שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" הוא סרט טוב ומעורר מחשבה. זוהי טרגיקומדיה, שהבמאי ערן ריקליס וצוות שחקניו, ובראשם מארק איווניר, שחקן אופי פשוט נהדר, מצילים לשמור בו על האיזון הדק המתקיים בסוג יצירה זה, בין שחוק לבכי.

פועלת ניקיון רומניה עובדת במאפייה ותיקה בירושלים. ראש המשמרת שלה ומאהבה מרחיקה אותה ממקום העבודה, כשאשתו מגלה את קיומה, אבל משאיר אותה במצבת כוח האדם של המפעל, כדי שתיהנה ממשכורת. כאשר היא נהרגת, בפיגוע התאבדות במרכז העיר, ותלוש המשכורת האחרון שלה נמצא על גופתה, מואשמת המאפייה, ובראשה הממונה על משאבי אנוש, בהזנחת עובדיה וביחסי אנוש מחפירים.

בעלת המאפייה, גילה אלמגור, בתפקיד קטן אך נוקב, שולחת את הממונה על משאבי אנוש, מארק איווניר, עם הגופה לרומניה, כדי לדאוג לקבורתה. אל הממונה נלווה כתב נשכני, גורי אלפי, שחשף את הפרשה וכעת עוקב אחריה, ואגב כך משחק את צילו הציני של הגיבור.

גיבור הסרט יוצא למסע עם גופתה של אישה זרה, במהלכו ישיל מעליו את הריחוק והניכור שלו מאשתו, מה שמביא אותו עד לסף גירושיו. במהלך מסעו הוא נפגש בבנה של יוליה, נער בן ארבע עשרה, שנזרק מן הבית על ידי אביו וחי בחברת נערים עזובים כמוהו ועובר מסע התבגרות משל עצמו.

רגע ההתוודעות בין שניהם, שעה שהנער מוציא סוף סוף מפיו מילים ראשונות אחרי שתיקה ממושכת, המצריכה ממנו, כשחקן, עבודת גוף ופנים טובה, הוא רגע נוגע ללב. ישנם עוד רגעים כאלה בסרט. אבל בשלב מסוים, במערכה השלישית, מוצא עצמו הצופה כשהוא מיטלטל בין זעזוע רגשי לבין שחוק, מסיטואציות קומי-טראגיות, אליהן נקלע הממונה על משאבי אנוש, בדרכו להשלים את משימתו, ולעבור בתוכו שינוי.

הסרט צולם בחלקו בירושלים. זהו תכתיב של פרוייקט ירושלים לקולנוע, שהשתתף במימונו. אבל ערן ריקליס הצליח לשזור את העיר בסרטו באופן אמין, כמו גם את הצילומים המרהיבים, המצחיקים והנוגעים ללב מנופי רומניה.

כדאי לראות את הסרט הזה. הוא מצטרף לעוד סרטים ישראליים טובים שנוצרו בעשור האחרון, ומראים את צצדיה השונים של ישראל, ושל הישראלים – מנוכרים ומרוחקים מעצמם, אבל רגישים, ציניים אבל טובי לב, פגיעים ורבי תושייה.

זהו דיוקן נאמן של הישראלים, וטוב שיש כמותו בקולנוע.