בני גנץ הרוויח ביושר, במהלך חצי השנה שחלפה מאז כינון ממשלת הכניעה שלו לנתניהו, את כינויו בשם 'עציץ'. חצי שנה הוא הנחה והדריך והורה ופיקד, חצי שנה הוא, שותפיו וסובביו הקרובים הציבו אולטימטומים, ולא היו צפויים להתנגד לאף אחד מהספינים, התעלולים והגחמות של שותפם הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. עכשיו הגיעו גנץ ושותפיו לפיאסקו חדש. סוף סוף, אחרי שנועץ ונמלך בדעתו ושקל והרהר הודיע גנץ על הקמת ועדת חקירה של משרד הביטחון בפרשת הצוללות, וגם העמיד בראשה אנשים ראויים. אבל, אויה, ראש הממשלה וחבר מרעיו לא יוזמנו להופיע בפניה. כך, אפוא, חשב גנץ שישיג, כדרכו, דבר והיפוכו. גם יהיה בן ברית נאמן לנאשם וגם יצא נגדו ציבורית, גם ייראה גבר-גבר וגם ישמש כסמרטוט, גם יהיה ראש אופוזיציה לוחמת בתוך הממשלה, רגע לפני פירוקה והליכתה לבחירות, וגם ימשיך לתת לנאשם את כוחו לשלוט עלינו, להחריב את מדינת ישראל ולשדוד את תקוותה.
הטעות היחידה של גנץ היא, שהוא חושב, שאם הוא עציץ, אנחנו, ציבור בוחריו לשעבר, מוכנים לשמש בתור דשן. בתור הזבל, שעל מצעו הוא משריש את שורשיו. וזוהי טעות חמורה. אם נדמה לגנץ, שיצליח למרוח אותנו בוועדת חקירה של משרד הביטחון, שלא תזמן כלל את המעורבים בה ולו לבדיקה, ועוד חושב שירוויח מזה רווח כלשהו לדימוי הרופס שלו או לכוחו הפוליטי המתפוגג, הוא טועה. כי ועדת חקירה פנימית, בלי שיניים, בלי כוונה לחקור לעומקם של דברים, תיתפס בציבור כלא-יותר מאשר כיסוי תחת, כסת"ח, וכמין קיום רעוע ונטול שיניים של הבטחת בחירות, שיבוא אחרי בגידה מכוערת ושוד קולות.
בני גנץ הוא עציץ. הוא לא אופציה. כולנו, ואני בתוככם, טעינו כאשר האמנו לו, קיווינו שהוא משתפר, מחאנו כף כאשר ראינו איך הגמגום נחלף אצלו ברטוריקה ובתנועות ידיים שעמל כנראה קשות על השגתן, בין מערכת בחירות אחת למשנהה ובין נאום לנאום. כי מה לעשות, גם אם בני גנץ הוא בחור טוב, ערכי, גבוה ויפה עיניים, הוא מנהיג על-יד. ומנהיג על-יד לא באמת יכול לפעול בנחרצות, בנחישות ובחוכמה עד לכיבוש השלטון, להסרת הנגע הזה ששמו בנימין נתניהו מן הקישקעס של כולנו, ולריפוי החברה הישראלית.
שניהם צריכים ללכת מכאן. המנהיג על-יד והרודן על-יד. המנהיג החלש, הנרפה, שהכול בא לו על הדרך, הרמטכ"לות והנהגת מחנה המרכז-שמאל, והרודן דמיקולו, שחושב שהוא יכול להנדס לנו את התודעה, לחרב לנו את החיים, ואנחנו נסתמם מול מסכי הטלוויזיה מכתבות אווירה על בתי המלון באבו-דאבי, מסלולי סקי שלג בלב המדבר והמסעדות הערביות הסוניות הכשרות, הנפתחות כפטריות, רק מחכות לתייר הישראלי, שיבוא להריח קצת עושר.
תפקחו את העיניים, שני אידיוטים. המדינה שלנו הלכה פייפען. ההצגות שלכם כבר לא משפיעות על איש. גם לא הסחרירים, התעלולים והפייק ניוז מבית מדרשם של טופז לוק ומשה קלוגהאפט. אתם שניכם היסטוריה, ואנחנו נמשיך לצאת לגשרים, לכיכרות ולרחובות, לקיסריה ולבלפור ולראש העין, כדי להזכיר לכם את זה.
אתם יכולים להמשיך לשסות בנו את חסידי נתניהו, את משטרת ישראל, את שופרות הימין בתקשורת. אתם יכולים להמשיך לשחק אחד עם השני שש בש פוליטי משובש, במין הונאה חביבה, בעודכם ישובים על כורסאות העור שלכם. זה כבר לא משנה. אתם גמרתם את הקריירה. שניכם. בני גנץ ובנימין נתניהו. וכדאי שתבינו את זה כמה שיותר מהר.
אומרים שלמחנה המרכז-שמאל חסר מנהיג, חסר מישהו שיעמוד בראש המחנה, וייכנס בכם ראש בראש. ישנם אפילו כאלה המתנדבים לזה. הם שוגים בדיוק כמוכם. בסיבוב הבחירות הבא, לא מנהיג אחד יעמוד מולכם, אלא צוות של מנהיגות ומנהיגים, נבחרת של נשים וגברים, המחויבים לרעיון הדמוקרטי ולמדינת ישראל, ויסלקו אתכם מפה. מערכת הבחירות, שאם אתם רוצים ואם לא, תגיע בקרוב, תפתיע אתכם. אל תאמינו לסקרים. הם סוקרים את יום האתמול, ותפוסים באותה תבנית חשיבה, המחפשת אחר 'אב האומה', שניתן יהיה לדרג אותו בין חולדאי, אייזנקוט, גולן, ברק וסבתי עליה השלום. אתם יכולים להמשיך לחפש. לא בכוחו של אחד, לא בכוחה של אחת, בכוחםן של רביםות ננצח אתכם.
וזה יקרה עוד מעט.
