הקהילה הלהט"בית

על טחינה, הומופוביה ועוורון מגזרי.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (85)

     אתמול, כשירדתי כמדי שבוע לקניות בסניף 'רמי לוי' בכרמיאל, ידעתי שאני חייב לקנות טחינה. בפעם האחרונה שקניתי טחינה חיפשתי שם את הטחינה האהובה עלי, זו של ג'וליה זאהר, 'טחינה אל ארז,' ומכיוון שלא מצאתיה על המדפים רכשתי את טחינת המותג רמי לוי. אבל הטחינה הזאת הייתה איומה. היא מרה. לא משנה מה הוספתי לה. שום ולימון ומלח. היא פשוט מרה כמו הגהינום.

     אז אתמול חיפשתי שוב במדפי הסניף של 'רמי לוי' את טחינה 'אל ארז.' מול עיניי ראיתי כמובן את המותג 'טחינה רמי לוי'. חיפשתי מעל ומתחת, מצאתי רק  טחינה 'בראכה.' אבל את טחינה 'אל ארז' לא מצאתי בשום מדף. ואז הבנתי.

     מישהו בהנהלת רמי לוי הארצית, או חמור מזה, בסניף כרמיאל המקומי, כנראה חושב שאין הומואים, יהודים וערבים כאחד, שקונים בסניף כרמיאל. מישהו כנראה חושב, ששכחנו את החרם שהכריזו בתי עסק בחברה הערבית על ג'וליה זאהר וטחינת 'אל ארז' הנהדרת שלה, מפני שהעזה לתרום כסף להקמת קו סיוע להומואים ולסביות מן החברה הערבית בישראל.

     אז יש לי חידוש בשבילכם. יש הומואים שקונים בסניף 'רמי לוי' בכרמיאל. ויותר מאחד.ת. מכיוון שיש בכרמיאל גם סניף של תנועת הנוער הלהט"בית איגי, וסניף במועצה האזורית משגב, אנחנו רבים ורבות מכפי שתוכלו לשער. ויש לי עוד משהו לספר לכם. אם תפתחו את אחד מיישומי ההיכרויות הקהילתיים, מבוססי הלווין, תחטפו הלם. יש פה כמות נפלאה כזו של הומואים, מכול גיל ומוצא, מראה והעדפה, עד שאפשר בהחלט לחשוב על הקמת ליין מסיבות להומואים ישראלים ולבנונים בראס א נקורה, על הגדר הטובה.

     אני מבטיח לכם שאנחנו נביא את השלום.

     אבל עד אז, כדאי שהנהלת רמי לוי בכלל, והנהלת סניף כרמיאל בפרט, יתעשתו – וישיבו מיד את טחינת 'אל ארז' למדפי הסניף. זאת, לא רק משום שג'וליה זאהר עושה מצווה, מצילה נפשות של בני ובנות הכפרים מסביב מנידוי, מאפליה ומאובדן, אלא מן הטעם הפשוט – הטחינה של ג'וליה הרבה יותר טעימה מכול מוצר טחינה נחות שאתם מנסים לדחוף לנו בכוח לפה. היא פשוט טחינה מספר אחת בישראל. והאמינו לי, אני יודע לעשות  טחינה.

     אני כותב את הדברים האלה לא רק בשביל רמי לוי וג'וליה זאהר, אלא בשביל החברה הערבית בישראל. בשבוע שעבר הודיעה חברת הכנסת ממפלגת העבודה, אבתיסאם מרענה, שהחלה ביוזמה להקמת הוסטל חירום לבני ובנות הקהילה הלהט"בית מן החברה הערבית בישראל. ברגע שיצאה בהודעה זו, עטו עליה חברי כנסת מן החברה הערבית, ממפלגות שונות, וגם אנשי ציבור ודת, באמירות שפלות במיוחד. בו-במקום הצעתי לה את עזרתי, כתושב הגליל המערבי.

     הצעתי לה את עזרתי לא במקרה. מלבד היותי אחד מראשוני היוצאים מן הארון בארץ, אני העומד מאחורי הרעיון להקמת 'בית דרור', ההוסטל הראשון לבני ובנות נוער שנזרקים מן הבית על רקע נטייתם המינית. בשנת 1998, כאשר החליטה חברתי מיכל עדן (מרצ) לרוץ למועצת העיר תל אביב יפו, פנתה אלי וביקשה את עזרתי. היה לי אז משרד יחסי ציבור גדול בנווה צדק, שעמד בדיוק מול הסמטה שבית הוריה עמד בו, הוריה שזרקו אותה מהבית בשל היותה לסבית.

     נתתי לה את המשרד בחינם, שישמש אותה כמטה בחירות. החלל, הטלפונים, פינת הקפה, הציוד המשרדי, הכול, בתנאי אחד – שתקים הוסטל חירום לבני ובנות נוער מן הקהילה. זאת, משום שכל השנים עד אז קיבלתי המון טלפונים מאגודת הלהט"ב, בבקשה שאלין בביתי בן או בת נוער שנזרקו מן הבית. ואבא שלי, שהיה נשיא בתי המשפט לנוער, הזהיר אותי אז בחוכמתו לבל אעשה כן, כי אז עלולים להאשים אותי, חלילה, בניצול מיני של קטינים.

     מיכל עדן עשתה גדולות ונצורות. היא הקימה את ההוסטל הראשון מסוגו בישראל לבני ובנות נוער מן הקהילה הלהט"בית, והוא עמד אז מאחורי הבית שלי. לכן, בשנים הראשונות לקיומו ליוויתי את המקום כמתנדב בישול שבועי במטבח, ישבתי לאכול עם הנערים והנערות וסיפרתי להם את סיפורי, תרמתי להם מספריי, מדי פעם גם העסקתי אותם במשרד יחסי הציבור שלי, וכשנער מסוים היה נקלע לקושי מול מנהלת המקום, תמיד ידע שאפשר לבוא אלי, לכמה שעות, כדי להירגע. כך הכרתי את דאן, הבן האתיופי שלי.

     ויש עוד סיבה בשלה אשמח לעזור לאבתיסאם מרענה ביוזמתה. בשנה החולפת הכרתי בחור ערבי מאחד הכפרים בגליל. בחור מקסים, חכם, תרבותי, רגיש מאין כמוהו. מותק של בן אדם. נפגשנו מעט, מפני שהוא עסוק בלימודיו. אבל בכול פגישה התברכנו. ובין פגישה לפגישה אנחנו מדברים בווטסאפ ובטוויטר, ניסיתי לעזור לו במציאת דירה להשכרה כשהזדקק לזה, וכעת אני קשוב לעומס שהוא חווה בלימודיו.

     הצביעות של חברי וחברות הכנסת הערבים ושל מנהיגי החברה הערבית בישראל בכול הנוגע לבני ובנות הקהילה הלהטב"ית בחברה זו היא איומה, מסוכנת ומסכנת חיים. הגיעה הזמן שהחברה הערבית ונציגיה בכנסת ובמוסדות החינוך והדת יודו, שההומוסקסואליות אינה חטא, אינה עברה, שהיא פשוט דרך חיים אחרת, יחבקו אליהם את בני ובנות הקהילה, יפתחו קבוצות תמיכה במסגרת ארגון תהיל"ה להורים מן החברה הערבית, ויתמכו במלים ובמעשים ביוזמתה הברוכה של אבתיסאם מרענה, שתציל, בפירוש תציל, חיים בישראל.

     אשמח לשיתופים.

     נ.ב.

     אבתיסאם לא יודעת שאני כותב עליה הערב. היא תופתע מזה כמוכםן. שתהיה בריאה וחזקה. והעיקר, שיחזירו כבר את טחינה 'אל ארז' למדפים. זכרו, בכול בית עסק שהוציא את הטחינה הנפלאה של ג'וליה מן המדפים, ישנם הומואים ולסביות ובני משפחותיהם שקונים. ואם אתם לא רוצים שהקהילה הלהט"בית תכריז חרם על בתי העסק שלכם ועל מותגי הטחינה החליפיים והגועליים שלכם, מוטב שתחזירו את טחינה 'אל ארז' למדפים.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.