החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (134).
במהלך העשור שחלף מאז שנולדו בניי, מיכאל ודניאל, ועד הנה, לקחתי לי רק שתי חופשות. האחת כשהיו בני שנתיים, אז נסעתי לסיור תחקיר על ספרי 'הנזיר היהודי' בלימא, והאחרת בשבוע שעבר, כשנסעתי לסיור תחקיר על ספרי הבא, שאת שמו עוד איני יודע, ולכן לא אכתוב אותו. בשתי הפעמים, אבי הטוב שמר על הילדים. בזה עשה עמי חסד גדול. אפשר לי חופשה באופן שבו אני מבין אותו – תחקיר דרך מרב החושים, ספיגה של מקום בנופיו, בטעמיו, בדמויותיו, בסטרוקטורה האורבנית והאדריכלית שלו, לפרנוס הדמיון לצרכי כתיבה.
הסיור הזה אמור היה להימשך עוד שלושה ימים. לצערי, בלילה אחד של עייפות עמוקה, בו קיבלתי כמה וכמה הודעות מחברים וחברות כאן, על התגברות האיומים על ישראלים בטורקיה, החלטתי לקצרו. אני מצר על כך, מפני שמוטב היה שאמשיך בסיור עד להשלמת יעדיי. ממילא קיצרתי בו מלכתחילה. אבל אני ניחם בי, מפני שלא רק ההודעות של חבריי וחברותיי האיצו בי לעשות זאת, גם קולו של אבי בטלפון, שנשמע מודאג מאד, ולא רצה לדחוק בי לקצר את המסע, אבל אני הרי יודע לקרוא בין דבריו את מה שהוא מבקש להביע באין אומר, בלא מלים.
יתר על כך, באזהרות המפורטות של המל"ל נדרשנו, הישראלים, לא ליצור קשר עם שום אדם זר, לא להסגיר בפניו את מיקומנו, את כתובת בית המלון שאנו שוהים בו, את מספר הטלפון שלנו ואת פרטי המסע. ואני, בימים המעטים שהייתי בהם באיזמיר ובאיסטנבול, הוצפתי בהודעות חיזור מבחורים טורקיים, רובם צעירים יפי תואר ומבורכי מידות, שממש הפצירו בי להיפגש עמם. אחד מהם אמר ששמו אמיר, ופנה אלי בעברית. הוא סיפר לי שהוא בדואי מבאר שבע, רצה להיפגש ותהה באיזה בית מלון אני שוהה. אמרתי לו, שאני לא מוסר פרטים כאלה לאנשים זרים, ומיד התפוגג כלא היה. היו כמה אחרים, שהיו נערי ליווי, אותם נפנפתי מעליי מיד. אך היו גם שניים אחרים. האחד סופר טורקי צעיר ויפה פנים, והאחר מדריך תיירים, שהאנגלית שלו רהוטה, ומכול מה שסיפר לי הבנתי שהוא כרוך אחר מבוגרים ממנו, שלבו טהור ושכוונותיו טובות.
ממנו היה לי הכי קשה להיפרד. לא נפגשנו. הוא גר בעיר אחרת, שהייתה מרוחקת כמה שעות נסיעה מאיסטנבול. הצטערתי מאד על כך שגם לא ניפגש, לעת עתה. אך לשמחתי אנחנו ממשיכים לשוחח ביישום ההיכרויות שנפגשנו בו, גריינדר, ואני מקווה שיום אחד עוד ניפגש. נדמה לי שזה עשוי להתפתח לסיפור אהבה.
הדברים הללו קשורים לעוד עניין. בישראל שולט פולחן הנעורים. גברים כמוני מחפשים גברים צעירים, חטובים ויפים מהם לאהבה ולמשכב. מחוץ לארץ, הדברים לגמרי שונים. ישנם המון הומואים, איש איש עם העדפותיו, פולחן הנעורים אינו שולט בשיח, ויש הרבה הומואים צעירים המחפשים מבוגרים מהם ולהפך, ולכן ברגע שאני יוצא לחוץ לארץ, אני שב ומרגיש מבוקש. זה לא מעט, וזה מפתה. אבל זה עלול להיות גם מסוכן, ומחייב בזהירות מופלגת.
כך או כך, חזרתי הביתה עם שעורה בעין שמאל ודלקת עיניים מידבקת חריפה. בימים הראשונים כאן בקושי יכולתי לפקוח עיניים, לקרוא עבודות של תלמידים ולשוב לכתיבה, לקריאה ולעבודה. לכן, כבר למחרת בואי ארצה חיפשתי רופא עיניים בכול אזור הצפון, ומצאתי תור פנוי אצל רופא נפלא, שהיה בחיפה. נהגתי עד אליו, הוא אבחן מיד שעורה ודלקת, לחץ על השעורה כדי לפתוח אותה ונתן לי סינטומיצין וטיפות עיניים, וכבר באה לי הקלה רבה.
אתמול והיום כבר התחלתי חוזר לקצב העבודה הרגיל שלי. הכנתי מערך שיעור ליום שלישי, בדקתי את כול עבודות התלמידים באתר, הקלדתי למחשב את כול מה שכתבתי במהלך סיור התחקיר שלי במחברת, סיימתי חוות דעת על כתב-יד בשירה, בישלתי ואפיתי, ניקיתי וכיבסתי ותליתי, וביליתי עם הילדים. תכף אצא מן הבית לחגיגת שבועות בתובל, שזה האירוע הכי יפה ומשמח ומרגש בישוב, מדי שנה, ומחר בבוקר, אם הילדים ירצו ניסע לטייל, ואם לא, נהיה יחד בבית, גם ביחד וגם כול אחד בענייניו.
ובאוגוסט, אי"ה, נטוס יחד לאיסטנבול, לגליפולי ולסלוניקי, כדי להשלים את סיור התחקיר שלי וגם ליהנות ולבלות יחד בחופש הגדול.
חג שמח ומלא אהבה.
