הומוסקסואליותהומסקסואליותהוראת כתיבההורותהורות בגיל מבוגרהורות גאההורים וילדיםחד הוריחד הוריותחדהורייצירתיותכלליקמפיין למימון המוניםתהליך היצירה

צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי (היום ה-68)

כאשר נולד יצחק, אמרה שרה: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה–צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו."

נזכרתי במילותיה של שרה אחרי שבחור יפה תואר עזב את ביתי. החלפנו בינינו הודעות במשך כחצי שנה, אך לא נפגשנו. עד הלילה. ואיזו פגישה זו הייתה. באמת חשבתי שכבר ראיתי הכול בכול הנוגע לבחורים. מסתבר שלאלוהים יש עדיין כמה הפתעות בשבילי.

הו, זו הייתה סגירה מדהימה ליום החופשה האחרון שלי עם בני, שהיו די חסרי שקט היום. היה להם די מחופשת החג. הם היו זקוקים לשינוי. הם אפילו רטנו שהמגורים כאן, בקיבוץ, יום אחרי יום, הם משעממים, ושהם צריכים משהו לעשות. אז לקחתי אותם לעכו, שוטטנו בשוק העיר העתיקה, קניתי להם ממתקים וצעצועים, וחזרנו הביתה.

לפני כן עשינו גיחה קצרה לגני הפסטיבל. הפסטיבל נפתח רק הערב. אבל בבוקר הכול כבר היה מוכן להפליא. שילוט החוצות, כסאות בית הקפה, האולמות. בעבורי, זה היה כמו חזרה למקום מוכר. הייתי איש יחסי הציבור של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר בתחילת שנות האלפיים, ואני בהחלט מתגעגע לפסטיבל מאז ועד היום.

בזמן שישנתי צהריים הילדים בילו במסיבת יום הולדת אצל השכנים ממול, וחזרו הביתה עם ריצת סוכר מטורפת. בשעת הדמדומים הם שיחקו בחוץ, ואילו אני כתבתי שיר ארוך. הדמדומים העירו בנשמתי גאות רגשית גדולה.

כשסיימתי לכתוב עשיתי להם את שיפודי הפרגיות האהובים עליהם, על האש. או אז גיליתי, שבזמן שהייתי לרגע במטבח, הם הגניבו לתוך האש בגריל 'נצנץ' משומש של הצבא, נר תאורה ישן שמצאו מתגולל בחוצות הישוב.

למרבה המזל הוא נשרף ולא התפוצץ. תודה לאל.

ואז התקלחו ושמעו סיפור והלכו לישון, והבחור המדהים הזה בא הנה.

נישקתי אותו ואמרתי לו שאני לא מתכוון לתת לו ללכת מכאן.

כשהוא באמת כבר היה צריך ללכת, לא מצאתי את הטלפון הנייד, שרק באמצעותו אוכל לפתוח לו את שער הישוב.

חיפשנו אחריו בכול מקום, עד שלבסוף מצאנו אותו מונח על השולחן בחצר, שישבנו ושתינו תה לידו ושוחחנו.

אני מאוד מקווה שאראה אותו שוב. כנראה שכן.

אל תשאלו אותי לפרטים. אין פרטים בארון. אוכל רק לסיים את הפוסט הזה בשורותיו של נתן אלתרמן: "את הלילה שלך, שעזבת לבדד, / שעמד על דלתייך סחרחר משיאים." שאר השיר אינו רלבנטי, תודה לאל.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206&ChangeLang=%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA

 

 

 

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Call Now Button