מבקשי העצות, נותני העצות ובעלי המזל

מאז נולדו ילדיי אני מחשיב את עצמי בר-מזל. קודם כל בזכות לידתם, כמובן, והתפתחותם התקינה, טפו טפו טפו, לשני בחורים יפי תואר, חכמים ומיוחדים. ואני כמובן חסר אובייקטיביות ככל הורה המתפעל מילדיו. אבל אני מחשיב את עצמי בר-מזל גם בזכות כל העזרה והסיוע, ההדרכה והעצות הטובות שקיבלתי, מעודני מקבל, מכל סובביי.

זה התחיל במיכל, גיסתי הבכורה, שהתנדבה מראש לנסוע עמי להודו, לימים הראשונים שאחרי לידתם, כדי ללמד אותי איך לטפל בתינוקות. והיא עשתה כן באהבה גדולה, ולימדה אותי כל מה שהיה עלי לדעת אז. איך לחתלם, איך להאכילם, איך להביאם לפליטת גזים, איך לרחצם ואיך להתנהג עמם בכלל. זה המשיך באשה, האומנת ההודית ששכרתי את שירותיה בדלהי, על פי המלצות חמות מאת נשות הקהילה הישראלית שם. אשה הייתה פשוט אימא. מדי בוקר באה, טיפלה בילדים, רחצה אותם בגיגית, כיבסה את בגדיהם, ובישלה לי ולעמרי בן דודי, שבא לעזור לי שם, ואחרי כן לאבא שלי, את ארוחותינו. היא הייתה בעצמה אם וסבתא, ואם יש דבר שאני מצטער עליו הוא, שאין לי איתה קשר אינטרנט, כדי לחלוק עמה את גדילת ילדיי.

זה המשיך באילנה, השכנה בדלת ליד. אילנה היא מטפלת מוסמכת רבת שנים בילדים. היא למדה בסמינר, וטיפלה בהמון ילדים, בקיבוץ ובעיר. לקראת לידתם של בניי יעץ לי האקס שלי לבקש ממנה שתטפל בהם, למן שובנו ארצה ועד קליטתם במעון. וכך היה. ומאז אילנה היא בעצם הרחבה של המשפחה שלנו. דלתה תמיד פתוחה בפני ילדיי ובפניי, ואני נועץ בה בכל דבר. וגם אם אני נוטה להתמרד נגד דעותיה, בסופו של דבר אני על פי רוב מקבלן, ועוד מודה לך על כך.

מזלי הטוב שפר עלי גם בבחירת המעון שילדיי גדלים בו, למן גיל ארבעה וחצי חודשים עד היום, ועוד שנה שלמה קידמה, מעון ויצ"ו "מגן אברהם" ביפו. זהו מעון יהודי ערבי, שחלק מן המטפלות בו הן ערביות וחלק יהודיות. הכול מתנהל בו בשתי הלשונות ועל פי שלוש הדתות, יהדות, נצרות ואיסלאם. מעבר לממד האידיאולוגי בזה, בורכתי שנה אחר שנה במטפלות מסורות, קשובות לצורכי ילדיי, שעושות ממש עבודת קודש, אותה אני מגלה כמעט מדי יום. כך, למשל, השבוע דניאל החל לשיר "אבבב טו יו… אבבב טו יו," משום שקלט את שיר יום ההולדת שהושר באנגלית, בין השאר, ביום ההולדת האחרון, של גאיה, וכעת הוא שר אותו להנאתו.

אבל שתי הזכיות הגדולות שלנו הן, בלי ספק, אאידה, אחות טיפת החלב ברחוב בלפור, המטפלת בילדיי מאז היוולדם, וד"ר מרים הרמן, רופאת הילדים שלהם. אאידה היא אישה מיוחדת מאוד, קשובה להפליא לדינמיקה הפנימית של המבקרים אצלה. היא זיהתה רגעי קושי ביני לבין ילדיי ואבי, וידעה להוכיח אותי ולהעמיד אותי על מקומי, כשחשה צורך לעשות כן, בנועם, בחום לב. היא גם בודקת מדי ביקור אצלה את הילדים, בוחנת את התפתחותם המוטורית והשפתית, משיאה לי עצות על כל דבר שבעולם.

ד"ר מרים הרמן היא בכלל ישועה. לא פעם, בסיום ביקור במרפאתה, אני אומר לה, במילים אלה ממש "מזל שאת בעולם." והיא צוחקת, פוטרת אותי בחיוכה ושולחת אותנו הביתה. כי מרים לא רק יודעת לאבחן כל חולי. היא יודעת גם להרגיע את נפשו של אב חרד, הדואג כמוני לשלום ילדיו. אינספור פעמים התקשרתי אליה במהלך השנתיים האלה, למרפאה וגם לטלפון הנייד, כשהרגשתי בזה צורך, מתנצל שאני מפריע לה בזמן הפרטי שלה, וזועק שלילד יש חום גבוה, או שהוא לא שותה, שהילד נושך ומושך בשיער לאחיו או שיש לו עקיצות מוזרות, או שמא אלרגיה, על אבריו. ומרים תמיד יודעת להרגיע אותי, לשים בעבורי דברים בפרופורציה, ואגב כך גם לעקוב אחר התפתחותם של ילדיי, ולייעץ לי איך לטפל בהם.

היא עושה זאת גם באופן יזום. כאשר משפחה מסוימת לא מבקרת אצלה איזה זמן, היא מתקשרת בעצמה ומזמנת אותה אליה, למעקב. אף על פי שישנה תמיד אחות טיפת חלב ברקע, ד"ר הרמן מקיימת מעקב משלה אחר כל הילדים המטופלים אצלה. וזה מה שנכון בעיניי לעשות.

ולכן אני בר מזל.

לאחרונה קראתי על יוזמה חדשה של קופת החולים המאוחדת, תכנית מיוחדת למעקב אחר ילדים בריאים, לא במצבי חולי, אלא דווקא בזמן בריאותם. על פי תכנית זו הוכשרו 1000 רופאים ילדים ברחבי הארץ לעקוב אחר התפתחותם של ילדים מגילאי שנתיים עד שש, ושירות זה ניתן על ידי הקופה חינם ללקוחותיה. הנה הקישור לידיעה.

זה שימח אותי מאוד. אמנם, אני בר מזל בזה שזכיתי באחות טיפת חלב טובה ורגישה וברופאה מסורה, בשכנה שהיא מטפלת ותיקה ורבת שנים בדלת ליד. אבל כשאני חושב על עשרות ומאות אלפי ההורים כמוני, רובם צעירים ממני בשנים רבות, הצריכים להתמודד, כמוני, עם תהיות וחרדות באשר לאופני ההתפתחות של בנם או בתם, אני חושב שזו תכנית מצוינת.

יתר על כן, כשלעצמי יש לי נטייה לבקש ולקבל עצה מכל אדם. לעתים קרובות זה נהיה מופרז. העצות שאני מקבל סותרות ומבלבלות אותי. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבסדנת הכתיבה האחרונה של הבוגרות שלי, קבוצת נשים שנפגשת בביתי כבר כמעט שש שנים מדי שבוע, ומטבע הדברים ליוו אותי בתהליך הפונדקאות ובגידול הילדים למן היוולדם ועד הנה, כבר אמרו לי החברות בשבוע שעבר שדי, עלי לחדול כבר מלבקש את עצתן, לא משום שאינן רוצות ליתן לי אותה, אלא מפני שזה מבלבל אותי לחלוטין. מרוב רצון להיות בסדר, לתת את המקסימום לבניי, אני יוצא מבולבל לחלוטין מרוב עצות ומרוב עייצע גיבערס.

בעבור מישהו כמוני, המחפש עצה בכל אשר תדרך רגלו, וחדל כבר לקרוא בספרי ההתפחות לילדים פשוט מפני שאין לו זמן לנשום, שירות רפואי קבוע כזה, שמציעה המאוחדת, הוא מאוד נכון. והלוואי וכל קופות החולים יאמצו אותו אל ליבן.

ומעבר לזה, בינינו, זה צעד שיווקי חכם. מגזר ההורים הוא המגזר הגדול ביותר של פציינטים. הוא גם מגזר מחויב למטרותיו. מי שיציע לו שירות ליווי מוסמך, מתמיד וקבוע יזכה בנהירה אליו. ונדמה לי, שקופת חולים מאוחדת הבינה זאת היטב. ובזה גם הציבה רף גבוה לקופות החולים האחרות. והלוואי והמעשה הזה יביא אותן בעקבותיה, וכמו התחרות המשגשגת והמועילה לצרכן בין חברות הסלולר תתפתח תחרות כזו, על ליבו של ההורה, בין קופות החולים. כולנו נצא רק נשכרים מזה.

והעייצע גיבערס? ימשיכו לתת עצות, אם התבקשו לכך ואם לאו. כי זוהי דרכו של עולם.