אקטואליהבידוד במשבר הקורונהבידוד מרצון במשבר הקורונההורות בגיל מבוגרהורות גאההורים וילדיםחד הוריחד הוריותחדהורימערכת הבריאות בישראלמשרד הבריאותמשרד החינוךמשרד הכלכלהפוליטיקה

הדף היומי (6) פרטאצ'.

אם המדינה הזאת תתנהל בעתות מלחמה עם איראן כמו שהיא מתנהלת כעת, עם מגיפת הקורונה, אנחנו אבודים. אמנם, שר הביטחון בונה מלוניות לקליטת חולים קלים, משרד הבריאות מוריד הנחיות מדי יום, בונה אוהלי בדיקות, מזמין עוד מכשירי הנשמה וכך הלאה, משרד האוצר מחלק מיליארדים לעסקים. אבל כול העסק הזה מתנהל בלי תכנון, במצב מלאים מחפיר בכול תחום, עם איש אחד, סגול שיער, גונב שלמונים לכאורה וגונב שלטון בפועל, העושה כול שביכולתו כדי להסתיר את מחדליו במשך עשור, ובו-בזמן להימלט ממשפט ולהיאחז בקרנות המזבח. וזאת, בשורת פעולות אנטי דמוקרטיות בעליל, מסגירת בתי המשפט, דרך סגירת הכנסת ועד להכנסת כול אזרחי המדינה שבראשה הוא עומד מכוח גניבת שלטון וגניבת דעת, לבידוד קיצוני.

הבידוד הזה כנראה נדרש. הראייה היא שכך נוהגים גם במדינות רבות אחרות. אבל כריכת ביטולן של הרשות המחוקקת והרשות השופטת בחבילה אחת עם הבידוד החברתי – כאשר הוא נעשה על ידי ראש ממשלת מעבר המואשם בשלושה כתבי אישום קשים – זה כבר אסון לאומי.

לקורונה אולי אין תאריך סיום, אבל למידת הסבלנות של אזרחי ישראל לתנאי הבידוד והסגר יש תאריך תפוגה, ואם לשפוט על פי מצב הרשויות השונות ואורחות ההתנהגות של האזרחים, הוא קרוב מאוד. עוד שבוע-שבועיים של סגר, של התמוטטות כלכלית, של דחיסות רגשית בלתי נסבלת בין בני/ות זוג וילדיהם בבית, והכול יבוא לידי פיצוץ. אנשים יתמרדו, ייצאו לרחובות למרות האיסור, יתנו יד איש ברעהו בחפשם אחר מזון או מזומנים – ויעלו על מוסדות השלטון. מי שאינו רואה זאת לנגד עיניו אינו מבין דבר בטבעם של הישראלים.

למרבה הצער, התרגלנו לחיות בתרבות של פרטאץ'. להתעורר מול מערכת בריאות קורסת, שרה"מ ייבש אותה תקציבית, עם חוסר עצום במיטות אשפוז, במכונות הנשמה, במטושים ובציוד מיגון לצוותים הרפואיים. עכשיו, אחרי יום נוסף עם הילדים בסגר, גם גיליתי עד כמה מערכות השלטון האחרות אינן מוכנות למצב חירום.

הבוקר התיישבנו מול מערכת השידור של משרד החינוך. בשעה שבה היו השידורים אמורים להתחיל, קיבלתי שקופית המבשרת על תחילת השידורים בקרוב, בכול ערוץ גיל אליו פניתי. בשעה היעודה השידור לא נפתח, ועד שהצלחתי להיכנס אליו – ואני אדם המחזיק מעצמו בעל ידע בתפעול מחשב – כבר עברה מחצית השיעור. הילדים כבר היו תקועים במכשירים הניידים שלהם, הרימו עין תורנית אל המסך רק כדי להגיד שהשיעור משעמם, וירדו מזה לגמרי.

מכיוון שהנהלת בית הספר והמחנך, המתפקדים פשוט נפלא, שלחו לנו קיצורי דרך לעוד אתרי למידה, נכנסתי לאתר של קרן קרב. כאן מצאנו שיעור בקוסמות שמשך את הילדים. אל הקוסם התלוותה מלווה מקצועית מטעם קרן קרב, שסייעה לו לתפעל את תוכנת זום. אבל הקוסם החביב לא הכין עבור הילדים רשימת אבזרים (נייר, מספריים, דבק סטיק, שלושה צבעים) שהיה עליהם להכין כדי ללמוד את הקסם, ושלח אותם תוך כדי שידור לאתר את החומרים. הוא גם לא ידע איך להשתיק את כול המשתתפים, כדי שישמעו רק אותו, והתפתה לפתוח מיקרופון לילד שהכיר, שמיד הציף את השידור בצהלות שלו ושל אחיו ואחיותיו, מה שכמובן הקשה על שמיעת הקוסם.

דניאל  ויתר על זה מראש. מיכאל ישב, הכין את הקסם, ונהנה.

מה שהיה יפה בשידור הזה הוא, שעלו אליו 72 ילדים מכול קצווי הארץ. מאשקלון, מיו"ש, מן הגליל, ויכולתי לשמוע שם את השם מנחם-מנדל יחד עם השם תמר, וכול הילדים האלה, כול אחד מהם מסביבת גידול אחרת, הסתדרו מצוין יחד מול המסך. זו נקודת אור, נקודה של אופטימיות, ולכן גם נתמיד לעקוב אחר שידורי קרן קרב.

בין השידורים מיכאל ואני הכנו בצק לרוגלעך. כבר שלושה ימים שהוא משתוקק לרוגלעך טריים מן התנור, כפי שמוכרים בכפר למטה. ואני, שרציתי להימנע מיציאה מן הבית, מצאתי מתכונים ברשת, ונעמדתי להכין אתו בצק. מה שלא לקחתי בחשבון הוא, שמדובר בבצק שמרים, שעליו לתפוח לפחות שעה, ושזה רק יעלה את סף התסכול של הילד.

שעה אחרי כן פתח המחנך של בניי, עופר, שיחת זום עם כול ילדי הכיתה. אמנם, הם צרחו וצחקו וצעקו מול המסך, נרגשים לפגוש איש את רעהו ואת רעותו און ליין, אבל הסתגלו די מהר לתפעול התוכנה, ומעתה מדי יום יוכלו להיפגש ולשוחח דרך המחשב.

בכול הזמן הזה, בין שידור לשידור, הרגשתי שאני יוצא מדעתי מרוב ניסיונות התחברות, תפעול התוכנות, ריצה להביא לילדים חומרים לקסמים, ותוך כדי כך גם ניקיון פסח במדפי המטבח, כי ממילא ישבו וצפו בשידורים על שולחן האוכל, ואני בסביבתם. אז כדאי לנצל את הזמן לנקות.

בסביבות 12.00 בצהריים כבר היינו אחרי שלושה שידורים, שבהם מיכאל השתתף, דניאל רק בשידור הכיתתי. ואז דניאל אמר משהו או עשה משהו למיכאל, מיכאל ירק עליו בתגובה, ודניאל החל לרדוף אחריו ברחבי הבית במטרה להכות אותו. אני כבר הייתי אז עצבני כמו כלב, מכול טרדות הבוקר הזה, וכדי לא לאבד עשתונות עשיתי מה שאבא שלי לימד אותי לעשות – ברחתי מן הבית עם פח הזבל עד אל פינת המחזור.

כשחזרתי, מצאתי את דניאל עם מברג ביד, מנסה לפרוץ את דלת השירותים, שמיכאל התחבא בתוכם מפני שפחד שיכה אותו. אחזתי בדניאל, הרחקתי אותו מן הדלת, והתיישבתי אתו על גרם המדרגות. הוא כבר היה נסער מאוד, בכה והשתולל ובעט מרוב עצבים על אחיו, וחזר ואמר רק שהוא רוצה להכות אותו, מנסה להשתחרר מאחיזתי בעודי לופת בו (במה שקרוי הולדינג), ובידו המברג. שוב ושוב הזהרתי אותו מן המברג, שלא הסכים לשחרר מכפו הקפוצה, בעודי מנסה לכרוך את רגלי סביב רגליו, ושומר על ידי מחבקות אותו מאחור, ותופסות בידיו, בחיבוק-לפיתה שנועד להרגיע אותו, להזכיר לו את גבולות הגוף.

זה לקח כמעט שעה עד שנרגע.

משנרגע, נהיה מתוק כתמיד. דיבר עם החיות, ליטפן, אחרי כן שאל אם יש מה לנקות לכבוד פסח, העיקר שזה יהיה גבוה. אז נתתי לו לנקות את ראש המקרר, את האהילים במטבח ואת ראשו של ארון המדפים של ספרי הבישול, ואחרי כן גם את המדף הכי גבוה בארון המזווה, שאני שומר בו את סירי הבישול האימתניים באמת, שנועדו לבישול רק לארוחות ענק.

זה כבר הרגיע אותו, אבל אז מיכאל, שכבר השתגע מרוב כמיהה לרוגלעך, ביקש שניסע לכפר לקנותם. מכיוון שבינתיים קיבלתי טלפון מרופא הילדים, שבישר לי שלדניאל יש דלקת גרון עם סטרפטוקוקוס מסוג A, ועליו לקבל אנטיביוטיקה, החלטתי לרדת איתם לכפר, ומשם לכרמיאל.

לקחנו אתנו כפפות חד פעמיות, אלכו-ג'ל ומסכות, ונסענו. בכפר קניתי רוגלעך למיכאל ובורקס לדניאל, וגם פיתות טריות, ואז נסענו לרמי לוי בכרמיאל. להפתעתי ולשמחתי ראיתי תור ארוך עומד בפתח החנות, מפני שהכניסו אליה אדם אחרי אדם, כדי שיוכלו לשמור מרחק איש מרעהו. בירכתי על כך בלבי, אבל השעה כבר הייתה אחת וחצי, השעה שבה אני הולך לישון, אז יצאתי משם ונסענו לסופרמרקט "השיווק" הסמוך.

שם לא הקפידו על כלום. את הילדים השארתי כמובן במכונית. נכנסתי, אנשים הסתובבו שם קרובים זה לזה, רק חלקם עם כפפות ומסכות. אז עשיתי קנייה מהר ככול שיכולתי, ונמלטתי משם.

נסענו לסופרפארם בכרמיאל. הילדים היו ברכב, אני נכנסתי. בכניסה עמד שומר שבדק חום לכול אחד מן הבאים. זה היה מצוין בעיניי. לקחתי מספר. היו עשרה אנשים לפניי בתור. התישבתי על כיסא מול הדלפק, ושוב ושוב היו ממתינים שהתקרבו אלי, ממש נעמדו בסמוך לי, ואני מצאתי את עצמי אומר 'תתרחק ממני בבקשה שני מטר,' או 'גברת, שני מטר בבקשה.' הייתה שם צעירה הרה שהסתובבה עם עגלה עמוסה במצרכים כאילו היא ביום טיול, והרבה אנשים שהתקרבו כול העת לדלפק הרוקח. לשמחתי ראיתי, שהתקינו שם מחיצות זכוכית בין הרוקחים ללקוחות. זה חכם מאד. אבל ביקשתי מן הרוקח הראשי שיכניסו לכריזה הודעה המפצירה באנשים להתרחק איש מרעהו, או שינהגו כמו ברמי לוי ויכניסו אחד אחד פנימה.

בדרך הביתה עוד עצרתי בכפר למעלה, כדי לקנות בשר לשניצלים ועוד כפפות חד פעמיות.

הגענו הביתה קרוב לארבע. הילדים אכלו מעדנים, אני אכלתי קבב מאתמול ואמפנדס משלשום והלכתי לנוח. אמרתי להם שיהיה טוב אם יצאו קצת החוצה לרכוב על אופניים או לטייל עם הכלבה, ובלבד שלא ידברו עם אנשים או ילדים אחרים אלא במרחק שני מטר. כשקמתי, הם כבר היו בבית. אז הזמנתי אותם לאמבטיה מוקדמת, ואז התחיל סשן האפייה שלנו – פיצה משפחתית ואחרי כן רוגלעך ביתיים.

בשמונה שמעתי חדשות באוזניה, כי הם צפו באיזה סרט פעולה דרך הסטרימר. אחרי כן עלינו למעלה, הם נשכבו במיטה, התיישבתי לידם ושאלתי אותם מה היה להם כיף היום. מיכאל ציין את כול השידורים ואת הכנת הרוגלעך יחד. דניאל, כדרכו, אמר ששום דבר לא היה טוב, והייתי צריך להזכיר לו את הישגיו בניקיון העילי שביצע, מה שכמובן הביא אותו לשאול מה יש לנקות מחר, ואת אחיו לבקש גם הוא לנקות מקומות גבוהים.

הבטחתי להם, שמחר ינקו אהילים בכול הקומה התחתונה.

המסקנות שלי מן היום הזה הן קשות. הבידוד הזה הוא תא לחץ בלתי אפשרי. אני עושה את המיטב כדי לתפקד בו. אבל שום מערכת כאן אינה מתפקדת כראוי. גופי הביטחון היו צריכים לעצור היום את ראש ממשלת המעבר ואת יושב ראש הכנסת בגין הפיכה שלטונית וגנבת שלטון; משרד החינוך חייב לשפר את מערכת הלמידה מרחוק – ובעיקר להעלות ליו טיוב כול שיעור, כדי שמי שלא מצליח להיכנס לשידור החי בזמן יוכל לצפות בו בזמנו הפנוי, וגם להנחות את המנחים להכין לילדים רשימת ציוד נדרש לשידור מראש; לשכת התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי חייבים לתגבר את השרתים שלהם. שניהם קרסו אמש. כדי לקבל את המענק שיגיע עד 6000 ש"ח עלי להירשם קודם בלשכת התעסוקה ורק אחרי כן להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. אבל כשאתר שירות התעסוקה קורס, זה לא מאפשר לי לעשות כלום, והאוברדרפט שלי כבר הרבה מעבר למותר; הבנקים צריכים להעלות אוטומטית את המסגרות ללקוחות הפרטיים. אמש כתבתי לבנק דיסקונט, ביקשתי הגדלת מסגרת, ואיחוד ופריסה מחדש של ההלוואות. עוד לא קיבלתי תשובה;  "מכבי" חייבים לבטל את הגבלת ה-5 פניות און ליין ברבעון לרופא, כי כאשר פניתי אמש לרופא שלי, להמשך בירור הסחרחורות הקשות שאני חי אתן כבר חודש, הוא לא התקשר כדי לדבר אתי. הוא רק שאל מה אמרה הנוירולוגית, ושלחתי לו את המסמך, ואז הוא השיב לי שיש לי טיפול תרופתי והפניה לקרדיולוג. אבל האידיוט הזה שכח, שמדובר בטיפול תרופתי ניסיוני לקשב וריכוז, ובהפניה לקרדיולוג כדי לבחון האם אני יכול לקבל ריטלין, ושאין בכך שום תשובה לסחרחורות. ואם אפנה אליו שוב, ייגמרו לי כול הבקשות לרבעון הקרוב. ולרדת לקופת חולים הרי לא מומלץ. וככה כול זה נראה. מין סלט גדול ומבהיל של מערכות קורסות בזו אחר זו, הבטחות שווא על פיצוי לעצמאים שאינן יכולות להתממש בשל קריסת שרתים ואתרים און ליין; רופא משפחה שאינו זמין לשיחה ומשתמט בהודעות סרק מתנערות מאחריות; בנקים שלא עושים צעד אחד קדימה לקראת הלקוחות; ולקינוח – האתר לקניות און ליין של רמי לוי, שמכריז על עצמו כאתר בהרצה, ואי אפשר לקנות בו כלל, והאתר של שופרסל און ליין, שהמשלוח הבא שלו לתובל הוא לא מחר, כמו בדרך כלל, בימי שני ורביעי – אלא רק בעוד שבוע.

פלא שאנחנו מסתובבים ברחובות ומדביקים איש את רעהו? פלא שאנחנו יוצאים מן הדעת? וכאשר על כול זה מנצח האדם המסוכן ביותר במדינת ישראל כיום, בכסות הכוזבת של אב חומל ודואג לנתיניו, בעוד שבפועל הוא חותר כול העת להנצחת שלטונו בכלים דיקטטוריים, חסרה לנו רק התקפת טילים מצד איראן או חיזבאללה, ואז באמת אפשר יהיה להגיד על כולנו קדיש.

ולקינוח, הדוד שלי, בן ה-74, אחרי ניתוחי מעקפים מסובכים, בא הערב יחד עם אשתו, שגם היא חולנית, בניגוד לכול ההנחיות, לבקר את אבא שלי, אחיו בן ה-85, כי היו בדרכם מביקור ב'תל השומר' עם בתם, אל ביתה. גילינו את זה באמצע השידור הראשון של שיחת משפחה בזום, והתקשרנו אליהם מזועזעים. אבא ואחיו נפנפו אותנו מעליהם. לך תסביר להם, שביקור קצר כזה של עשר דקות, מפגש בין שלושה אנשים, ששלושתם שייכים לאוכלוסיית הסיכון המובהקת של הנגיף, עלול לעלות להם בחייהם.

מה אגיד ומה אומר לכם, שלא נדע.

סליחה על האורך. הייתי חייב לספר את הכול. מחר יום חדש, ובו אשתדל לקצר.

שיהיה לכם/ן לילה טוב, ליל בריאות. אמן ואמן.

 

נ.ב.

עכשיו, עשר בלילה, עלי לשבת ולעבוד. להתחיל בעריכת ספר חדש ובכתיבת חוות דעת על שני כתבי יד אחרים, בתקווה לשרוד כלכלית בלי שום מקור הכנסה נוסף. שיהיה לכם/ן לילה טוב באמת.

 

נ.ב.2

הנה קישורים לאתרים שונים ולמרחבים וירטואליים, שמשרד החינוך מעמיד לרשתנו בימים אלה, ממה ששלח לנו בית הספר:

  1. קורסי העשרה של תכנית קר"ב שיעורים מצולמים עם מדריכי קר"ב בנושאי העשרה שונים מותאים גיל

www.karev.org.il/מרחב%20מוגן%20מקוון/Pages/מפגשי%20העשרה%20ברשת.aspx

2.שיעורים מקוונים מוקלטים באתר משרד החינוך

https://pop.education.gov.il/online-learning/online-learning-hebrew/

  1. אתר גלים- פתוח לכולם פשוט בחרו מסרגל האפשרויות למטה

https://www.galim.org.il/hebrew

  1. אתר אופק- האתר פתוח לכולם פשוט בחרו תחום דעת ופעילות מתאימה

https://ebag.cet.ac.il/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA/

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.