כאשר אדם יושב לכתוב ספר הוא נזקק לסוגי תחקיר שונים. הראשון שבהם הוא תחקיר על הדמות הראשית בסיפור, משלח ידה ונסיבות חייה. השני הוא תחקיר על עולמה, במישור ההיסטורי והסוציו-אקונומי, הרוחני והפוליטי. באיזה מרחב תרבותי היא חיה, באיזה זמן ותחת אילו נסיבות, ואיך ישפיע הרקע הזה על פעולתה, על חייה.
התחקיר השלישי הוא תחקיר רגשי. הסיפורים החיים בתוכנו והדמויות שאנו בוראים הם תמיד הד של משהו בעמקי נשמתנו. ולכן, התחקיר הרגשי של הדמות שאנו כותבים עליה הוא גם תחקיר של רגשותינו.
התחקיר הראשון נעשה באמצעות בני אדם וספריות. אם, לדוגמה, אתה כותב על שען, אתה מראיין שענים. אם אתה כותב על רופא פנימי, אתה מראיין רופאים שזה תחום התמחותם. כמו כן עליך לחפש ספרות מקצועית בתחום שהדמות שלך עוסקת בו. כתבי עת רפואיים, מאמרים וכדומה. בעיקר אתה צריך לדעת מה סדר יומו של רופא פנימאי, במה כרוכים לימודיו בתחום, מה הבעיות המרכזיות המעסיקות אותו ביום עבודתו, מהן הפרוצדורות הכרוכות בעבודתו ומתי הוא מקבל תגמול, או חלילה גנאי, על פועלו.
התחקיר השני הוא תחקיר הנערך באמצעות גוגל ובספריות אקדמיות. אסור אף פעם להסתפק בגוגל, משום שהמקורות ברשת הם לא שלמים ולא בהכרח אמינים. עם זאת, לעתים מגיעים דרך גוגל למקורות שלא העלית על דעתך שהם קיימים בכלל. כך, למשל, מצאתי בזמנו את תצלום האונייה שהביאה את אבי ומשפחתו מרומניה, בשנת 1949, ארצה. האונייה עומדת כעת במוזיאון ספנות ברומניה, וההתבוננות בתמונתה אפשרה לי לכתוב סצנות המתרחשות על סיפונה.
אבל תחקיר העומק צריך תמיד להיעשות בספריה אקדמית. זאת, משום שהספריה האקדמית מחזיקה בה מקורות מחקר, בספרים ובמאמרים בכתבי עת, שערכם לא יסולא בפז. ואם חסר אצלה פריט כלשהו, תמיד אפשר לאתר אותו בספריות אקדמיות אחרות, בארץ או בחו"ל, או בספרייה הלאומית בירושלים.
התחקיר הרגשי הוא עבודה יומיומית. הוא מתחיל בזה, שאתה כותב בכל מצב רוח. שאתה מבין, שכל מצב רוח הוא דלת, דלת לחדר רגשי, למקום שעליך למפות במלים בתוך לבך, ושכול מקום רגשי שתגיע אליו במהלך כתיבתך הוא נכון, הוא בסדר והוא בגדר חומרים לבניית הדמות שלך.
מדוע אני מספר לכם את כול אלה? משום שהבטחתי לעצמי, שאת היום הראשון בחופשתי, כלומר ה-1 בספטמבר, אקדיש לתחקיר ולמציאת חומרים החסרים לי כדי להשלים את הרומאן הבא שלי. חלקו האחרון מתרחש בקהילה היהודית באמסטרדם, אבל חסרו לי פרטים על אורחותיה, כדי לדמיין מהם את חיי הדמויות שלי שם.
בפעם הקודמת שביקרתי בספרייה הייתי אב טרי לתאומים בני שנה בערך. הייתי חייב לעשות תחקיר על מרוקו. הגעתי לשם עם התאומים בעגלה, פרשתי שמיכה על הרצפה למרגלות מכונות הצילום, בקומה השנייה של הבניין, ועמדתי שם שעות וצילמתי חומר, תוך כדי האכלת הילדים בבקבוקי מטרנה והחלפת חיתולים. היו כמה וכמה אנשים, בעיקר נשים, שבאו להביט בפליאה באיש המוזר הזה, המטפל בשני תינוקות אגב צילום חומר.
היום, תודה לאל, הילדים היו בגן, ביום הראשון ללימודים, ואני יכולתי להתמסר כליל לחדוות התחקיר שלי. הדבר היחיד שהפריע לי היה, שבדיוק באחת וחצי טסתי מהאוניברסיטה למכונית, כי היה עלי להגיע לגן הילדים לפני השעה שתיים. אבל אסור לי להתלונן. הספקתי כול מה שרציתי. וזה הרבה.
*
כיום, גם אדם שאינו נמנה על הסגל האקדמי ו/או הינו סטודנט מן המניין, יכול להיכנס בכניסה חד פעמית בתשלום לספריית סוראסקי, הספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, או לחתום בה מנוי. אני נכנסתי בתחילה בתשלום במזומן, 30 ש"ח, אבל מקץ שעתיים הבנתי שעלי ליטול עמי שני ספרים לקריאה, ולכן עשיתי מנוי של כניסה והשאלת ספרים מהספרייה, במחיר של כ 350 ש"ח לחצי שנה.
בקומה הראשונה של הספרייה מצוי חדר ההדרכה הביבליוגרפית. יש בו עמדות מחשב נוחות לשימוש. אתה נכנס, לוחץ על האייקון של ספריית האוניברסיטה ומקבל לוח חיפוש. אתה כותב בו את מילות המפתח שלך. למשל, "יהדות אמסטרדם," ומיד נגללים בפניך דפים על דפים של מקורות, ספרים ומאמרים בנושא.
אתה מעיין במקורות, כותב לך רשימה של הפריטים המעניינים אותך, ומתחיל לדוג אותם. לתדהמתי, גיליתי היום שישנה האפשרות לשלוח לעצמך באי-מייל, ממחשב הספרייה המרכזית, מאמרים מכתבי עת שונים, הנמצאים און לייו. אז קודם כול שלחתי לעצמי שלושה מאמרים חשובים לי.
אחרי כן עשיתי מה שאני תמיד עושה. נטלתי בידי את המחברת ובה רשימת הפריטים שאני מחפש, עליתי לאולמות ההשאלה בקומה השנייה, והתחלתי דג פריט אחר פריט. ספר אחרי ספר, כתב עת אחר כתב עת. ערמתי לי ערמה נאה על השולחן. בכל ספר הכנסתי פיסת נייר המסמנת לי מה אני מבקש לצלם מתוכו, ואז ניגשתי אל מכונות הצילום, המצויות במבואת כול קומה בספריית האוניברסיטה, ונעמדתי לצלם את המאמרים הדרושים לי לצורך כתיבה.
פעם, כשהייתי סטודנט, בראשית שנות השמונים, מכונות הצילום עמדו במרתף הספרייה. לכן, לא אחת מצאתי את עצמי יורד במעלית עם עגלה עמוסה בספרים לצילום, רוכש מאות אסימוני מתכת, ואז עומד שעות על גבי שעות, משחיל אסימונים למכונה ומצלם.
כיום זה הרבה יותר פשוט. אתה מכניס כרטיס אשראי למכונה, ומיד מתחיל לצלם.
אבל יש לי עוד משהו ללמד אתכם על תחקירו של סופר.
הספרייה כולה, כמו כל ספרייה ברחבי תבל, ממויינת על פי שיטת דיואי. זוהי שיטה עשרונית, המחלקת על פי ספרות ותתי מספרים את כול תחומי הדעת והידע האנושי. ויקיפדיה מספרת, כי את השיטה המציא מלוויל דיואי בשנת 1876. הוא היה ספרן בן 21 בארצות הברית, וחיפש פתרון לבעיה שהתעוררה עם ריבוי הספרים והנושאים, שקשה היה לאתרם בספריות ובמאגרי הספרים לקראת סוף המאה התשע עשרה. עם התפתחות המדע ויצירת תחומים חדשים (כגון תחום המחשבים) בוצעו עדכונים ושינויים בשיטה.
הספרות העברית נמצאת במספר 892 ואילך. תחום הדת היהודית מצוי במספר 296 ואילך. על כול מדף בספריה מצוין המספר בשיטת דיואי, שמסמן את הנושאים של הספרים המצוים בו, ואותיות ה-א'-ב' של שמות המשפחה של המחברים. אתה ניגש למדף, מאתר בקלות, מפני שהכול מסודר בסדר עולה, את הפריטים שאתה מחפש, ומוציא אותם לעיון.
למי שמתקשה בזה, ישנן ספרניות בחדר ההדרכה הביבליוגרפית, שתפקידן לעזור בחיפוש חומרים במחשב, ובכול קומה ישנן ספרניות המסייעות לפונים לאתר את מיקומם של הספרים על פי שיטת דיואי.
אני נוהג לעשות עוד דבר. כאשר אני מגיע למיקום המדויק של הספרים בתחום הנושא שאני חוקר, למשל 'יהדות הולנד,' אני סורק את כול המדפים בנוגע לאותו נושא. כך אני מגלה כול מיני מקורות שלא עליתי עליהם או הבחנתי בהם בחיפוש על גבי המחשב. וזה תמיד מביא תוצאות מפתיעות. כך, למשל, מצאתי היום על אחד המדפים חוברת דקה, שראתה אור במלאות 300 שנים לבית הכנסת 'נווה שלום' באמסטרדם.
כמו כן, אם אני מגיע לכתב עת, שכולו מוקדש לנושא מסוים, כמו, למשל, כתב עת המוקדש ליהדות הולנד ולספרותה, אני עובר לא רק על הכרכים שהחיפוש הביבליוגרפי הפנה אותי אליהם – אלא על כל כרכיו. פשוט בודק את דפי התוכן של כול גיליון, ואם יש בו משהו שמעניין אותי, אני מיד מוסיפו לרשימת המקורות שלי. כך, למשל, גיליתי היום מאמר מעניין על גלגולו של מגן תורה מסוים, או מאמר על היסודות הליתורגיים בקהילה שאני מעוניין בה.
שני הפריטים הכי מעניינים שעליתי עליהם היו מאמר על כל בתי הכנסת באמסטרדם, מאז היווסדה של הקהילה היהודית שם ועד ימינו, ובו גם שרטוטים ארכיטקטוניים של המבנים ותצלומים שלהם, שזה ממש חדווה לדמיון היוצר שלי, ושני מאמרים ובהם אוסף של רשימות נוטריונים מן הקהילה היהודית באמסטרדם בשנים שסיפורי מתרחש בהן.
תשאלו אותי מה עניין שמיטה להר סיני, מדוע סופר עברית בן המאה העשרים ואחת נדרש לרשימות נוטריונים מאמסטרדם של המאה השש עשרה? ובכן, רשימות נוטריונים, כמו גם רשימות המצאי של החפצים בבית כנסת מסויים, פשוט רשימות על רשימות כאלה, הם מקור נפלא לסיפורים קהילתיים, מחלוקות ובריתות, אנקדוטות ועוד דברים, המאפשרים לי פעם אחר פעם להחיות דיוקנה של קהילה יהודית ואת אורחותיה.
חזרתי הביתה עם עשרות מאמרים מצולמים, עוד כמה שעלי להדפיסם בבית ושני ספרים עבי כרס ומרתקים, בשפה האנגלית. ייקח לי זמן לעבור על הכול. אני קורא ביסודיות. עם עט וסרגל ועם מרקר, ועם חבילת כרטיסיות בצד. אני רושם לעצמי רשימות, תזכורות, רעיונות לפיתוח כתיבה. ואז, כאשר אני מסיים את הקריאה בחומרי התחקיר, אני מצלם אותם שוב, גוזר ומדביק על כרטיסיות פסקאות ובהן חומר חשוב לי מאוד – מסדר אותן לפי סדר הכתיבה וסדר העלילה של הספר שלי, ואז הן מתלוות אלי, מלופפות בגומייה, לכל אשר אלך. הן הופכות להיות גירויי הכתיבה שלי לאותה תקופה.
אם חטפתם בהלה ממה שאני מתאר, היא מיותרת. ראשית, כתיבה היא תהליך ממושך. כתיבתה של הגרסה הראשונה של סיפור היא רק בגדר חפירה של הסיפור, גילוי הסיפור. אבל אחריה באות עשרות גרסאות של פיתוח והעשרה והעמקה. עבודת התחקיר שתיארתי, על כל שלביה ומשלביה, היא הכרחית לכל אלה, ואין זה משנה אם אתה כותב רומן היסטורי או רומן עדכני, רומן רומנטי או ספר מתח.
והעיקר, התחקיר מענג. הוא מלמד המון דברים על התרבות האנושית, מספק אצלי צרכים עמוקים מאוד לידע, להתרחבות וללמידה מתמדת, ונותן לי קרקע פוריה מאוד לדמיון היוצר שלי. הדבר היחיד שצריך להיזהר בו הוא לא להישאב לתחקיר ולהתנתק מן הכתיבה. זה סוג של סחרור מפתה, שהופך את התחקיר למחסום כתיבה כשלעצמו. וזה רע.
אינני יודע מה אתם עומדים לעשות בחודשיים הקרובים. אני יודע מה אני עומד לעשות ממחר בבוקר. לשבת בבית קפה עם ערימה גדושה ונפלאה של מאמרים וספרים על יהדות אמסטרדם, ולקרוא אותה בשקיקה.
שיהיה לכם/ן לילה טוב וסוף שבוע נעים.
נ.ב.
הבטחתי לכם שלא איעלם? הנה עמדתי בהבטחתי. רק נושאי הכתיבה שלי מתגוונים.
תודה מותק. מקווה שכולכם בטוב.
כל כך נכון, כל כך מובן, כל כך אמיתי. כמי שמכירה היטב את הקומה השנייה בסוראסקי, אני שותפה להתרגשות שאוחזת במעלה החזה, להתבשמות מריח הספרים ומהציפיה המענגת להתחיל לקרוא ולזמן את הערימה שלקחת הבייתה. בלי קיצורי דרך. כל פעם מחדש.
נפלא! תיהנה מחופשתך, אילן יקר!