הבוקר, כשנסעתי עם ורוניקה חברתי מתובל לקניות בכרמיאל, אמרתי לה בדרך, שמה שהכי מרגש אותי במחאת 'אין מצב' 2020 הוא, שהיא באמת מחאה מבוזרת. שאין לה מנהיג/ה אחד/ת, שכול מי שרוצה מצטרפ/ת אליה, וכול אחד ואחת מביאים אליה את עצמםן, את ערכיהםן, יכולותיהםן ומרצםן.
"תראי מה זה," אמרתי לה, "זה התחיל מאיש אחד, אמיר השכל, שהסתובב ארבע שנים בצמתים עם שלט על הצוואר, ולא פעם חשבתי שהוא משוגע, ותראי לאן זה הגיע. וזה עוד ילך ויגבר אחרי הסגר, ילך ויתעצם עד שנוריד אותו מן השלטון."
הערב, למול כתבתו של ישראל מוסקו בחדשות ערוץ 12, התרגשתי עד כדי בכי. הבטתי בצעירות ובצעירים האלה, במעין אמרן, צעירה מבית ליכודניקי, שהדפה מחסומי משטרה שבהם כלאו השוטרים את המפגינים, ועל כן נעצרה בידי ארבעה שוטרים סמויים, והספיקה לסמן וי ולומר למצלמתה של אור-לי בר לב "לעולם לא נוותר", על קוסטה בלאק, שאני מכיר אותו כבר מתחילת המחאה, וכול כך מעריך אותו, שכאשר נעצר לראשונה הפצתי ברשתות החברתיות את תמונתו עם הכיתוב "כולנו קוסטה בלאק," וגם ביגאל רמבם, מוותיקי הפעילים החברתיים, עוד ממחאת 2011. ועל אלה חשוב לי להוסיף גם את יעל ראפ מ'קומי ישראל,' ואת גיל ברדה מ'מאהל העצמאות', את יניב ממחאת הדגלים הוורודים ועוד ועוד נשים וגברים צעיריםות, שעושים את המחאה הזאת למה שהיא.
כל אחד ואחת מן הא/נשים המשתתפים במחאת 'אין מצב' 2020, הםן חלק ממנוע הצמיחה והתקווה של ישראל. הם לא אנרכיסטים מפיצי מחלות, הם החלוצים בני העלייה השנייה של זמננו, הם מקימי יישובי חומה ומגדל של ימינו, הם צאצאיהם של האידיאליסטים שהקימו את המדינה הזאת – והם גם אלה שישקמו, יתקנו ויקימו אותה מחדש.
אתה ואת, כול צעיר וצעירה שקוראים את דבריי, אתם המחזיקים בעבורי ובעבור בני דורי, וגם הדור של הורינו את התקווה. ולכן, אל תיראו ואל תיחתו, אל תפחדו ממשטרת אוחנה, ממעצרי השווא, מן הקנסות הדרקוניים, מן המעקבים הסמויים והגלויים עליכםן במהלך ההפגנות וגם בימי שיגרה. אל תפחדו מכוחו של השלטון, ומכוח המשטרה העושה את רצונו וממלאת אחר צוויו, מפני שהשלטון הזה רקוב, מושחת ומפורר, הוא עתיד להיעלם מן העולם, והוא יעלם מן העולם בזכות כול אחד ואחת מכםן. בזכות נחישותכםן, טוהר לבכםן והידיעה של כולנו, שאין לנו ברירה אחרת – אלא לסלק את ממלכת החושך הזאת מכאן.
זה לא יהיה קצר או קל. המחאה נמשכת כבר הרבה שבועות, שלושה ימי הפגנות בשבוע. ככול שהיא צוברת כוח בציבור, כך מתגבר גל השיטנה וההסתה של בנימין נתניהו, בנו, יועציו, עוזריו, שריו ושופרותיו. אבל הנאשם כבר יודע – הכיסא שלו מתנודד, והוא בדרך החוצה מכאן. השאלה היא, אם יוותר על כיסאו מרצונו, האם שניים-שלושה מבכירי הליכוד יסלקוהו מכאן, האם חלק מבוגדי המרכז-שמאל יעשו זאת, או שזה יגיע לכדי שפיכות דמים של ממש.
ההכרעה על כך תהיה בקרוב. בשבוע הזה יקרו כמה דברים בו-זמנית. ביום שני יעלה יאיר לפיד את הצעת האי-אמון הקונסטרוקטיבי בממשלה. ביום שלישי ידון בית המשפט העליון בתקנות ההגבלה של ההפגנות. הדברים הללו יתפסו תאוצה, והשבוע גם יסלימו לכדי התפוצצות. את ניצניה יכולנו לראות במתקפות המתגברות של הביביסטים על המפגינים בהפגנות הקילומטר ועל הגשרים. הדבר היחיד שימנע גלישה למהומות דמים כאן הוא הוצאת הנאשם לנבצרות מהותית בידי מערכת המשפט, או הצבעת חברי 'כחול לבן' ו'העבודה' וחלק מחברי 'הליכוד' בעד אי אמון קונסטרוקטיבי בממשלה.
אם שני הדברים הללו, ששניהם חלק ממהות הדמוקרטיה, לא יתרחשו – המחאה תגבר, גם האלימות כלפיה, ואנחנו נגלוש למהומות דמים. הלוואי ונדע להימנע מכך. אבל זיכרו דבר אחד – כול אחד ואחת מכםן הם אבני הבניין של ישראל, חלוציה האמתיים, ובזכותכםן נגבור על האפלה.
ומלה אחרונה באשר לאלטרנטיבה הפוליטית – כול המתכוונים לרוץ בראש מחנה המרכז-שמאל מטעם עצמם, יכולים לשכוח מזה. ואני כותב זאת, אף על פי שהתקשרתי לרון חולדאי, למחרת פרסומו של נחום ברנע על כך שרון שוקל לרוץ בבחירות הארציות, והצעתי לו את עזרתי. כול זאת, מן הטעם הפשוט – הצעירים של מחאת 'אין מצב' 2020 רואים בסילוקו של בנימין נתניהו הארור משלטונו רק את תחילתה של מהפכה. המשכה הוא סילוק כמה שיותר מן הגברדיה הוותיקה מן הפוליטיקה הישראלית, והעמדת הצעירים והצעירות הללו לבחירה.
ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, הוא יליד 1971. הוא נבחר לפרלמנט הקנדי בגיל 37, ואחרי כהונה בפרלמנט הפך לראש ממשלת קנדה בגיל 41. הוא למד ספרות אנגלית והנדסה, ולא ניהל מימיו מערכת מורכבת מקודם להיותו לחבר פרלמנט. קנדה היא כיום אחת הארצות הפורחות, הליברליות והפתוחות ברחבי תבל. אמנם, הוא בנו של ראש ממשלת קנדה לשעבר, ובמובן זה גדל בבית פוליטי וירש את היכולות הללו כנראה מאביו. אבל אם הוא היה יכול להיבחר לראש ממשלה בגיל 41, גם נעה רוטמן (לדוגמה בלבד), נכדתו של יצחק רבין המנוח, ואחת הפעילות במחאת 2020, יכולה להיבחר לראשת ממשלה בגילה. כך גם ניצן וייסברג, וכול אחד ואחת מן הא/נשים שמניתי לעיל, ובהם עוד חברים וחברות מקבוצות המחאה, ומקבוצת 'הדמוקרטים,' שאני שייך אליה.
אין שום צורך לחפש בנרות איזה גנרל, ראש עיר או בכיר/ה אחרים, שיעמדו בראש המחנה ויהיו למנהיגיו ומנהיגותיו. המנהיגים והמנהיגות הללו כבר קיימים. הם עברו התמחות בהתנעת קהלים גדולים בתוך קבוצות המחאה של 'אין מצב' 2020, הם מקבלים גיבוי משפטי, כספי וערכי מאנשי ונשות ציבור מתחומי החיים השונים בישראל, המאוגדים בקבוצת 'מבצר הדמוקרטיה,' שאני חבר בה, והם שיעמדו בראש המפלגה החדשה, שתכבוש את השלטון מידי המושחת.
כול איש ציבור ותיק שרוצה להצטרף למערכת הפוליטית, מוזמן כמובן לעשות זאת. אבל לא כמספר אחד, גם לא כפטרון. אלא כחונך וכיועץ מנוסה להנהגה הצעירה, הקיימת כבר בקבוצות המחאה.
למחאה הזאת אין הנהגה. היא מבוזרת. בה במידה, למפלגה החדשה שתכבוש את השלטון לא יהיה מנהיג/ה אחד/ת. תהיה לה הנהגה, גברית-נשית, מגובשת מאד, ערכית וחרוצה, נחושה לשנות ולהוביל את ישראל אל עתידה הטוב ביותר. וזה יקרה ממש עוד מעט.
שתפו והפיצו. כול שיתוף הוא קרן אור של תקווה.
