הוראת כתיבההמשיחחלומותיהדותיצירתיותכתיבה יצירתיתמסתוריןתיקשור

הדף היומי (62). כוחה של האינטואיציה. וסינכרוניות.

בלילות האחרונים, בכול פעם שאני פותח את התנ"ך בשאלה לגבי עתידי, אני מקבל את הפסוק הבא, מישעיהו ס"א: "שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ." פסוק מרטיט זה מתאר את הימשחותו של הנביא ישעיהו למשיח בידי אלוהיו, ואת מערכת היחסים האינטמית המתכוננת ביניהם, כמו זו שבין חתן לכלה.

הפרק שממנו בא פסוק זה מתחיל כך: "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה, עָלָי–יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ. לִקְרֹא שְׁנַת-רָצוֹן לַיהוָה, וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם, כָּל-אֲבֵלִים. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל–מַעֲטֵה תְהִלָּה, תַּחַת רוּחַ כֵּהָה; וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר."

הפרק מתאר את בניין ציון מחדש, והפיכת הזרים והגויים למשרתי היהודים. "וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם, שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ; וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב, שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר. וְעָמְדוּ זָרִים, וְרָעוּ צֹאנְכֶם; וּבְנֵי נֵכָר, אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם." הוא מסתיים בכך שכול בני ישראל יהיו לכוהני ה', ו"כָּל-רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה."

התמונה המסוימת הזאת של חזון אחרית הימים מפי ישעיהו אינה לרוחי. היא מתארת היפוך מצב, בין חזק לחלש, עם נדכא שב מגלותו אל ארצו, ואז משעבד תחתיו עממים אחרים ומתנשא ומתעלה עליהם.

זה לא חזון של שוויון ושל שלום, אלא של נקם. זה לא החזון שלי. אבל אני מזדהה עם תחושת השליחות הפועמת בנביא, בפתח דבריו ובסיומם.

*

     בבוקר, כשקמתי, זכרתי שחלמתי אתמול על בגדי כסף. בגדים העשויים כמו הפנים של צידנית, חיצוניותם בד ופנימיותם מין נייר כסף נוצץ, מרשרש. ראיתי את עצמי עוטה בגדי כסף כאלה. עם בוקר חשבתי שהם מזכירים לי קצת חליפת חלל, ושעלי לבדוק, נדמה לי שקראתי באיזה פוסט השבוע, שבגדי כסף מגינים על האדם מפני קרינה הרסנית, כזו העומדת להיות מוקרנת עלינו כעת ממערכות ה G5 המותקנות ברחבי ישראל. אולי קיבלתי הודעה איך להתגונן מפניה, כשיפעילו כאן את המערכות הללו.

ואז נזכרתי שחלמתי עוד משהו. אבל לקח לי שעות עד שזה בקע מתוכי. בתחילה נזכרתי, שלפני שעצמתי את עיניי עשיתי שאלת חלום. ביקשתי הדרכה מאמי ומאבות האומה, איך עלי לנהוג בדרכי בעולם.

רק כשנזכרתי בשאלת החלום הזאת, קפצו מתוכי המראות מחלומי.

חלמתי הלילה על להק של סוסי פרא אצילים, חזקים ואדירי מבע, שועטים בפרסותיהם מבין גלי הים אל היבשה. הם היו נחושים בתנועתם, ובחלומי נדמו לי כנמלטים מן הים, נחלצים ממנו אל היבשה במלוא כוחם. אבל למגנת לבי, אחד מהם, סוס צעיר וחזק, ניגף במים. רגלו נתקעה בחבל שנכרך מסביבה, בזדון או במקרה, והוא נמשך ושקע חזרה אל המים.

ראיתי אותו טובע מתחת למימי הים, פולט בועות אחרונות של אוויר מנחיריו, בעוד שאר חבריו פורצים ממימי הים אל היבשה, אל החיים.

הערב, לפני שהתחלתי את סדנת הכתיבה שלי בזום, ערכתי חיפוש בגוגל אחר חלומות עם סוסים וחלומות עם בגדי כסף. בגדי כסף, מסתבר, מסמלים בחלום אינטואיציה, מזל וצירופי מקרים. האינטואיציה של החולם מנחה אותו לבחור בבחירות חדשות, שתובלנה אותו אל מה שהוא זקוק לו בחייו: תובנה חדשה, כוח או חירות. כאשר אתה חולם על בגדי כסף, המשמעות היא שאישיותך אינטואיטיבית, ומלאת מזל.

הסוסים מתקשרים אצלנו עם אצילות ועם כוח. הם מסמלים דחף עז ואמביציה אצל החולם, וגם את הדחף הארוטי, את הליבידו. סוס בחלום מסמל את השאיפה ואת הדחף להצליח, המבוססים על כוונה טובה. מים מסמלים את הרגשות, ולכן, כאשר חולמים על סוסים במים, ייתכן כי משמעות הדבר הוא שהאנרגיות שלך מתייבשות, או ההפך מזה – שרגשותיך פראיים ויוצאים משליטתך. ייתכן שהם מסמלים גם את הרגשות שיש לחולם בנוגע לעבודתו או לקריירה שלו.

נדהמתי מן הדיוק בחלום הזה. ואז נזכרתי, שכבר חלמתי אותו בווריאציה שונה בעבר. בחלום ההוא ראיתי סוסים נמלטים מאורווה דרך מים, אבל אחרי כן הם נתפסו ונכלאו מחדש באורווה. הפעם הם יוצאים לחופשי. מלבד אחד, מסכן, שטובע בים רגשותיי.

*

     התחלתי את סדנת הכתיבה שלי בזום. דיברתי בה על הרגע בסוף המערכה השנייה, שבו הגיבור מגיע להכרה, שלא יוכל להשיג את מטרתו, ונכנע לנסיבות. רגע זה הוא מהותי מאוד בתהליך הטרנספורמציה של הגיבור. משום שרק הכניעה לנסיבות, למול האתגרים הקשים מנשוא שמציב בפניו יריבו, מביא אותו להשיל מעליו את האגו שלו, את זהותו הקודמת, את תפיסותיו הישנות את רצונו או את מטרתו, אלה שבשמם יצא למסע ולדרך – ופעולה זו הכרחית, כדי שמתוכה תצמח בו תובנה חדשה, כזו שמכוחה יחלץ מן הלילה האפל שהוא נתון בו, יצא שוב לדרכו, והפעם גם יביס את היריב ויגיע אל מטרתו הנכספת.

שם, בנקודת הכניעה לנסיבות, לקראת סוף המערכה השנייה, גם מבין הגיבור עוד דבר. שכול מה שהתמודד עמו עד כה בדרכו היו בעיות, אבל שהבעיות שהוא נתקל בהן למול עיניו מתחלפות ומחריפות ומחמירות כל העת, מפני שהן אינן מה שהוא צריך 'לפתור'. העניין הוא עמוק הרבה יותר. הוא מצוי בתוך דילמה. היא זו הרותחת מתחת לעלילה שלו, למסעו, והתרתה אינה אפשרית לו מתוך רצון, אלא מתוך כניעה, ויתור על זהותו הקודמת, על אמונותיו ותפיסותיו, ועיצוב מחדש של יחסו לרצונו ולמטרות חייו.

"ואת כול זה," אמרתי לתלמידיי, "אני מלמד אתכם לא כדי שזה יעסיק אתכם במהלך הכתיבה והשכתוב, אלא כדי שישקע בכם ויהפוך לכם לכלי עבודה. גם אני, בעודי כותב או משכתב, עושה את עבודתי אינטואיטיבית. אינני מהרהר בכתיבה שלי בצורה קוגניטיבית כזו. אני פשוט עסוק בכתיבה. אבל כשאני משכתב, אני יודע מה עלי למחוק ומה עלי להוסיף, מה עלי לפתח ומה עלי לצמצם, במין ידיעה פנימית, מפני שכול מה שאני עושה כפוף לדילמה שאני מבטא. ואני יודע זאת אינטואיטיבית,  משום שהדילמה של הגיבור שלי היא תמיד, וקודם כול, גם הדילמה שלי. היא חיה בתוכי. וזו הסיבה שאני מוכרח לכתוב את הסיפור הזה."

היה שיעור נפלא. בסיומו הבחנתי, שקיבלתי במהלכו כמה הודעות במסנג'ר של פייסבוק. קראתי אותן. אחת מהן הייתה מחברתי תמר אברהמי. תמר היא חברת פייסבוק ותיקה שלי. אנחנו משוחחים במסנג'ר מזה שנים. מעולם לא פגשתי בה, אבל התפתחה בינינו ידידות מלאת הערכה הדדית ואהבה.

הערב מצאה לנכון לשלוח לי תקשור של קריון. וכשקראתי אותו, כמעט צרחתי. מפני שהתקשור הזה הכיל משפט אחד, שפשוט המם אותי במידת הדיוק שלו. כי המשפט הזה פותר את הדילמה של הגיבור שאני כותב עליו כעת, הנזיר היהודי, חושף את השגגה בתפיסתו את עצמו, את עמו, את דתו ואת אלוהיו – ובו-בזמן מציע לו דרך חדשה.

הייתי המום מאושר. תמיד ידעתי שחיי מתנהלים בסינכרוניות, במין 'צירופי מקרים' בלתי מקריים. גם את תלמידיי אני מלמד, שמרגע שאנחנו מתחייבים למעשה היצירה, ומתיישבים לכתוב מדי יום, איננו זקוקים לחשוב על הכתיבה. הכתיבה חכמה מאתנו, יודעת טוב יותר מאתנו לאן היא רוצה ללכת, והיקום הוא נדיב מאין כמוהו. הוא תמיד שולח לנו את המתנה הנכונה והראויה לנו בזמן המתאים ביותר.

והלילה, תמר חברתי הייתה שליחתו של היקום, שנענה לי, ונתן לי את הפתרון להתרת הדילמה הגדולה של הגיבור שלי, ומטבע הדברים, כפי שלימדתי רק הערב, גם שלי עצמי.

שאתה לא צריך להיות קורבן. שאתה לא צריך להעלות את עצמך לקורבן בפני אף אל כדי לזכות בהכרתו ובתודתו. כי האל אינו מעוניין בסבל, הסבל אינו מעניין אותו, ועל כן גם אינו מדרג בני אדם על פי מידת ועוצמת וכמות הייסורים שהם סובלים למענו.

כי האלוהים מעוניין רק בשמחה, בחיים ובאהבה.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

 

נ.ב.

בתוך כל זה הבטתי שוב בישעיהו ס"א. ופתאום הבנתי. ס"א הם 61. יהיה עלי לצאת אל העולם מחדש בעוד כשנה. בגיל 61.

 

נ.ב.2

תמר ביקשה שאבהיר, כי הקטע שהרעיד אותי כול כך לקוח מן האתר של תמר גנישר, כאן, והוא תרגום שלה למסר מלי קרול.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.