אל אלוהים, זה רק היום השמיני של חופשת הקיץ הקצרצרה של מיכאל ושל דניאל, ואני מרגיש שאני משתגע. יש רק עוד ארבעה ימים עד ל-1 בספטמבר, היום הראשון בגן, אבל כול יום נהיה קשה יותר ויותר.
הבוקר החלטתי לקחת אותם לטייל במקום שיריבו בבית. נסענו לעין חרדלית, מעין קטן הצמוד לנחל כזיב, במרחק כחצי שעת נסיעה מן הבית שלנו.
כשהגענו לשם מצאנו בריכת שכשוך נחמדה, עם מים קפואים, מוצלת בעצים ושיחים. היה נחמד להשתכשך בה ביום כול כך חם, אבל המקום הלך ונמלא במשפחות, עד שמקץ כשעה נסענו משם. בתחילה עליתי איתם לראש הנקרה, מתוך כוונה לנסוע איתם ברכבל. אבל היו שם כול כך הרבה בני אדם, עד שפניתי אחורה ונסעתי אל גליה, בספרייה הציבורית בשלומי, בה אני מלמד כתיבה.
גליה היא מנהלת הספרייה, כותבת בעצמה, וכבר מזמן ביקשה לפגוש את הילדים. אז עשינו לה ביקור. הילדים נהנו שם מאוד, וגם זכו בספרים במתנה מידיה. כול הדרך ישנו, וכשהגענו הביתה פסחו על ארוחת צהריים והמשיכו בשנת ישרים.
זו הסיבה לכך, שהתקשו מאד להירדם הלילה. אמנם, עליתי איתם לחדרם, ואחרי המקלחת נשכבתי ביניהם וקראתי להם סיפור, וכמעט נרדמתי ביניהם בעצמי. ירדתי למטה, בטוח כי נרדמו. אבל מקץ כמה שעות, כשכבר ישבתי בחצר וכתבתי על גבי מכונת הכתיבה את 1000 המילים היומיות שלי, שמעתי קולות מלמעלה.
עליתי למעלה ופתחתי את דלת חדרם. מצאתי אותם ישובים במחבוא שיצרו מארבעה כיסאות, פוף, כריות, שתי עגלות בובה, צעצועים, המון ספרים וציורים, ובתוכו גם שתי החתולים שלהם.
"מה זה? מה עשיתם כאן?" שאלתי, משתדל להבליע את חיוכי.
"בנינו מחבוא עם ספריה ציבורית," הסביר לי דניאל, "ועם קישוטים של ציורי טילים מסביבו."
"כבר כמה פעמים הסברתי לכם שלחתולים אסור לעלות על המיטות שלכם, כדי שלא תיעקצו מפרעושים," השבתי לו. "רדו כעת מן המיטות וסדרו את הכול."
הצטרכתי, כמובן, לסדר את החדר יחד איתם. דניאל גם בכה, משום שקלקלתי להם את המחבוא. אבל אז התיישבתי לידם.
"היה לי יום קשה אתכם," אמרתי להם. "היו גם כמה רגעים נהדרים. למשל, כשישבתי עם מיכאל על סלע, ליד הנחל, ודיברנו, או כשעזרתי לדניאל להשיט בנחל את הרפסודה שלו, וגם כשלימדתי את דניאל ואת מיכאל את אותיות הא'-ב' בכתב. אבל רוב היום התנהגתם בשובבות רבה מאוד. אני מבין שאתם ילדים ורוצים להשתובב. אבל גם לזה יש גבול. אני מציע שמחר תתנהגו יפה, ואז אקח אתכם לבריכת משגב, שעוד לא היינו בה, ויש בה מגלשות מים."
נשקתי להם וירדתי למטה. בטוח כי יירדמו.
אבל לא מזמן עליתי למעלה לבדוק מה קורה איתם, ומצאתי אותם ישנים חצי בישיבה, בתוך המחבוא החדש שבנו, רגע אחרי שסידרנו כבר את החדר.
בבוקר יהיה עלינו לסדר את חדרם מחדש.
זה נראה אין סופי. ניקיון הבית, סידור החדר, לקיחתם לבילויים מחוץ לתובל, בטבע, ההשגחה עליהם, שלא יפגעו איש ברעהו והזנתם הרגשית. אני עושה את כול אלה, אבל זה לא מותיר לי אנרגיה או זמן לכתיבה שלי. כך שאם אתם רוצים לעזור לי בזה, אשמח מאד אם תיכנסו לקמפין גיוס ההמונים שלי, ותתרמו להצלחתו. הנה, כאן.
https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
תודה ולילה טוב,
אילן.
