הורות

סטרואידים זה נאחס. אבל אפשר לבשל.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (116).

     זה כבר היום השלישי שלי על סטרואידים. 10 מ"ג בבוקר, 20 מ"ג בערב, במקום ה-40 שרשם לי הרופא, שהם הרבה מדי בשבילי. גם ככה זה קשה. כי אחרי שלוקחים פרדניזון הדופק מואץ, נהיה חם בגוף, מצד אחד הערנות גוברת מאד, מצד שני אי אפשר לחשוב, לקרוא, לכתוב. זה מוזר ומתסכל.

     לראשונה מאז לקחתי אי פעם סטרואידים להרגעת האלרגיה לחילופי העונות שמתי לב לתופעה מעניינת. אני קם משנתי ערני, פיכח ושמח. הבוקר גם קלטתי למה זה. מאז עברנו לגליל, הגוף שלי למעשה מגיב תגובה אלרגית לנוף כל השנה כולה. בחילופי העונות היא מחריפה, לעתים מאד, כמו כעת, אך כל השנה אני בתגובה אלרגית. זה אומר כיח, קוצר נשימה, גירוי בעור ועוד. זה כנראה גם אומר, שלא נכנס לי מספיק חמצן לגוף, או שהריאות שלי עמוסות כל הזמן בכיח, במצב של דלקת.

     הסטרואידים מבטלים את זה. כתוצאה מכך, אני נושם הרבה יותר טוב בלילה, נכנס לי יותר חמצן לגוף, ולכן אני מתעורר רענן וערני ושמח, לא אפוף כדרכי. זו תגלית מסקרנת. כעת אני תוהה האם הפתרון לכך הוא נטילת סטרואידים בכמות מזערית, אבל בקביעות. זה משהו שאתייעץ עליו עם רופא.ה. מסקרן מאד.

     בינתיים, מכיוון שקשה לי מאד לעבוד, אני עושה את מלאכות הבית. לנקות לא הייתי מסוגל. הרגשתי שהגוף שלי לא יעמוד בזה, אז ביקשתי עזרה. ואחרי שכיבסתי שלוש מכונות כביסה והוצאתי אותן לתלייה בחוץ, הרגשתי שאני לא מסוגל, אז ביקשתי מן הבנים לבוא לעזור לי, ושניהם נעמדו ויחד תלינו את הכביסה צ'יק-צ'אק. מזל שלימדתי אותם זה מכבר איך לעשות זאת.

     אחרי כן ירדתי לכרמיאל לערוך קניות לשבת, ודניאל בא אתי, וכול כך עזר לי. הוא דחף את עגלת הקניות, נטל ממני כול מוצר, וסידר בגאווה את המוצרים שכבה אחר שכבה, רץ פעמיים למכונית להביא לנו סלים, כדי שלא נשלם סתם על שקיות פלסטיק בלתי מתכלות, ואחרי כן עזר לי להעמיס את הדברים למכונית וגם לפרוק אותה בבית.

     הוא היה כול כך גא בעצמו, וגם אני בו, שהבנתי משהו. הילד פשוט זקוק לי, לחברתי, וככול שאנו מוצאים דברים לעשות יחד זה עושה לו, וגם לי, מאד טוב.

     ואז בישלתי.

     אתמול כבר בישלתי חצילים סצ'ואן ושניצלים ומג'דרה וקארי ירקות והכנתי, לראשונה בחיי, סחוג ירוק, שיצא חריף משהו. תענוג. היום הכנתי כמו תמיד עוף ותפוחי אדמה ובטטות בתנור, וסלט מופרד של ירקות חתוכים, ומרק עוף שהוצאתי מן המקפיא, ומכיוון שהתנור עוד היה חם, והיו לי ארבעה תפוחי עץ ירוקים, ששכבו זמן רב מדי במקרר, גם אפיתי לראשונה בחיי קרמבול תפוחים, שיצא מפורר במקצת, אבל נהדר. עכשיו שתי הגפנים ששתלתי כבר שולחות עלים מאד יפים אל הרחוב, וקורצות לי בעיניהן. זה כנראה יהיה אתגר הבישול הבא שלי.

     ואחרי כן גם קיפלתי שלוש מכונות כביסה, וסידרתי אותה בחדרי הילדים, ועזרתי למיכאל להתקין תוכנת מחשב, ודיברתי עם אבא שלי, ובדקתי את כול העבודות של תלמידיי באתר, והכנתי חבילות ספרים למפיץ של 'שופרא,' ואז פתאום הבנתי שבעצם כן התרכזתי וחשבתי וכתבתי, רק שלא יצרתי דבר חדש.

    וזה לא אסון. כי לעתים, אם לא היוצר, לפחות היצירה צריכה קצת לנוח.

    שתהיה לכולכםן שבת טובה.

נ.ב.1

     בתוך כול זה מצאתי משפחה לסבלט לה את הבית לשבועיים בקיץ, בתמורה לסכום מופחת ולטיפול בבעלי החיים, כדי שהילדים ואני נוכל לנפוש יחד בחו"ל. שלא תגידו שאין אלוהים בשמים. אז הלילה ישבתי ובדקתי כול מיני אופציות לחופשת 'הכול כלול', ביעדי התחקיר של ספרי הבא.

נ.ב.2

     זה לא שאני לא רואה את הרוע הצרוף, הטמטום המדיני והמשטרי והאכזריות שהפגינו שוטרי ישראל בהלווייתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה. האמת היא שזה פשוט חזק לי מדי כעת, מכדי לשאת זאת, בשעה שאני מתמודד עם אתגרים ביתיים.

נ.ב.3

     כמעט ושכחתי לגמרי. אך בתוך היום העמוס הזה גם היה לי מפגש נפלא עם עיתונאי, שבא לדבר איתי. הספקנו חצי ראיון. נשלים אותו ביום ראשון. המפגש אתו היה לי מאד מרגש. כמו להיפגש עם חבר קרוב, שעבר מסלול מאד דומה לשלי (תנועת נוער, הדרכה בתנועת נוער, פעילות חברתית, הורות תאומית ומגורים בגליל). היה ממש כיף.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.