו הסיבה שאני מבקש את תמיכתכם בי.

     חג שמח, ותודה רבה.

 

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button