ספרות עברית

עוזי ודן, מוריי ורבותיי זכרם לברכה.

     לא מורה אחד, שני מורים איבדתי. לפני שבועות ספורים הלך לעולמו פרופ' עוזי שביט, על כך נודע לי באיחור רב, והיום נחרדתי לשמוע כי מורי ורבי, פרופ' דן לאור, הלך הבוקר לעולמו בגיל 79. שני אנשים יקרים אלה היו לי לא רק מורים ומלמדים ומחנכים, הם ממש החזיקו בידי כאדם צעיר, והנחו והמריצו אותי במעלה האקדמיה וגם בעולמה של ספרות.

     התחלתי את לימודיי בחוג לספרות עברית ובחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב מיד עם שחרורי מן הצבא, בשנת 1981. שבוע לפני כן גם נקלטתי בעיתון 'על המשמר' כעוזר לעורך הספרות, א.ב.יפה. ראש החוג לספרות באותה עת היה פרופ' עוזי שביט, ששימש גם כמנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד. מקץ שנה וחצי של לימודים גיליתי הצטיינות יוצאת דופן בחוג לספרות עברית – והישגים בינוניים לגמרי בחוג לספרות אנגלית. זאת, מחמת שהתקשיתי לסגל לעצמי את השפה האנגלית כשפת כתיבה, ולכן לא הצלחתי לבטא את הבנת הטקסט שלי בכתב.

     לשמחתי, ממש באותו זמן הכריזה האוניברסיטה על מסלול ישיר לתואר מ"א, ופרופ' עוזי שביט, בעבורי תמיד עוזי, קרא לי אל משרדו, ושאל האם ארצה לקפוץ משנה שנייה של תואר ראשון – היישר אל התואר השני. הוא הזהיר אותי שמדובר במסלול ניסיוני, וכי הדרישות ממני תהיינה תובעניות – שבעה סמינריונים, שבע עבודות סמינריוניות, עבודת תזה ועוד.

     הסכמתי בלי היסוס. עוזי הפך למנחה שלי במסלול הישיר. הוא הסדיר את ההכרה בכל השעות שלמדתי בחוג לספרות אנגלית כהקבץ בשעות המרובות שדרש ממני התואר המיוחד הזה, אישר את החלפת החוג לספרות אנגלית בהקבץ נרחב מן החוג לתורת הספרות, ואני הפלגתי בין סמינריונים שונים במדע הספרות ובספרות העברית ונהניתי בהם עד מאד. אצל עוזי גם למדתי סמינר על השיר הארוך (הפואמה והאידיאליה) בשירה העברית לדורותיה, ואצלו נבחנתי במבחן ידע מקיף על קריאה במרחבי הספרות העברית ושירתה.

     באחד הסמינריונים האלה פגשתי בפרופ' דן לאור. זה היה סמינר על רומן העלייה השנייה של עגנון, 'תמול שלשום'. דן העביר אותו בידענות ובמסירות כדרכו. במהלך הסמינר כתבתי עבודת סמינריון, שגילתה אגב אורחא איך עגנון שעבד טקסטים ספרותיים לא קאנוניים לתוך הרומן, והתייחסתי לדרכי ייצוג המציאות בו. דן העיר לי הערות ארוכות, מפורטות ונדיבות כדרכו, עקב אחריי בחוג, ואחרי זמן זימן אותי אל משרדו של גדעון שפיגל, אז מנהל הפקולטה למדעי הרוח, ויחד הציעו לי לכתוב דוקטורט ולהפוך לעוזר הוראה.

     אני התכוונתי לכתוב דוקטורט על ייצוגי השירה ההומוסקסואלית בשירה העברית. אך דן, שהיה חוקר בעל ראייה מקיפה ומרחיקת לכת, הציע לי לכתוב דוקטורט על הקשרים הספרותיים ההומו ארוטיים בין ברנר לגנסין. סירבתי לכך, נעמדתי על שתי רגליי האחוריות. אם החוג לא מתיר לי לכתוב על ייצוגי ההומוסקסואליות בשירה העברית, אמרתי לעצמי, אעזוב אותו ואכתוב זאת כספר בעצמי. לולא הייתי כה מרדן, אולי הייתי היום פרופסור בחוג הזה.

     סופו של דבר שהחלטתי לעזוב את האקדמיה, ולהתמסר לכתיבה ולעריכה. דן הצטער על כך במשך שנים. אבל שמרנו על קשר כל השנים האלה. כך גם עם עוזי, שבהיותו מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד קיבל לידיו את ספרי 'וראשיתו באהבה,' וייעד אותו להיות הספר הראשון שפתח בזמנו את סדרת 'ריתמוס' היוקרתית לשירה, וגם את ספריי הבאים.

     עוזי, שאחד מתחומי התמחותו היה הפרוזודיה, מצא בי בן ברית נאמן. מכיוון שבגיל ארבע עשרה כבר תרגלתי את כול צורות החרוז, המשקל והבית בשירה העברית לדורותיה, הפכתי לעוזר הוראה בתחום הזה, והדבר השפיע רבות גם על כתיבתי. כאשר בראשית שנות השמונים ניסחתי את 'הפוסט מודרניזם בשירה העברית,' השיבה לחרוז ולמשקל, ולתבניות שיר מן הרפרטואר העשיר של השירה העברית לדורותיה, אפילו כתב על כך באנציקלופדיה העברית. הוא היה אדם אהוב על הכול, ידע תמיד לשמור על כבודו של אדם, על מידת האיפוק, והייתה בו נדיבות לב ויכולת הכלה בלתי רגילות.

     ודן, מה אומר, דן היה לי מורה ורב ומחנך, כמעט התפתיתי לכתוב חבר. אבל דן היה אדם מופנם, ואילו אני פרשתי כנפיים אל העולם בדרכי.

     צר לי מאד על לכתם. עולמי ייראה אחרת בלעדיהם. ובכל זאת, כל מה שלמדתי מכל אחד מהם יישאר עמי לעד.

     ואם יהיה מי שישמע כאן שמץ של חוסר ענווה, או חלילה של התפארות, לא על עצמי ביקשתי לכתוב, אלא להעיד מתוך יחסיי עמם עליהם. כל שנדמה כמוסב כאן על כבודי – לכבודם ולזכרם הוא.

     ינוחו בשלום על משכבם, ונאמר אמן.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button