יומן מלחמה (290)
אתמול ביקרו אצלי זוג חברים. חבר מן הצבא ורעייתו. כששאלו אותי מה להביא שישמח אותנו אמרתי להם שיביאו את עצמם, די לי בזה. כשהתעקשות שאלתי אותם מה צומח אצלם בגינה, ושאלתי האם במקרה צומחים אצלם פסיפלורה ופיטנגו. הם אמרו שכן, אז ביקשתי ענפים מזה ומזה. "כמו לכלוכית, שביקשה מאביה להביא לה ענף מן העץ הראשון שיפגוש בו בדרך," אמרתי להם.
כשבאו הנה, בידיהם זר ענפים יפה מזה ומזה, וגם קופסת פסיפלורה וקופסת פיטנגו לאכילה, סיפרתי להם על נוסח האגדה המלא של "לכלוכית". על אביה היה לנסוע לעיר הגדולה. לפני צאתו לדרך שאל את בנותיו מה תרצינה שיביא להן. הראשונה ביקשה שמלות יפות, השנייה ביקשה פנינים ואבנים טובות. לכלוכית ביקשה רק ענף.
בדרכו חזרה הביתה נתקל בענף של עץ אלסר. קטף והביא לה. היא שתלה אותו ליד קבר אמה והשקתה אותו בדמעותיה. מן הענף צמח עץ שהיה לעץ הפלאים שלה, והמטיר עליה את השמלות והנעליים שהזדקקה להן כדי ללכת לנשף של הנסיך. לכלוכית הכירה את המיסטיקה של הטבע, והייתה מחוברת אליו בכול מאודה. זו הסיבה לכך שתמיד גם הקפידה להשיב אל העץ את מה שקיבלה ממנו (התלבושת לנשף) והעץ הכיר לה תודה והמשיך להמטיר עליה מחסדיו.
עיצובה של לכלוכית כילדת טבע, המחוברת למהות הפנימית של העולם, עומד בנוסח האגדה המקורי מול אביה. בכל פעם שהנסיך מחפש אחריה והיא נמלטת מפניו, פעם אל שובך ופעם אל עץ, אביה מנתץ את השובך וכורת את העץ בחיפושיו אחריה. זה ממחיש את החיבור של לכלוכית לטבע מול הניכור של אביה כלפיו.
הבוקר, אחרי התעמקות בייחור ובהברכה של שתילים, יצאתי להביא דלי חול הביתה. ערבבתי אותו בקומפוסט, מילאתי עציצי שתילה והנבטה, טבלתי כל ענף של פיטנגו ופסיפלורה בהורמון השרשה ואז תקעתי אותו בעפר. אחרי כן כיסיתי את הייחורים בשקיות ניילון וגם בשלושה בקבוקי מים מפלסטיק, כדי שהחום והלחות יסייעו להם בהצמחת שורשים.
המשימה הבאה שלי הייתה להרוג את הדשא. זה נשמע נורא. אבל זה מהותי, בייחוד למי שכמוני רוצה להפוך את חצרו ליער מאכל. בשנה שעברה, בעקבות השכנים, הזמנתי מרבדי דשא לאדמת החצר העירומה. זה היה יפה, אבל החזיק חודשים ספורים בלבד, מפני שחצי הגינה מוצל לגמרי בשל הוויסטרייה. כך נותרתי עם אדמה שחצייה חשופה ורק על פיסה ממנה, במקום שהשמש מצליחה לבקוע מבעד לעצי האלון בקצה החצר והוויסטרייה המסוככת מעליה, נותר כר דשא דליל.
כבר בשתילתו היו מי שאמרו לי שזו טעות. שדשא דורש הרבה מאד מים, ואינו מתאים לגליל. התעקשתי. אבל הבוקר, אחרי שהאזנתי לפודקאסטים רבים על יער מאכל ועל פרמאקלצ'ר ועל גינון, הבנתי מה עלי לעשות. נסעתי לפינת המחזור של הישוב, הבאתי ממנה ארבעה משלוחים של קרטונים ופרשתי מעל הדשא את יריעות הקרטון. על הקרטון ערמתי המון ענפי ויסטרייה, שקצצתי בו-בזמן כדי לפתוח דרך לאור השמש אל החצר. בקרוב אוסיף לזה קומפוסט, חציר ועפר, וכך אמית את הדשא ואצור אדמה פורייה מעליו. בסתיו אוכל לשתול בפינה השמשית הזאת צמחי ירקות.
לסיכום הבוקר הזה ניסיתי לעשות עוד הרכבות הדר, ולא הצליח לי, אז אספתי וקטפתי עוד תות עץ לריבה, ומשחתי במשחה נגד פצעים את גדמי השסק, שכרתתי אותו בשבוע שעבר, עם סיום העונה.
אספתי גם אפר מפינת המדורות בחורשה. אבל הבנתי שמוטב שאאסוף אפר מקמינים בלבד, ואפזר אותו בגינה רק בחורף. אז אם מישהו בתובל מייצר אפר בקמין שלו מעצים טבעיים, שיגיד.
אם מותר לי להעיד על עצמי, אני מאד סקרן ונחוש, עקבי וחרוץ. כשאני נכנס לתחום חדש, כמו עכשיו, חקלאות, אני חייב ללמוד אותו מהר. אז אני מקשיב להמון פודקאסטים בנושא, ונזכרתי גם בספרי חקלאות ישנים, שהצלתי בזמנו ממדפי הספרים לחלוקה במכללה שלימדתי בה. לא זוכר איזו ביניהן. אשב לקרוא בהם, ודאי אמצא בהם אוצרות.
שתהיה לכם ולנו שבת טובה, אמן.
