יומן מלחמה (196).
הערב, באירוע ל"ג בעומק שקיימנו בחורשה של תובל – מעגל שקט של הורים וילדים מסביב לסאג' עליו הכינו הילדים פיתות על האש ומרחו אותן בלבאנה או בשוקולד – שאל אותי ניל מה שלומי. "ככה," אמרתי לו, "הכול בסדר, כאילו. אבל לא באמת." אחרי כן שמעתי מה שלומו, ודי מהר יצאתי משם עם מיכאל, שאיתו באתי לשם, בעוד אחיו דניאל נשאר בבית מול המחשב, וחזרנו הביתה.
אחרי כן חשבתי קצת על התשובה הזאת. כן. הכול בסדר, כאילו. חגגנו בר מצווה נהדרת, הילדים משמחים אותי מדי יום, והקשרים בינינו רק מעמיקים והולכים; אבא בטוב, ואפילו היה כאן השבוע, כשליווה אותי לבדיקות; אני עשיתי את כל הבדיקות שדחיתי ממהלך המלחמה, ולעת עתה נראה שהכול בסדר; הספר שלי בידיים של נעה, בעוד הספר הבא כבר מתבקע ממני והולך ונכתב, בקצב של 2-3 עמודים ליום, שזה המון; סיימתי לערוך שני רומנים של תלמידים/ות שלי, וכעת כבר התחלתי בעריכת רומן וספר שירה חדשים; גיליון ההתנגדות לחודש הגאווה כבר בהדסטארט ואלה שאחריו כבר בעריכה; הגינה מטופלת, ואני שותל וזורע בה בכל זמן נתון.
אבל המציאות מעורערת, המלחמה מאיימת, ההפיכה ממשיכה והחטופים עוד לא חוזרים; ככל שמסע טראמפ במזרח התיכון מגיע לסיומו המלחמה מתקרבת ומעמדנו הבינלאומי נהרס לחלוטין; אי הוודאות באשר לגורל החטופים, חיילים צה"ל וקיומה של מדינת ישראל רק החריפה עד קצה גבול היכולת בימים האחרונים, ולכן גם על רגעי החסד המעטים שאנו זוכים בהם בימים אלה – כמו פריחת הקוצים בוורוד, סגול וארגמן ופריחת שום הבר בגבעולי תפרחות גבוהים, שראיתי בטיול הבוקר שלי בישוב – גם עליהם פרושה עננה קודרת של דאגה לחטופים ולחיילים, ושל חרדה מפני הבאות.
ובנוסף לכל אלה, כבר הגיע הזמן שלי לבן זוג, לחבר.
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב, להרגיש אחד עם מישהו, לחלוק אתו את השקט הפנימי והחיצוני שהגעתי אליהם כאן, בתובל, וגם להתמודד יחד עמו מול המציאות כאן. אני רוצה מישהו לצאת אתו לסרט, להופעת מחול או להצגה בסביבה, או לשבת אתו יחד בערב, בחצר. להיות לבדי, כהורה יחידני על הר בגליל, בתוך המציאות הזאת, זה משהו שאני כבר מתקשה לעמוד בו. אני זקוק לבן זוג. לשינוי.
בספר על זימון מציאות, "להזמין מציאות" מאת רוקסי נפוסי (כנרת זמורה דביר, 2025), היא פורשת תכנית יפה לזימון מציאות. היא מתחילה בציור תמונת חזון מדויקת של מה שאנו רוצים לזמן אלינו. זו הסיבה שהשתעשעתי בשבוע שעבר ביצירת דיוקנאות של בן הזוג האידיאלי שלי באמצעות בינה מלאכותית. אבל האמת היא, שבני הזוג שהיו לי, וזה שיבוא, אינם יצורים מושלמים שנוצרו בבינה מלאכותית, אלא בני אדם, יפים ומושכים בדרכם ומצולקים מן החיים. הנה, כתבתי זאת כאן, בפומבי. עכשיו נראה את זה מתרחש. סיום המלחמה, השבת החטופים, מציאות של תיקון בישראל, ובן זוג בשבילי, חבר נפש, להיות אתו יחד עד כדי שלם.
