ספרות עברית

פרסים זו עבודה.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (182).

     בקושי גררתי את עצמי הבוקר מן הבית, כדי להגיע לתור שקבעתי לעצמי ב-08.25 בסניף הדואר הקטן והנחמד בדיר אל אסד. אבל ידעתי שאני חייב לעשות את זה. נותרו עוד 4 ימים בלבד להגיש את ספרי, 'הנזיר היהודי,' לפרס עגנון, וספרים שלא יגיעו, באמצעות הדואר בלבד, לבית עגנון בירושלים עד 21.8.22, לא יובאו בפני ועדת הפרס.

     אז שמתי את סניף הדואר על הווייז, כדי להגיע לדואר בדרך הכי קצרה שאפשר, מתובל, והגעתי אליו, רכשתי אריזה והכנתי אותה למשלוח, בעוד שליח הדואר המהיר עומד וממתין לי, כדי שיוכל לנסוע עם החבילה לתעודתה. באותה הזדמנות גם ראיתי שיוסף חוסיין, העובד המצטיין והוותיק של הסניף, אינו במקום, ביררתי מה שלומו והתברר לי שהוא בבית החולים, ישמור אלוהים על בריאותו. איש יקר.

     תשאלו מה לי ול'נזיר היהודי' ולפרס עגנון, אחרי שזכיתי כבר בעבורו השנה בפרס ברנר? ובכן, אומר לכם שהגשתי אותו גם לפרס ספיר, ואמשיך ואגיש כול אחד ואחד מספריי לכול ועדת פרס או חלוקת מלגות מגורם כלשהו, בארץ ובעולם.

     כי במצבה הנוכחי של הספרות העברית ושל תעשיית המו"לות, הסופרים, כמו שאמרה לי העורכת האהובה שלי, נעה מנהיים, "חיים מפרס לפרס, ממענק למענק," וזה באמת בלתי נסבל. אנחנו עובדים במשך שנים על ספר, מוציאים אותו לאור, במקרה הטוב איננו צריכים לשלם בעבור הדפסתו, ובמקרה המצוין גם מקבלים איזו מקדמה מזערית. ואז, התמלוגים מקוזזים מן המקדמה ומהוצאות ההדפסה, ומה שנשאר לנו ביד הוא, על פי רוב, כמה מאות או אלפי שקלים בשנה.

      כן. זה המצב.

     וזה שונה לגמרי ממה שהיה כאן לפני 15-20 שנה.

     "מעשה בטבעת", שהצליח ועודנו מצליח מאד, הכניס לי הרבה מאד כסף. הכסף הזה מימן לאחור את שתי נסיעות התחקיר לארגנטינה שעשיתי עליו, ועשר שנות כתיבה. כן. מה שאתם שומעים.ות. אבל כיום, הסיכוי שספר מקור יצליח באופן הזה הוא קלוש מאוד. כמות הקריאה ובהתאם גם כמות הרכישה של ספרות עברית מקורית ירדה פלאים, וזה משפיע במישרין על הכנסותיהם של הסופרים והסופרות. ולכן, רבותיי, אנחנו חיים מפרס לפרס, ממענק למענק, ורובנו כמובן עובדים בעבודות נוספות, אם בתוך הספרות ואם מחוצה לה, כדי לזכות בזכות הגדולה – לקיים משפחה, וגם לכתוב ספרים.

     המשורר אברהם שלונסקי, שהיה ידוע בחדות לשונות וגם בחידושיו הלשוניים, המציא בזמנו מושג מזלזל לרדיפה הזאת אחרי פרסים ומלגות. הוא קרא לזה פרסטיטוציה, על משקל פרוסטיטוציה, זנות. וכוונתו, אני מניח, לא הייתה להוזיל את ענף הפרסים בספרות העברית, אלא לומר משהו על איכות היצירות הנבחרות ו/או על איכות השיפוט של יצירות. כך או כך, אני אינני מקבל את המושג הזה, פרסטיטוציה. בעיניי, המשלוח של ספרים שאת.ה כות.ב לוועדות פרסים ומלגות היא לא רק זכות, היא חובה. חובה לא רק מצד ההסתברות, שמא אולי תזכה בפרס או במלגה, וזה יקל על מצבך הכלכלי. זוהי חובה גם מצד היצירה והתהליך היצירתי.

     בעצם זה שאת.ה אורז את ספריך ושולח אותם לוועדות פרסים ומלגות, אתה אומר לעצמך, וגם לזולתך, שאתה יוצר, סופר, וראוי להכרה ולגמול על עבודתך היוצרת. זהו אקט חשוב מאוד של אשרור עצמי, של הורדת כול ביקורתיות, פדנטיות או הפחתה עצמית מעל שכמך. את.ה כותב.ת? עשית את כול הדרך הארוכה למן הנץ הרעיון הראשון בדעתך, דרך כתיבתו, פיתוחו, שכתובו גרסה אחר גרסה, הגשתו בפני מוציאים לאור, עבודה עם עורכ.ת ספרותי.ת ועורכ.ת לשוני.ת ומגיה.ה ומעצב.ת ואיש/אשת יחסי ציבור ואיש/אשת קד"מ ושיווק? אם כך הדבר, מגיעה לך מלוא ההכרה הציבורית וגם מלוא הגמול הכספי על עבודתך.

     זו הסיבה בשלה כללתי בספרי 'בית ספר למשוררים' את רשימת הפרסים והמלגות השונות שהיו מוצעות אז בפני סופרים וסופרות, בכול שלבי הקריירה שלהם. זו גם הסיבה שקראתי בספר ההוא, וגם בספרי 'הסדנה לשירה,' למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומשפחות של נופלים/מתים להקים קרנות הנצחה יישוביות או משפחתיות, קרנות פרסים ספרותיים על שם המנוח.ה, לקיים תחרות שנתית בין סופרים.ות ולהעניק להםן את הפרס בטקס חגיגי ביום השנה. זוהי דרך יפה, איכותית וראויה במיוחד לציין בו את יום השנה לפטירתו.ה של אדם אהוב.ה – תמיכה במפעלם הספרותי של יחידות ויחידות, המעשירים את הספרות והתרבות העברית ועושים להתמדה ולהתפתחותה.

     זהו זה להיום.

     וזה קשור גם לקמפיינים למימון המונים. אם דבריי נוגעים ללבכםן, היכנסו בבקשה לקיצור הדרך לקמפיין מימון ההמונים לספר-הילדים החדש שלי, "הסיפור של מיכאל ושל דניאל," והצטרפו למעגל התמיכה בהוצאתו לאור, כספר שמספר על פונדקאות לילדי הגיל הרך וגילאי ראשית קריאה, ובא ליצור אווירה חמה, מקבלת ושוויונית כלפי ילדי הפונדקאות והמשפחות החדשות, בגני הילדים ובבתי הספר בישראל.

https://headstart.co.il/project/69085

     תודה רבה!

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button