הורות

החומרים מהם עשויים חלומות – פוסט חגיגי לארבעה באוגוסט.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (169).

     הערב פתחתי לגמרי במקרה את רשימת המטרות שלי מספטמבר 2002. בדיוק לפני עשרים שנה. הנה המשימות הראשונות הכתובות בה, תחת הסעיף "להוליד ילד וילדה ולגדל אותם": "ללכת יחד לפגישת היכרות ב'הורות אחרת'. לבנות עם דודי קמפיין לשינוי חוק הפונדקאות. לחסוך כסף למטרת הולדה."

     טוב להתנהל בחיים עם רשימות של מטרות ויעדים. כאשר מכינים אותן משתדלים להביט קדימה, לצפות פני עתיד ולברוא לתוכו מהויות חדשות. כאשר מביטים בהן אחורה, כפי שעשיתי הערב, נדהמים לגלות כמה מתוכן כבר מומשו. הנה עוד מטרה מאותה רשימה: "לעבור לבית גדול יותר, מאוורר יותר, שיש בו לפחות שלושה חדרים ומתוכם אחד שלי, כחדר עבודה נפרד עם דלת."

     בזמן כתיבת המטרות הללו חייתי עם דודי, שהיה מעצב גרפי במקצועו, בדירת דמי המפתח שהייתה לי בנווה צדק, 'רכבת' של שלושה חדרים עם שני כיווני אוויר בלבד. רצינו ילדים, ולא היה לנו מושג איך נביא אותם לעולם. האפשרות היחידה שהתחילה להתרקם אז הייתה הורות משותפת. עוד לא היו אז ישראלים שעשו פונדקאות בחו"ל, ואני החלטתי ליזום יחד עם דודי מאבק ציבורי לתיקון חוק הפונדקאות. אני מזכיר לכםן, מדובר בשנת 2002.

     עשרים שנה אחרי כן, לדודי ולבן זוגו אופיר יש תאומים בני אחת עשרה, לי יש תאומים בני עשר, ודודי ואופיר מעבירים לנו מדי עונה את בגדי התאומים שלהם, כי זה בדיוק מסתדר בגיל. ויש להם טעם טוב בביגוד, לחברים. אנחנו לא גרים בדירת דמ"פ בנווה צדק, אלא בבית גדול ומרווח בגליל.

     זה טבעם של חלומות. אם כותבים אותם, משננים אותם ומשגרים אותם עמוק אל תוך היקום, הם עתידים להתגשם.

     כשאני מאד רוצה משהו, אני חושב וכותב וחולם אותו. אני מתמקד בו, ומבהיר לעולם שהדבר המסוים הזה בדרך אלי. מדובר בשילוב של דמיון מודרך, אוטוסוגסטיה והקרנה של אנרגיה יוצרת ממני אל היקום. זה מערך כוחות חזק מאד. כך עשיתי את כל הדברים הגדולים בחיי עד הנה, וכך גם אתמיד לעשותם.

     בהתאם, גם את נאומי הזכייה שלי בפרסים אני כותב חודשים לפני ההכרזה מי הזוכה בהם. כך אני מכוון את כוחותיי אל העולם ומודיע לו שאני מוכן, שנאום הזכייה כבר מוכן. אחרי ההכרזה אני רק משכתב אותם.

     באופן דומה אני גם מדמיין ומביים וכותב בדמיוני שיחות באנגלית עם מגישי טלוויזיה בחו"ל לרגל הצלחת ספריי שם, ונאומים בכנסת, בשעה שאהיה חבר בה. אבל אלה יעדים רחוקים יותר. לפניהם עלי להגשים את יעדיי השנה הקרובה.

     בשנה הקרובה הצבתי לי כמה וכמה יעדים: מציאת בן זוג, הפסקת עישון, חיטוב והרזייה, שמירה על איזון תקציבי ושפע מעבר לו. רק אל תתפסו אותי במלה. אולי יהיה לי קשה להתחטב ולהפסיק לעשן בו זמנית.

     בתחום הכתיבה יעדיי השנה הם – הוצאה לאור של "הספר של מיכאל ושל דניאל," המספר לילדים את סיפור הפונדקאות שממנה נולדו בניי ומחנכם לקבלת האחר והשונה; הוצאה לאור של אחד משני קבצי הסיפורים שלי, "אשת השגריר הספרדי" או "ארוחה יפנית"; והשלמת גרסה מלאה של הרומן הבא.

     אני משתדל לעבוד למען היעדים האלה מדי יום, תוך כדי חלוקת היום לרצועות זמן, כדי שאעמוד בהם. ואני עובד למענם בעֵרוּת וגם בחלום. זו הסיבה שמחברת ועט מחכות לי על מיטתי, ליד הכרית.

     לפני כמה לילות היה לי חלום. בחלום הזה יש לי שני תינוקות. תינוק חדש משלי, ותינוק אוֹמְנָה. הם בוכים באמצע הלילה, ולחרדתי אני מגלה ששכחתי להכין להם מוצצים.

     התעוררתי בבהלה משנתי כדי לחפש מוצצים להשקיטם, ואז גיליתי להוותי שאין לי תינוקות בבית. וכגודל התמיהה כך גודל הכמיהה.

    ייתכן כי החלום הזה אינו מקרי. מפני שמחר, ה-4 באוגוסט, כעת חיה לפני אחת עשרה שנים, יצאתי מביתי בנווה צדק בדרכי לשדה התעופה. טסתי לדלהי בהודו, כדי לתת זרע במעבדה של ד"ר שיבאני, כדי להתחיל בתהליך הפונדקאות שממנו נולדו לי בניי.

     מחר, ה-4 באוגוסט, כעת חיה לפני אחת עשרה שנים, עשיתי את הצעד הראשון ששינה את חיי לחלוטין, והפך אותי מאדם בודד ומתוסכל לאב מאושר. או כפי שאני קורא לזה, לאֵם כותבת.

     על הסיפור הזה כתבתי ב"ספר של מיכאל ושל דניאל." זה יהיה ספר יחיד במינו, המספר לילדים בגיל הרך ובגילאי ראשית קריאה על משפחה שנוצרה באמצעות פונדקאות. הספר יהיה בן חמישים עמודים, צבעוני ומרהיב עין, יצויר בידי נתי אקסלרוד וילווה בידי ליאורה גרוסמן. עלות הפקתו היא כשישים אלף שקלים, ולכן לפני שבוע פתחתי לו קמפיין מימון המונים. אשמח אם תרצו לתמוך בהוצאתו לאור על ידי רכישת עותק אחד או יותר מן הספר מראש, אם תרצו להצטרף לקמפיין כשגרירים, שיעזרו לקדמו, ואם תשתפו אותו בעמודים שלכם ברשתות החברתיות ובווטסאפ. הנה הוא כאן – https://headstart.co.il/project/69085. תלחצו ותתמכו ביצירת ספר ילדים, שיתרום לטיפוח אווירה חמה ומקבלת לילדי הפונדקאות והמשפחות החדשות, בבתי הספר ובגני ישראל.

תודה,

אילן שיינפלד.

נ.ב.

אשמח לשיתופים.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.