Uncategorized

תחושת חירום.

התנגדות ושמחות אחרות (43).

     הבוקר, אחרי שקראתי את הריאיון של הילו גלזר עם יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, חה"כ שמחה רוטמן, במוסף "הארץ," נמלאתי זעזוע וחלחלה. עוד מקודם לכן, בפעמים ששמעתי אותו מתראיין ברדיו, לא יכולתי לשאת את פרץ הלהט הווכחני הרע בדבריו, את העירוב בין חשיבה סדורה לבין היסקים מפלצתיים, את הרטוריקה התוקפנית, הלעומתית, ואת הרהב הריק. אבל היום, אחרי שקראתי את דבריו במוסף הארץ, הלכה והצטללה משמעותם בתוכי.

     אנחנו במצב חירום. בסכנה גדולה.

     עם ההבנה הזאת ירדתי מן ההר לקניות בכרמיאל. היה לי שק בקבוקים להחזר, חלק מדמי הכיס של הילדים. עמדתי בתור. האישה האחראית לכך, בפתח החנות, מבוגרת זעופת מזג, אבל עמלנית ועמוסה בעבודה, דיברה בצורה פוגענית לאנשים ולנשים שעמדו בתור עם הבקבוקים שלהם, מקווים לפדותם בעבור כמה מעות. שלא כבמקרה שלנו, לא מדובר בדמי כיס להוצאות חריגות לילדים, אלא בדמי קיום. ואופן דיבורה עם עולה מחבר מדינות העמים, ואחרי כן עם עובד ניקיון ערבי מעיריית כרמיאל, פשוט עשה לי רע.

     סיימתי את הקניות בתעוקה עמוקה. נכנסתי למכונית, נסעתי לקנות את עיתוני השבת ב'ביג', ואז עליתי עם הקניות הביתה. כול הדרך לא הייתי מסוגל להאזין, כהרגלי, לרדיו, רק לנהוג בשקט גמור ובזהירות הביתה. כאן חיכו לי הילדים, וגם פועלים שבאו להתקין מדפי מתכת במחסן הספרים שלי, בחצר. הילדים השתובבו כדרכם. עולצים ומשחקים בכדור בבית, צועקים וצוהלים. ביקשתי מהם שיהיו שקטים, שאני מאוד עצבני ולא מסוגל לשאת כעת רעש.

     הם שאלו אם אני עצבני עליהם. אמרתי להם שלא, שאני עצבני ממה שקורה במדינה. ואז הסתגרתי בחדר העבודה שלי כדי לכתוב שיר, ואת הפוסט הזה, ולנסות להירגע.

     אנחנו בשעת חירום. שמחה רוטמן ויריב לוין, שליחיו של בנימין נתניהו, לא ירפו מאתנו עד שישלימו את חקיקת החוקים, שישנו כליל את פניה של מדינת ישראל, ויהפכו אותה מדמוקרטיה משגשגת לדיקטטורה תיאוקרטית איומה. אחרי שקראתי אתמול את מאמרה של פרופ' עדית זרטל, על האופן ועל המהירות שבה הפכה רפובליקת ויימאר לגרמניה הנאצית, אני מבין שגם אנחנו מצויים כבר בעיצומה של הדרך לשם. החופזה שבה תוקף המשטר החדש, שנבחר באורח דמוקרטי, את יסודות הדמוקרטיה, ההשתקה הגסה של האופוזיציה בוועדת חוק, חוקה ומשפט, חדלות האונים של מנהיגי האופוזיציה למול המתרחש, הפער העמוק בינם לבין תנועת ההתנגדות הרחבה למשטר, היעדרם של מנהיגים בהתנגדות, ניסיונותיו הנואלים של נשיא המדינה להגיע לחצי דמוקרטיה כדי להציל, לפי ראות עיניו ומוסר לבו, את המדינה, עמידתם של שומרי הסף האחרונים – הרמטכ"ל, המפכ"ל, היועהמ"שית, בית המשפט העליון, המוסד והשב"כ – על הגדר, לפחות עד להשלמת החקיקה בקריאה שלישית, כול אלה מבשרים רע.

     מאמצי ההידברות והפיוס של נשיא המדינה נדונו לכישלון, מפני שהם נעשים מתוך מחויבות לראש הממשלה שסייע לו בבחירתו כנשיא. החקיקה לא נעצרת, ולא תיעצר עד אחרי שתעבור קריאה שנייה ושלישית, חרף ההפגנות העזות והשיבושים החמורים שההפיכה המשטרית כבר גורמת לכלכלה ולחברה, לביטחון הלאומי ולביטחון האישי של כולנו.

     אחרי הקריאה השלישית היועה"משית תיכנס לפעולה. לא יהא מנוס בידיה אלא לקבוע כי בנימין נתניהו נמצא במצב של נבצרות, ומנוע מהמשך קיום תפקידו. מיד אחריה יהיה על בית המשפט העליון לבטל את כול החקיקה. ראש הממשלה וחבר שותפיו יכריזו על אי תקפותם של כול אלה, ואז יצטרכו הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ להכריע, האם הם משרתים את מערכת החוק והמשפט וממלאים את תפקידם, שמירה על יסודות המשטר הדמוקרטי התקין בישראל, או נכפפים לשלטון סמכותני שוחר רע.

     התהליכים האלה יארכו בין 4-6 שבועות. זה פרק הזמן שבו יוכרע כיוון התנועה ההיסטורית הזאת, ויקבע האם נישאר מדינה יהודית דמוקרטית או נהפוך לדיקטטורה משיחית. פרק הזמן הזה הוא הרה אסון. משום שמרגע שיעברו חוקי ההפיכה בקריאה שלישית, יוכלו כוחות המשטר, ובראשם השר לטרור לאומי, לבטל את זכות ההפגנה ואת זכות ההתאגדות, למוטט את השידור הציבורי כדי למנוע מן האזרחים מידע במקום תעמולה, להיכנס לבתינו ללא הפרעה, לאסור ולכלוא ואפילו להרוג פעילי התנגדות למשטר, בגין 'הסתה'. זה הזמן שבו כול חייל ושוטר ואיש שב"כ יצטרכו להחליט את מי הם משרתים, והאם ירימו נשק על אחיהם, עלינו, ישראלים דמוקרטים שוחרי חירות במדינתם.

     תאמרו שזהו תסריט בלהות, מתוך לב חרד. אז תאמרו. כך אירע בכול מדינה ששמטה מידיה את הדמוקרטיה והפכה למדינה סמכותנית. אחרי החקיקה הדרקונית תמיד הפילו את התקשורת החופשית, אסרו, כלאו ורצחו פעילי התנגדות, פגעו ודחקו במיעוטים, ובראשם הקהילה הלהטב"ית, והנהיגו פרקטיקה של הלשנה.

     אלה הדברים העומדים בפנינו בשבועות הקרובים. במקרה הטוב, בעיניי כמובן, זה יביא למאסרם של בנימין נתניהו, יאיר נתניהו, יריב לוין, שמחה רוטמן ועוד מתומכיהם ואנשיהם בגין חתירה תחת יסודות השלטון הדמוקרטי בישראל, המרדה והסתה. במקרה הרע זה יביא לשפיכות דמים בין תומכי המשטר למתנגדיו. כך או כך, טוב לא ייצא מזה. במידה ושומרי הסף לא יפעלו את פעולתם, עלולה ההתנגדות למשטר להפוך ממרי אזרחי בלתי אלים למשהו אחר. ואז רק אלוהים יודע איך נצא מזה.

     במצב כזה, בהבנה שכך פני הדברים, כול אדם שפוי היה תופס את רגליו ובורח מכאן. אני נקרע בין ההזדעקות הפנימית שלי, כבן הדור השני לשואה, שמשפחתו נחלצה בעור שיניה מן הנאצים, לבין עמוד השדרה המוסרי שלי כסופר וכאזרח ישראל גאה. וזו הסיבה לעצב העמוק ולעצבנות הנוראה שאני חש כרגע.

     נדמה לי שאינני היחיד השרוי בכך.

     נתניהו ושליחיו כנראה אינם מבינים מה עומק השבר שקלעו אותנו אליו. מחאות המשפטנים, הכלכלנים, הרופאים, אנשי בריאות הנפש, אנשי התרבות, הטייסים, השיריונרים, בוגרי הסיירות, הסטודנטים, התיכוניסטים, המורים והמנהלים, ועוד ועוד מגזרים במשק, עוד לא חדרו את תודעתם. גם לא תחילת הסרבנות של אנשי מילואים ושל טייסים. הם ממשיכים ביתר תוקף במעשיהם, בביתור שלהם את ישראל לגזרים, וחבל לי מאד על כך. כי בסופו של דבר, בנימין נתניהו ימצא את עצמו בכלא, אם מכוח פסק הדין במשפטו ואם מכוח בגידתו במדינת ישראל, בעם היהודי ובבוחר. הוא, וגם שותפיו.

      ועד אז עלינו להשתדל לא למצוא את עצמנו במכלאות או בבורות ההריגה.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך
Close
Call Now Button