Uncategorized

הרטוריקה של ההפחתה, ומתק השפתיים.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (245).

     בראיון שנתן הבוקר שר האוצר המיועד, חה"כ בצלאל סמוטריץ', ברשת ב', דחקו בו המראיינים שביקשו לדעת, האם הוא תומך בכוונתו של חה"כ אבי מעוז לפעול לביטולו של מצעד הגאווה בירושלים. סמוטריץ' סירב להתייחס לשאלה, התייחס למצעד הגאווה כעניין שולי ולא חשוב מול האתגרים החשובים באמת, כמו הבטחת הפרנסה לאזרחים, חיזוק הזהות היהודית ואתגרים נוספים. הקשבתי לדבריו ברוב-קשב, והבנתי כי הרטוריקה של ההפחתה שהוא נוקט בה אינה מקרית. זוהי דרכו להחזיר לארון את הקהילה הלהט"בקית, לדחוק אותה לשולי התודעה, לפטור את זכויות הפרט כעניין בלתי חשוב לעסוק בו מול האתגרים החשובים באמת.

     הנקיטה ברטוריקה מפחיתה זו אינה מקרית. סמוטריץ' הרי ידוע כאדם היודע היטב לעשות שימוש ברטוריקה. רק לאחרונה, בכינוס מליאת הכנסת ביום הזיכרון ה-27 לרצח יצחק רבין, מצא לנכון לעשות היפוכו של דבר, לנצל את הבמה ביום כה נכאב כדי להסית נגד שירות הביטחון הכללי ולהטיח בו דברים ברטוריקה מעצימה ומתלהמת. כך אמר: " ומי שכשל בשמירה על ראש הממשלה יצחק רבין הם לא אנשי הימין והציונות הדתית והמתנחלים, שזעקו בצדק נגד מדיניות הממשלה בראשותו, אלא שירותי הביטחון שלא רק כשלו בשמירה עליו אלא גם השתמשו במניפולציות חסרות אחריות, שעד היום לא נחשפו במלואן, כדי לעודד את הרוצח לבצע את זממו".

     בצלאל סמוטריץ' הוא רטוריקן מעולה. הקשבתי הבוקר לכמה וכמה ראיונות ונאומים שנשא. הוא משתדל על פי רוב להישמע מתון, לדבר על הסכמות רחבות, על הקטנת המחיר שיש לשלם בעבור כול דבר, על המחבר ולא על המפריד. אבל אסור לטעות בו. מתחת לרטוריקה המתוחכמת מסתתר אדם מסוכן, בעיניי, המבקש להשלים ולהנציח את כיבוש השטחים, להכשיר את ההתנחלויות והמאהלים וחוות הבודדים בשטחים ולהשליט על החברה הישראלית הליברלית כפייה בדמות 'הסכמה על הטוב הכללי', שהוא טוב יהודי-משיחי, הדוחק את זכויות הפרט בשם הלאום.

     חברת מפלגתו אורית סטרוק, מראשי הישוב היהודי בחברון ומקימת 'ארגון זכויות האדם ביש"ע', אף היא מרבה לדבר מאז סיום מערכת הבחירות על כך שאין לעם ישראל מה לדאוג, שהיא וחבריה באים לפעול בשם הטוב הכללי, למען כלל אזרחי ישראל. אבל רק השבוע יצאה במאמר מפרי עטה נגד התוכנית לחלוקת הארץ, משנת 1948, שאפשרה את הקמתה של מדינת ישראל. והנה דברים שכתבה השבוע ממש, על הישגי מפלגתה, והעומד בראשה, חברה, בצלאל סמוטריץ', במשא ומתן להרכבת הממשלה:

     "כמה סמלי שהפרק הזה בו נקבעו מנופי ההשפעה שלנו לשנים הקרובות: המשרדים, התפקידים והסמכויות, מסתיים דווקא לקראת שבת פרשת ויצא, השבת של חלום יעקב, של סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. החיבור המיוחד הזה של ארץ ושמים, שהוא בעצם החיבור של הציונות הדתית, הוא בדיוק החיבור שביקשנו, ובחסדי ה' גם השגנו: אחיזה מלאה וחזקה בארץ, בארץ ישראל ממש.

     "ארץ אבות, ארצנו הקדושה", באדמה הזו שאסור להמשיך להפקיר אותה, שחובה קדושה ליישב ולגאול אותה, לשמור עליה מכל משמר, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. ועם זאת השקעה של ממש ב"שמים" של העם האהוב שלנו, בחיזוק הקשר של רבבות אחינו בית ישראל שצמאים כל כך לחיבור לתורה, לזהות יהודית, להזדמנות להכיר ולפגוש את פך השמן הקטן שנמצא בתוך כל אחד ואחת מהם  […] לכן ביקשנו ואף קיבלנו לעצמנו את משימת הקודש הזו, משימת קיבוץ הגלויות, שחשיבותה וערכה חשובים בעינינו לא פחות ממשימות הארץ והשמים, ויחדיו הן משלימות את דגלנו המשולש: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל."

     ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, זה הטוב השלם של בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. זהו חזון לאומני, שאין בו אזכור לזכויות הפרט והאזרח, ואין בו מקום לערביי ישראל או לפלסטינים. זהו חזון הרמטי, סגור בפני המציאות הגלובלית והפוליטית, המבקש לכפור בקיים ולהשתית עליו חזון אמוני, שמרני ולאומני.

     אין להאמין לאף מילה של פיוס, ממלכתיות או אחדות היוצאת מפיהם של האנשים האלה. מתק השפתיים שלהם הוא כלי עבודה בשיבוש התודעה, בערפול אינסטינקט ההישרדות של החברה הדמוקרטית ופרטיה, והוא משתלב היטב עם טכניקות העבודה של רה"מ המיועד, בנימין נתניהו, הבונה את שלטונו הבא, כדרכו, בהונאה, באחיזת עיניים, בשקרים, בטענות הלוך ורצוא, בשימוש בלשונה המהופכת של התעמולה.

     הקהילה הלהט"בית וגם מיעוטים אחרים בחברה הישראלית, כמו גם הרוב המוחלט של הישראלים, המרכיבים את מרכז המפה הפוליטית, לא יתנו למאחזי העיניים ומשבשי התודעה האלה לעטוף אותם במתק השפתיים של טוב כללי, שאין לו דבר עם חירויות היסוד של האזרח במדינה דמוקרטית, וכל תכליתו הוא ערפול הלב והדעת בדרך לכפות עלינו דיקטטורה מלוכנית תיאוקרטית.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.