Uncategorized

משמרות המהפכה והבסאייג' היהודי כבר מוכנות.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (231).

     בפוסט הקודם הסברתי מדוע אחדות אינה אפשרית כעת, אלא התנגשות. כעת ברצוני להרחיב מעט על הצפוי לנו בזמנים הבאים.

     שלטון דכאני זקוק לתנאי שונים כדי לצמוח, לבסס את כוחו ולהתמיד בו. התנאי הראשון והמובן מאליו הוא שסע חברתי. התנאי השני הוא אידיאולוגיה מוצקה, המגדילה צד אחד על פני משנהו והופכת את הצד שכנגד לטמא, למודר ולבלתי ראוי לחיים. התנאי השלישי הוא כמובן מנהיג כריזמטי, מלווה בחבר-מרעים נאמן, שיוכלו להוציא אל הפועל את חזונו. התנאי הרביעי הוא מיטוט מערכת המשפט או הכנעתה, והפיכתה לכלי חוקתי שיאפשר את הדיכוי. התנאי החמישי הוא צבא ומשטרה שיאכפו את הדיכוי, ולחליפין מיליציות חמושות שיעשו זאת בעבור השליט הדכאני. רוב התנאים הללו כבר קיימים בישראל. לנתניהו נותר רק למוטט ולהכניע סופית את מערכת המשפט, כדי להפוך את ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה תחת שלטון דכאני. זה מה שהוא עושה כעת, כביכול כאילוץ, על פי דרישת שותפיו לשלטון.

     מיד עם תחילת החקיקה של החוקים הדכאניים, ובהם פסקת ההתגברות, חוק יסוד החקיקה וכול החוקים שייגזרו מהם – שינוי חוק הגיור, שינוי מעמד האישה, שינוי מעמד הלהט"בים ועוד כהנה וכהנה חוקים – יצא הרוב הליברלי והדמוקרטי בציבור למחאה, שלא תהיה אפילו דומה למחאת בלפור. היא תהפוך במהירות למרי אזרחי. ואז יצטרך נתניהו להוציא אל הרחובות את הצבא, את המשטרה ואת משטר הגבול כדי לנסות להשיב את הסדר הציבורי על כנו.

     אמנם, כחמישית מחיילי צה"ל הצביעו ל'עוצמה יהודית', ורבים וטובים מבין קציני וחיילי צה"ל הם חניכי הציונות הדתית, ובתוכה גם ישיבות קיצוניות, המגדילות את רבניהן על פני הרמטכ"ל והמפכ"ל. אך אני מאמין שהצבא ישרוד את התהפוכה הזאת, ויימנע מירי במפגינים. אלא שלימין יש גם מיליציות מוכנות, משוחררות מכול עול ורסן, שכבר הוכיחו את אכזריותן, חוסר החמלה שלהן וקנאותן. אני מדבר כמובן על נערי הגבעות ועל צעירי 'עוצמה יהודית'.

     אין ישראלי אחד שאינו מתחלחל למראה נערי הגבעות הפורעים בחקלאים פלסטינים, מכים בהם עד זוב דם, עוקרים את עצי הזית שמהם פרנסתם וסותמים את בארות המים שלהם. אין ישראלי שלא התחלחל כאשר אותם פורעים יהודיים היכו מפגינות ומפגיני שמאל קשישים, שנחלצו לעזרת הפלסטינים בעונת המסיק. אין ישראלי שלא הזדעזע למראה אותם פורעים תוקפים קצינים וחיילי צה"ל, ממש בימים האחרונים.

     נערי הגבעות האלה היו צריכים להיות מושלכים כולם לבור כלא. אבל המדינה לא התעסקה אתם, והניחה להם לצמוח למיליציה משיחית משוחררת מכול רסן. זאת, אולי משום שהאמינה כי יגבילו את עצמם ואת אלימותם לשטחים הכבושים. אבל לא כך היא. אינני יודע כמה מכם יודעים, שבשנה החולפת קיימו נערי הגבעות מבצעי 'תג מחיר' גם בכפרים בגליל ובמשגב. הם עלו באישון לילה מן השטחים הכבושים לגליל, כדי להצית גם בו את האש. תושבי הכפרים בגליל קמו בוקר אחד ומצאו את צמיגי המכוניות שלהם מנוקבים וכתובות 'תג מחיר' מתנוססות בכפריהם, ואנו, יהודי הגליל, עשינו מגבית כדי לפצות אותם על הנזקים האלה, שחוללו 'אחינו' היהודים.

     נערי הגבעות המוסתים והצמאים לדם ולהרג אינם היחידים שיעמדו בידי השלטון הדכאני החדש כדי לכפות את חוקיו על כולנו. ישנם גם צעירי הציונות הדתית, שהוסעו באוטובוסים שוב ושוב במהלך השנה האחרונה, כדי להפגין ליד ביתו של ראש הממשלה היוצא, נפתלי בנט, בקריאות 'בוגד', ישנם הביביסטים הקיצוניים שהיכו מפגינים בגשרים והטרידו עדי מדינה, וישנם גם צעירי 'עוצמה יהודית'. מנהיגם, איתמר בן גביר, איים והגיע לסמל המכונית של רבין, ונעצר והורשע עשרות פעמים. כך גם בן דמותם, בצלאל סמוטריץ'. שני האישים האלה עומדים כעת להיות בעלי תפקידים ביטחוניים רגישים בממשלה שתושבע השבוע.

     במרץ האחרון התקיים בבאר שבע, בנוכחות ראשי ראשויות, טקס הקמתה של "סיירת בראל", על שמו של הלוחם בראל חדריה שמואלי ז"ל. הסיירת נועדה 'לחזק את ביטחון תושבי הדרום.' בשבוע שעבר כבר נודע, כי עיריית באר שבע תעניק מלגות לסטודנטים שיתנדבו בסיירת החמושה, מיזם שהקים בשנה האחרונה חבר הכנסת המיועד מ'עוצמה יהודית', אלמוג כהן (שכבר מסר כי אינו פעיל עוד בסיירת זו). באתר הסיירת מופיעה מודעה, הקוראת לסטודנטים להגיש בקשה לקבלת מלגות בסך 10,000 שקלים, בכפוף להצטרפות למיזם. במודעה מופיעים הסמלילים של השותפים למיזם, ובהם: מפעל הפיס, עיריית באר שבע, החברה העירונית לתרבות ופנאי "כיוונים", ומרכז הצעירים שהיא מפעילה, "סטארט אפ", שמחלק את המלגות בפועל.

     הסיירת הזאת היא פרי חוסר המשילות בדרום, הדגל שנושא עמו איתמר בן גביר אל משרד השר לביטחון פנים, יחד עם רצונו להקל על הוראות הפתיחה באש במתפרעים. אם אכן יתמנה לשר לביטחון פנים, יש יותר מחשש שערבים ובדואים יירו באש חיה, על ידי כוחות הצבא, המשטרה והסיירת החמושה, במטרה לחדש את המשילות, או לעבור מניסיון לחידוש המשילות לכדי דיכוי של ממש, בתוך גבולות ישראל. זו תהיה הזרוע האחת שתאכוף את השלטון הדכאני, על תושביה הלא יהודים של ישראל.

     נערי הגבעות, שכבר מזמן חצו את גבולות הקו הירוק, יחד עם צעירי הציונות הדתית המוסתים והפעילים הביביסטים הקיצוניים, יהיו זרוע האכיפה על תושביה היהודיים של הארץ. הם כבר לא יסתפקו בהכאת מפגינים, הם יבואו אלינו אל הבתים. הם יאסרו פעילי שמאל, אנשי רוח, מנהיגי ארגוני מחאה וארגונים אזרחיים, וישליכו אותנו למחנות מעצר, אם ברגע האחרון יחוסו עלינו ולא יכו בנו עד מוות או יהרגו בנו. זה לא יקרה מיד. אבל כשזה יקרה, זה יהיה מהיר. וכבר לא נוכל למלט נפשותינו מכאן, מפני שהממשלה תטיל איסור על הוצאת הון מן הארץ ואיסורי יציאה על ישראלים דמוקרטים, מחשש שיקימו בגולה ארגוני גולים ומוחים.

     הדברים הללו נשמעים לכם כדיסטופיה. אני יודע. אבל זה מה שקרה באיראן, באפגניסטן, ברוסיה, ובכול מדינה שעלה בה מנהיג נטול מעצורים, שמוטט את המערכת הדמוקרטית וכונן בה שלטון יחיד דכאני. וזה גם מה שקרה בגרמניה בשנות השלושים.

     ההיסטוריה, מטבעה, נעה כגלגל. והיא חוזרת. גלים של קידמה מביאים עימם גלים של ריאקציה. וישראל אינה משוחררת מגורל ההיסטוריה ומתנועתה. לכן צריך וחובה להשוות בין ישראל של שנות האלפיים לבין גרמניה של שנות השלושים. שם קיבלו את חוק ההסמכה, שאפשר להיטלר להשתלט על המערכת הפוליטית והמשטרית ולכונן בה שלטון סמכותני. כאן צריכים את פסקת ההתגברות ואת חוק יסוד החקיקה, והשינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, כדי להשתלט עלינו בשלטון סמכותני ודכאני.

     עכשיו נותר לכול אחד ואחת מאתנו לחשוב רק על דבר אחד: האם אני ואת ואתה מוכנים לסכן את חיינו, את החירות שלנו ואת שלום ילדינו כדי להיאבק על עתידה של מדינת ישראל, או שנמהר להסתלק מכאן, נניח לנתניהו ומרעיו להשתלט על הארץ הזאת ולהשחיתה לבלי הכר, ולפחות נציל את נפשותינו, עד לעליית הגל הבא של אנטישמיות באירופה ובארצות הברית, כנגדנו, נגד הגולים שיגלו מכאן מרצון ומכורח, ויצטרכו להיתקל באנטישמיות קשה, ולא יהיה להם, לנו, לאן לחזור עוד.

      אישית, אני מוכרח להודות, אני קרוע לגמרי בין שתי הברירות, בין הישרדות לבין מאבק, בין בריחה לבין לעשות כול שביכולתי כדי לקדם במחאה את פני הימים הרעים. רק הימים הבאים יגידו, לאן אפנה. דבר אחד ודאי לי, לא אֶגלה מארצי וממולדתי ללא מאבק.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.