כשאני מחזיק ביד פלא, אני יודע את זה.

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (96).

     כשאני מחזיק ביד פלא, אני יודע את זה, כי אני לא יכול להרפות ממנו. זה מה שקרה לי בין אתמול להיום. להפתעתי חיכתה לי בתיבת הדואר שלנו בתובל מעטפה, ובה ספרו של עמרי חורש, "ילד" (הוצאת תשע נשמות). שמחתי מאד. שמעתי על הספר הזה, אבל לא הזדמן לי לקראו.

     התיישבתי לקראו אמש. לא יכולתי להרפות ממנו עד שנעצמו עיניי. קראתי אותו בפליאה, בנשימה עצורה. עם בוקר מיהרתי למשוך את זוג משקפי הקריאה החדש שלי מחנות האופטיקה בכרמיאל, רק כדי שאוכל לסיים את הקריאה בו. ידעתי שלא אוכל לעשות דבר אחר לפני כן.

     "ילד" של עמרי חורש הוא פלא ספרותי, פנינה ספרותית ממש. הוא כתוב בגוף ראשון, מפי מספר, סופר רווק והומו המתגורר בגפו במושב, המעיד על עצמו שהיה בעבור אביו "הבטחת יצרן שלא מומשה." לפני בואו למושב עבד כצלם עיתונות בעיר הגדולה, ומששבע ממנה נמלט למושב. שם, ברגע אחד, ששמעו בו, בסניף הבנק המקומי, אם המסננת לעבר בנה הגדול, שהציק לאחיו, הלוואי ולא הייתי מביאה אותך לעולם, החליט ליצור ילד משלו. ילד של מלים. וכך הוא כותב:

     "אחרי הביקור בבנק הלכתי ימים עם אבן בבטן. היריון של רעיון. וחשבתי שגם אני רוצה. אם לא אוכל ליצור אותך באמת, אצור אותך בכאילו. אהיה טוב יותר מהאמא הזאת: אכתוב אותך. וכל העצב הזה על המקום הריק של ילד בחיי יתמלא. אבל, הרהרתי בזה בתקופה ההיא, איזה אושר יש פה ולמה בעצם הבאתי אותך. ואני, כל מה שיתאפשר לי לעשות הוא לכתוב ילד, אותך. ואם אוכל לכתוב אותך כמו שצריך, אתה תהיה."

     ההחלטה לברוא ילד ממלים מתחילה כהרפתקה קטנה, אבל הולכת ונהיית מורכבת. המספר צריך להתמודד עם שאלות כמו – איך להשיג לילד של מלים חיסונים הכרחיים, כמה חשיפה להתיר לו לעולם, בשעה שאין לו ניירת המוכיחה את אבהותו עליו, ועמן כול העניינים שעמם מתמודדים הורים לתינוקות ופעוטות. רק בכאילו.

     במהלך הספר הקצר, 88 עמודים בסך הכל, המספר עובר על שלבי ההתפתחות של בנו מלידתו המילולית ועד היעלמו, ומתאר בפני בנו את נעוריו ואת חייו. כך הוא מספר על עצמו: "הזיונים שלא היו לי, למשל. אתה יודע מה זה עושה לנפש של בן שש-עשרה? עמדתי במסיבות כיתה, פרח קיר קוראים לזה, הבטתי בגופים הרוקדים וידעתי שאני לא חלק מהם. לא היה לי מנדט לדרוש לעצמי נתח בבשר המדמם הזה של הנעורים."

     היופי והתוקף של היצירה הזאת נסוב סביב המאגיה של הכתיבה ושל המלים וכרוך בהן לבלי הפרד. הספר ראה אור בפורמט מיניאטורי, המזכיר ילד רך, ולשון הספר כולו עושה שימוש במישור מיוחד מאד של הלשון – הדאיקסיס – כדי להנכיח את הילד, את הכותב ואת הקורא באותו  מישור ממשות.

     הדאיקסיס הוא הכלי המובהק ביותר למאגיה של הלשון ושל הכתיבה. מדובר באותה שכבת לשון, הכוללת דיבור וכתיבה בלשון הווה, פעלים בציווי, לשון פניה, כמו 'אתה שומע?', 'ראו נה' וכדומה, ביטויים מצביעים ומסמנים כמו 'הנה!', 'זה', 'זו', 'זאת', 'אותה', 'אלה הם' וכדומה. השימוש בדאיקסיס עובד על המוח ומטעה אותו להאמין שהוא נוכח בתוך סיטואציה, ההולכת ומתפעלת למול עיניו, והוא חלק ממנה.

     ספרו של עמרי חורש, "ילד" כולו כתוב בלשון זו, בהווה נוכח, וכוחו המאגי גובר מכיוון שהוא מונולוג, המשתמש בטריק הרטורי של פנייה אל נמען כהנכחתו, ומנכח את הנמען שלו כבר בשורותיו הראשונות: "ילד שלי, אתה שומע? אני כותב לך עכשיו. לך ובשבילך." מרגע זה אנו, הקוראים, מאמינים שאכן ישנו שם ילד, שהכותב פונה אליו. מרגע זה אנו גם מאמינים שזכינו בעונג המציצנות, זה המפתה כל קורא להתמיד בו, מפני שאנו קוראים מכתב אינטימי מאוד, בין אב לבין בנו.

     אבל ממש כמו הילד, שנפל לתוך המלכודת הנרקיסיסטית של אביו, השומר אותו לעצמו, ואינו מתיר לו להתרועע עם בני גילו בעולם החיצוני, מחשש שמא יגלו את קיומו ויקחוהו ממנו, וממש כמו המספר, שמגלה כי נפל במלכודת המאגית שחולל, ונותר בלי ילד ובלי כוח מאגי ועם ריקות גדולה, בתוכה הוא מנסה לשחזר, ממש בעמודים האחרונים של הספר, את 'ילדו' מחדש, גם הקורא עתיד לגלות, בערך באמצע הספר, אחרי שכבר נפל שבי בקסמו של הטקסט – שהוא במלכודת. ככול שהסיפור ממשיך, אנו קולטים שהמוען, המספר, מסתובב במעגלים סביב עצמו, מדבר אל נמען לא קיים, ומגלה את מלוא ערנותו ההורית, רגישותו והקשב שלו – לנמען לא קיים, שהצליח להימלט אפילו מן הכלא שכלא אותו לתוכו. הכלא הנרקיסיסטי שהוא הוא עצמו.

     רק הקורא אינו יכול להימלט מכלום. הוא חייב לסיים את קריאת הספר הזה, ואז, באנחת רווחה ופליאה כאחת, להשיב לעצמו נשימה ולתהות. אל אלוהים, מה זה קראתי עכשיו. ואיך ייתכן שאדם כול כך רגיש, המבין כול כך עמוק לנפש הילד ולסבכי ההורות, אינו אבא.

     או, במלים אחרות, היי עמרי, יאללה בוא, אני יעשה לך ילד. מגיע לך ילד אמיתי. לא רק של מלים. ושאפו גדול על ההישג הצרוף.

     עכשיו נראה אותך מפרסם את המשפט הזה על הכריכה האחורית של ההדפסה השלישית, שתהיה, זה בטוח. ולא רק בעברית😊

     הספר הזה מומלץ לכולם. להורים חדשים הוא מומלץ במיוחד. וגם להומואים. שכן, אף על פי שאינו מוגדר כספרות הומואית, הוא מאד כזה, בעמקותו. זאת, מפני שהוא תופס באופן חכם ומיוחד את המלכודת הנרקיסיסטית, את יחסי השיקוף וההשלכה, הקיימים בכל מערכת זוגית, אך מועצמים עד מאד במערכות יחסים חד-מיניות, נותן שם לבדידות, להתרוצצות האדם בארון בתוך עצמו, לקסם הדבר ולאימתו, וגם להכרח לפרוץ לבסוף את המלכודת הזאת, כדי למצוא לעצמך חיים, ואולי גם לברוא חיים חדשים, ילד אמיתי, בעולם הממשות, ולהיות לו לאב או לאם. או שניהם יחדיו. את הספר ניתן לרכוש באתר של הוצאת 'תשע נשמות,' כאן.