אל אלוהים, אני כול כך עייף. כרגע סיימתי לכתוב את 1000 המילים היומיות ברומאן שלי, והייתי כול כך מותש בעשותי כן, עד שהתחלתי במונולוג פנימי על יכולת הזכירה של העץ ושל האבן. אבל מתחת לזה צצה סצנה אחרת לגמרי, סצנה מרכזית, האירוע המחולל ברומאן הבא שלי.
כבר מזמן קראתי באחד מספרי ההדרכה לכתיבה, שסופר צריך לכתוב כשהוא עייף. אבל זוהי הפעם הראשונה שאני עושה כן מתוך ידיעה, ועם אפס אנרגיה. עשיתי והצלחתי. כעת אני יכול לכתוב את הכתיבה השלישית שלי היום – הפוסט היומי.
הבוקר החל באימון בחדר הכושר הקהילתי. אחרי ארוחת הבוקר לא הייתה לי ברירה אלא לשבת ולערוך באחד משני הספרים שהתחייבתי לעורכם, בעבור פרנסה. ערכתי תשעה עמודים, שני פרקים. זה לקח לי שלוש שעות, אחריהן לא יכולתי לעשות דבר מלבד כתיבת אי-מיילים והתקשרויות טלפוניות.
היה לי הרבה על הראש. צלצלתי לכול חברות האשראי, כדי לדעת מראש מה הסכומים המדויקים של החיובים הקרובים, ואחרי כן קבעתי בדיקת אק"ג למיכאל. לאחרונה הוא התלונן על כאבים בחזה, ולקחתי את זה ברצינות רבה. הלכנו לרופא הילדים. הוא בדק אותו ואמר שיש לו איוושה קלה בלב. שזה נורמאלי, של-50% מן הילדים יש את זה, אבל שכדאי שאקח אותו לקרדיולוג. אז הבוקר קבעתי תור למיכאל לקרדיולוג בחיפה, ליום רביעי, והיה עלי לקחתו מקודם לכן לבדיקת אק"ג.
זה מה שעשינו אחר הצהריים. הוצאתי את הילדים מן הגן מוקדם, בשעה שתיים, כדי שינוחו לפני שנרד לכרמיאל. ניסיתי לישון, אבל לא ממש הצלחתי, בשל טרקטור שעבד מחוץ לבית שלנו, מיישר את שולי הכביש לקראת סלילת מדרכות.
ירדתי למטה ונסענו לכרמיאל. אחרי הבדיקה ניגשנו לחנות ספורט בעיר לקבל בעבורם נעלי ספורט חדשות, לאימון הכדורגל השבועי החדש שלהם, ואז לקנות לי תרופות ב'סופר פארם,' אמפולות נגד פרעושים לכלבה ולחתולים ב'עולם של חיות' וגדר פנימית לבית, כדי שהכלבה לא תוכל לעלות למעלה ולהטיל את צרכיה בין חדרי המגורים. סיימנו את אחר הצהריים העסוק הזה בישיבה ב'קפה גרג,' שם חלקנו יחד פרוסת עוגת שוקולד חמה עם קצפת וגלידה.
חזרנו הביתה. אכלנו ארוחת ערב, עשינו מקלחת והקראנו שתי אגדות קצרות מקובץ אגדות של האחים גרים. דניאל נרדם מיד. מיכאל נשאר לדבר איתי. שאלתי אותו איך היה היום שלו. הוא אמר שנהנה מחלק ממנו ומחלק לא.
"ממה נהנית וממה לא?" חקרתי.
"נהניתי מהבדיקה, מקניית הנעליים ומעוגת השוקולד," השיב לי, "לא נהניתי בסופר פארם, בהום סנטר ובחנות החיות, כי לא הסכמת לקנות לנו מסטיק וחטיפים."
"אבל בסוף הפתעתי אתכם בעוגת שוקולד חמה עם הפתעות," חייכתי אליו.
מיכאל חייך אף הוא.
"אבא, אני משתדל מאוד בימים האחרונים לא לבוא לישון במיטה שלך," הוא אמר, "אבל זה מאוד קשה לי, לישון לבד במיטה שלי."
"מיכאל, לא הצלחתי לישון היום בצהריים ואני מוכרח לישון בלילה," השבתי לו. "בכול פעם שאתם מתגנבים למיטה שלי אתם מעירים אותי ואני לא יכול לישון."
"זה דניאל, הוא דוחף אותי מתוך שינה, ואז אני דוחף אותך."
"אני יודע שדניאל זז הרבה בשנתו בלילה. אבל זה לא משנה מי אחראי לזה שאתם מעירים אותי," עניתי לו, "העובדה היא שאני לא יכול לישון כשאתם במיטה שלי."
נישקתי אותו, ואז שקע אף הוא בשנתו.
כעת אתם יכולים להבין מדוע אני כול כך עייף, ומדוע איחרתי כול כך לכתוב היום.
זו מציאות חיי כרגע, זו הסיבה שפתחתי בקמפיין לגיוס המונים. אם אתם רוצים להושיט לי יד בזה, אתם יכולים להיכנס ולתרום בקמפיין שלי, וגם לזכות בתמורה הולמת. רק הזדרזו. מחצית מזמן הקמפיין שלי כבר חלפה, ועד כה אספתי רק כעשירית מן הסכום הדרוש לי, כדי להתפנות במלואי לכתיבת הספר הבא וזה שאחריו.
תודה, ולילה טוב,
אילן.
