לפני החגים או מיד אחריהם, זה תלוי בעיקר במידת הלחץ בבתי הדפוס, יראו אור חמשה ספרים משלי. "הנזיר היהודי" בהוצאת כנרת זמורה, מספר את סיפור חייו ומותו של המרטיר היהודי בן המאה השבע-עשרה, פרנסיסקוס מלדונדו דה-סילבה. על הספר הזה עבדתי חמש שנים, במהלכן נסעתי לצ'ילה ולפרו, כדי לחקור את חייו ומותו.
מלבדו יראו אור שלושה ספרי שירה שלי, המביאים בפני הקוראים את השירים שכתבתי בחמש השנים הללו: "סיור כתובות," ובו שירי המעבר לתובל והגעגוע לעיר, "עמלק", ספר שירי אהבה לגברים, ו"יודע כיליונו," שכשמו כן הוא, ספר על החלוף, ובו גם בלדות חברתיות, שירי נוסטלגיה, הורות ועוד. הספר החמישי, המצוי כעת בתחילת עיצוב, הוא סיפור הפונדקאות שבזכותו הבאתי לעולם את בניי, מיכאל ודניאל.
החלטתי להוציא לאור חמשה ספרים בבת-אחת אינה מקרית. בשנה החולפת חווינו כולנו אי-ודאות עמוקה בנוגע לדבר הבסיסי ביותר: החיים. הקיום. מגפת הקורונה שינתה דברים רבים בחיינו, הרחיקה אותנו איש מעל רעהו ורעותו, שברה והרכיבה מחדש את שיטות ההוראה, שיבשה את היכולת שלנו לצפי של הכנסות והוצאות ועוד. אך יותר מכול העמידה מולנו את הפחד לחלות ולמות, את יראת החלוף, והיא מזכירה לנו שכולנו יצורי ארעי.
חריפות החוויה הזאת הביאה אותי לארגן מחדש את חיי, פנימית וחיצונית גם-יחד. השלב הראשון בזה היה התחלת טיפול. השלב השני היה העברת חלק ניכר מארכיון הכתבים שלי למכון 'גנזים' של אגודת הסופרים, ב'בית אריאלה.' השלב השלישי היה הוצאת החומר שלי לדפוס.
אין איש יודע את יומו, על אחת כמה וכמה בשנת מגפה. ואני לא רוצה להותיר אחריי לבניי את הארכיון הגדול והעשיר שלי, גם לא את כתביי שטרם פורסמו. אני רוצה להנות מכתביי בעודי בחיים, ולהשאיר לבניי אחריי שולחן נקי מהתחייבויות כלפיי, כדי שיוכלו לחיות את חייהם מתוך חירות.
לכן עשיתי עוד דבר, שהשהיתי במשך שנים. לא מכבר הקמתי מחסן גדול בחצר, והבאתי אליו את כול ארגזי הארכיון שנשמרו בתשלום בארכיון חיצוני במשך עשרים שנים. בשנים הללו שילמתי כמאה אלף שקל על אחסון. כעת החזרתי אלי את הכול, ואתמול הפרדתי בין ארגזי הארכיון לבין ארגזי מלאי הספרים של הוצאת 'שופרא.' אחרי כן עמדתי וספרתי ספר ספר, ארגז אחר ארגז, וסידרתי אותם בערמות מסודרות במחסן.
לספירת המלאי הזאת יש צד מעשי. רגע לפני שאני מוציא לאור ספרים חדשים אני לוקח אחריות על ניהול המלאי. רק מתוך כך אדע מה למכור ואיך, ולשלם תמלוגים למחברים. אבל ספירת המלאי הזאת היא בעבורי חוויה עזה מבחינה רגשית. על כל אחד מן הספרים במלאי עבדתי במשך שנים. ואני מדבר הן על ספריי שלי והן על ספרי חברים וחברות אחרים. יש ביניהם ספרי שירה של משוררים ומשוררות שאני מעריך, ורואה בהם פורצי דרך בשירה העברית. יש ביניהם ספרי סיפורת, במקור ובתרגום, של מספרים ומספרות מחוננים, יש ספרי הדרכה, שאת כול אחד מהם הוצאתי לאור בכוונה לעזור למישהו, אם לקהילה הגאה ואם לקהילת הכותבים.
כאשר סיימתי את הספירה נעמדתי מול ערמות של ספרי שירה של חברים, ספרי סיפורת וספרי הדרכה, שלא היה להם דורש, ונמלאתי בצער. כול אחד מן השירים והסיפורים בספרים האלה נכתב על ידי מישהו או מישהי אהובים עלי. חבריי וחברותיי שיקעו בהם את צערם ואת געגועיהם, את חדוותם ואת היכרותם עם העולם. אבל אנחנו כותבים בשפה העברית, שיש לה קהל קטן, יחסית לשפות אחרות.
לסופר או סופרת הכותבים באנגלית או בספרדית יש קהל קוראים גדול. כאשר הם מעלים ספר לאמזון, דיגיטלית או בפרינט, סביר להניח שיוכלו למכור מכול ספר כמה מאות עותקים. כאן, בארץ, זה לגמרי שונה. אנחנו ארץ קטנה, עם עולם כותבים וכותבות תוסס ותעשיית מו"לות שוקקת. אבל ריבוי הכותרים הרואים אור מדי שנה, המקום המצומצם לתצוגת ספרים ומכירתם בחנויות ומיעוט הקונים וקוראים ספרות, על אחת כמה וכמה בשנת הקורונה, שחנויות הספרים נסגרו במהלכה כמה פעמים – מביאים לכך שספרים חדשים נהדפים בתוך חודש מן החנויות אל המפיץ, וממנו אל ההוצאה לאור.
אז נותרת בידי ההוצאה לאור האפשרות לקיים מבצעים ולמכור ספרים באתר האינטרנט שלה. מרבית בתי ההוצאה נוהגים כך כיום. הם מוזילים מאד את עלות הספרים, מציעים ספרים במחיר הפקתם, ובלבד שייפטרו מן המלאי.
זה טוב מאד. אין בזה גנות. טוב שאנשים המעוניינים בספרים יוכלו לרכוש אותם במחיר הנמוך ביותר שישיגו. הבעיה היא, שזה לא מאפשר פרנסה מכתיבה ואפילו לא מבטיח את הישרדות החנויות ובתי ההוצאה לאור.
הבעיה החבויה מאחורי זה היא, שיש כאן הרבה יותר אנשים כותבים מאשר קוראים. הרבה אנשים, בייחוד אחרי שנת הקורונה, חשים שכתיבה היא כל עולמם, או שהם חייבים לכתוב ולהוציא לאור את סיפור משפחתם או חייהם, כדי לבטא את עצמם, לתעד את עצמם, להותיר אחריהם משהו בזיכרון הדורות הבאים.
בחודשים האחרונים חלה עלייה מדהימה בכמות כתבי-היד שאנשים שולחים לי לקריאה ולחוות דעת, לעריכה ולהוצאה לאור. זה לא מקרי. הקורונה מוציאה מאתנו את הפחדים הבסיסיים ביותר. האם נחיה, מתי נמות, מה נותיר אחרינו.
אבל כדי בד בבד עם הרצון להותיר משהו אחרינו, עלינו גם לרכוש מספרי אחרים. איננו יכולים לצפות, שאנשים יקנו ויקראו את כתבינו, בשעה שאיננו עושים כן בעצמנו. כמונו, גם הם כותבים וטורחים על ספריהם במשך שנים, ומוציאים עליהם ממיטב כספם, בשאיפה שמישהו יקרא בהם, שלמישהו יהיה אכפת מהם, שיותירו חותם.
כשלעצמי, זכיתי שספריי פרצו דרך להתפתחות הקהילה הגאה בארץ. גם חלק מן הספרים שיזמתי והוצאתי לאור, כמו הספר 'אימא, יש לי משהו לספר לך,' מדריך ליציאה מן הארון, ואחרים, סייעו לדורות של צעירים וצעירות. אבל כדי שגם כותבים וכותבות אחרים ואחרות ישפיעו על החיים החברתיים בישראל, על תרבותה ועל זהותה, אתם ואתן, קוראיי וקוראותיי, צריכים לא רק לכתוב, אלא גם לרכוש ולקרוא ספרים. אל תצפו שיקנו ויקראו אתכם, אם אינם קונים וקוראים אחרים.
בתקופה הקרובה אציג בפניכם בכול פעם ספר של מישהו/י אחרת, עם הצעה לרכשו. אך מכיוון שספריי שלי ממש עומדים לראות אור, אתחיל בהם. הנה הצעה לרכוש את שלושתם במחיר הנחה מיוחד מראש, בהזמנה טרם הדפסה (משמעות הדבר היא, שתקבלו אותם במהלך החגים או אחריהם). אם תרצו לרכוש רק אחד מהם תוכלו לעשות זאת בחנות האתר שלי, ואם תרצו להקדישו למישהי/ו כמתנה, כתבו לי זאת בהערות הרכישה.
"הנזיר היהודי" וגם כול אחד משלושת ספרי השירה הללו, יכולים להיות מתנה יפה לחג.
תודה רבה.
