את דניאל, הבן האתיופי שלי, פגשתי כשהיה בן ארבע עשרה. זרקו אותו מהבית כי הוא הומו, והוא וחברה טובה במצב דומה מצאו את עצמם ישנים במכונית נטושה, אי-שם בדרום הארץ. כאשר שמעו על 'בית דרור,' ההוסטל לבני נוער, שנזרקו מהבית על רקע נטייתם המינית, שיזמתי את רעיון הקמתו, ומי שהקימה אותו הייתה חברתי מיכל עדן, אז חברת מועצת העיר תל אביב, עברו אליו.
דניאל עבר מאז הרבה. הוא השתקם, התבגר, ובשנים האחרונות גר בדירה שכורה קטנה בדרום תל אביב, והתפרנס מטיפול בקשישים, מניקיונות ומטיפול בבעלי חיים. את זה הוא עושה ממילא. הוא לא מסוגל לראות כלב או חתול רעבים ונטושים ברחוב.
עם תחילת משבר הקורונה דניאל נקלע לקשיים כלכליים. הוא נותר מחוסר עבודה, ובעל הבית איים לפנותו מן הדירה שהוא גר בה, ולזרוק אותו לרחוב, פשוטו כמשמעו. אז פניתי לחבריי וחברותיי בפייסבוק, וביקשתי מהם לעזור לו. לשמחתי, האנשים נעתרו, ותרמו לו כסף, שאפשר לו להחזיק את עצמו, בתוספת עבודות שלקח על עצמו, עד היום.
היום הוא צלצל אלי מבוהל. הוא אמר לי, "אבוש, בעל הבית שלח לי הודעה שהוא מפנה אותי מהדירה עד סוף החודש."
"אבל למה?" שאלתי, "הרי שילמת לו שכר דירה."
"כן, אבל לא היה לי מספיק כסף לשלם על החשמל והארנונה, וזה הצטבר," השיב לי. "אני חייב לו כמעט חמשת אלפים שקלים, ושכר הדירה יספיק רק לעוד חודש. אם לא אעביר לו מיד כסף הוא יזרוק אותי לרחוב."
ביקשתי מדניאל שיכין סרטון שאשתף כאן. אבל הוא התבייש. הוא גם מתבייש לבקש עזרה, מפני שביקש בעבר, וגם דחה מישהי טובת לב, שרצתה לקחת אותו איתה לסופרמרקט ולקנות לו אוכל, פשוט משום שלא היה מסוגל ללכת איתה לשם, להצביע על מוצרי מזון, ולקבלם חינם אין כסף.
הוא ביישן, הבחור הזה. מה לעשות.
אבל עכשיו הוא נואש.
הנה רצף ההודעות שקיבל היום אחר הצהריים מבעל הבית שלו. אני לא יודע מיהו. אבל אני לא אוהב את הסגנון. כך או כך, לא בזה אני עוסק כעת, אלא ברצון לעזור לו מייד.
הבחור זקוק לכסף. אפשר להעביר לו כסף בפייבוקס או בביט, למספר טלפון 0504930849. זהו.
אני לא שואל אותו איך ועל מה הוציא את הכסף שלו. אני יודע ששילם בו אוכל ומים ואוכל לחתולים, ושעבד ככול יכולתו במשך התקופה הזאת. סמים ואלכוהול הוא לא קונה בכסף הזה, תודה לאל. הוא רק מנסה לשרוד.
אז בואו לא נדבר כעת על חכות ודגים. נעזור לו לשמור על קורת הגג היחידה שיש לו. בואו נעזור לו, בבקשה.
אשמח אם תתרמו לו משהו, ואם תפיצו זאת הלאה.
אתםן יכוליםות להיות שקטיםות בעניין אחד. הכסף הזה מציל נפש מישראל. ולי אין נגיעה בו, מלבד הקשר הרגשי רב השנים שלי עם הבחור הזה, שלילה אחד, כשהתדפק על דלת ביתי בנווה צדק, בוכה, כי מישהו קרא לו 'כושי,' הבטחתי לו שלעולם, אבל לעולם, לא אנטוש אותו לבדו.
אילן שיינפלד.
