כרגע חזרנו הביתה מרמת הגולן. נסענו לשם לארוחת ליל שישי אצל בת דודי נאווה, בעלה רועי וארבע בנותיהם המדהימות.
הדרך מהגליל לגולן היא יפהפיה בשעות היום ומסוכנת בלילה. היא מפותלת, עם סיבובים חדים מאוד, מן הגליל למורד הכינרת וממנה מעלה מעלה אל הגולן, ואז חזרה. היא במיוחד קשה כשאתה מנומנם, אחרי ארוחה נהדרת ו(רק!) חצי כוס יין אדום.
אנחנו מאוד אוהבים את נאווה ורועי ובנותיהם, בשל לבם הפתוח וחכמתם, הכנסת האורחים שלהם ואהבתם. אנחנו גם חבים להם הרבה מאוד. הם אלה שעזרו לי, לפני עשרה חודשים, לקבל את ההחלטה למכור את הבית בנווה צדק אחרי 36 שנות חיים בשכונה, ולעבור לגור בתובל.
הלילה, אחרי שסיפרתי להם כמה אני חסר נשימה מרוב משימות חיי – לגדל את הילדים, לעשות בעצמי את כול מלאכות הבית, להתפרנס ולכתוב את ספריי – בעודי לבדי, לעתים גם בודד, הם שאלו לפתע – אז למה שלא תיקח לך אשה?
"אה," חייכתי אליהם. "אני יודע שאני סטרייט בארון. אבל זה כבר מאוחר מדי בשבילי לצאת ממנו."
"למה לא? זו עשויה להיות תפנית מעניינת בעלילת חייך," צחקו.
"אחרי ארבעים שנה שאני הומו," צחקקתי, "להיות עם אישה זה יהיה בשבילי כמו להפוך צדדים של מגנט. זה מה שהרגשתי בכול פעם שהייתי עם אשה. שהאנרגיה שלי מתהפכת. וזו הסיבה בשלה אני נמלט מכול אישה אחרי מקסימום שלושה חודשים יחד."
"חשוב על זה עוד קצת," הציעו, "אולי תוכלו אפילו להביא לעולם יחד ילד משותף."
"בחייכם," עניתי להם, "רק לפני פחות משנה חוללתם שינוי מהותי בחיי. תנו לנוח. אני לא זקוק לעוד אתגרים השנה."
"קח את הזמן עד ה-18 בנובמבר (היום למחרת תאריך עזיבתנו את תל אביב לתובל). אחרי כן נשוב ונדבר על כך," שחקו.
זה ההומור המשפחתי שלנו. אבל לפעמים דיאלוגים קומיים כאלה עלולים להביא לי ביעותי לילה.
נפרדנו לשלום ונסענו הביתה.
זה באמת היה יום ארוך. עשיתי אימון כושר, ואז נסעתי לירכא, כדי לערוך קניות. החברים כאן אמרו לי, שמחיריהם של מוצרי היסוד בירקא זולים בהרבה מאלה בחנויות בכרמיאל.
הם צדקו. אבל "מרכז המזון" בירכא כול כך רחב ידיים, מגוון ומפתה, עד שבזבזתי בו הרבה יותר זמן וכסף ממה שתכננתי לבזבז.
חזרתי הביתה ב-11.45. נותרה לי שעה אחת בלבד כדי לסדר את כול המצרכים במטבח ובמקרר וכדי לכתוב.
כשסיימתי עם המצרכים נותרו לי עשרים דקות בלבד. אז הוצאתי את תוכנית העבודה על הספר, שכתבתי רק אתמול, בחרתי מתוכה דמות משנה, וכתבתי עליה. כיצד האישה האיומה הזאת הגיעה לחייהם של הגיבור שלי ואשתו, למה – ומה גרם לה לבגוד בהם ככה?
רק כשסיימתי לכתוב קמתי מן השולחן ורצתי להביא את הילדים מן הגן.
כשהגעתי לשם, הגננת והסייעת סיפרו לי שדניאל התנהג מאד לא טוב היום בגן, ושעליו להיענש על כך. דיברנו בנוכחותו. חשבתי רגע ואז אמרתי לו, שקניתי לו את עוגיות ה'אוראו' שהוא ביקש, וכול כך אוהב, אבל שלא אתן לו אותן, כעונש.
הוא תפס את רגליו ונמלט מן הגן.
יצאתי עם מיכאל החוצה, חיפשתי אחר דניאל. לשווא. הייתי בטוח שהוא מיהר הביתה, כדי להיכנס אליו לפנינו ולמצוא בו את העוגיות. אבל כשהגענו הביתה דניאל לא היה שם.
הכנתי למיכאל שוקו, אמרתי לו שאני יוצא לחפש את אחיו, והודעתי בפורומים של היישוב בווטסאפ, שדניאל נעלם. הודעתי זאת גם לגננת ולסייעת.
"אל תדאג, הוא בטח עושה לך את זה בכוונה," אמרה לי ורוניקה, הסייעת. "הוא לא יכול להתרחק. רק תודיע לי כשתמצא אותו."
יעל, הגננת, באה לעזור לי בחיפושים.
מקץ כעשרים דקות שבהן הסתובבתי ברחבי הקיבוץ וקראתי בשמו, ללא מענה, הגיח למולי פתאום, רכוב על אופניו, צוהל.
"הגיע לך!" קרא, "אם אתה מעניש אותי אז מגיע לך!"
"דניאל," אמרתי לו, "לעולם אל תיעלם לי ככה. הבהלת אותי מאוד. אתה צריך להבין, שהייתי חייב להעניש אותך על ההתנהגות שלך. אבל שאני מאוד אוהב אותך ודואג לך."
"הגיע לך!" המשיך לומר בטון מנצח.
הגענו הביתה. אכלנו והלכנו לנוח. התעוררנו בארבע וחצי, התקלחנו ונסענו לרמת הגולן. כול הדרך הילדים השתוללו, רבו והיכו איש את רעהו. לא הייתה לי ברירה אלא לעצור את האוטו באמצע הדרך, כדי לומר להם עד כמה התנהגותם מסוכנת בדרך הנפתלת הזאת.
כשהגענו לנאווה ורועי נחתתי על כיסא בחצר.
"אני צריך כדור הרגעה," אמרתי לנאווה.
"אתה צריך טלביזיה ברכב," השיבה לי. "בגיל הזה, אפשר לנסוע עם הילדים רק עם טלביזיה ברכב."
אני לא צריך טלביזיה ברכב, וגם לא אשה. אני זקוק רק לזמן כתיבה. זה הנוחם שלי, זו הצלתי, זה המרפא שלי. לא יזיק גם בן זוג צעיר, גבוה, שחום עור.
אתם יכולים לתמוך בי כאן: https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
עם מציאת בן זוג אני כבר אסתדר בכוחות עצמי:)
שתהיה לכם שבת שלום.
נ.ב.
לא לרדת על בני משפחתי. זו הייתה שיחה הומוריסטית, עם הרבה יותר צחוק מאשר כתבתי כאן. שעל זה נאמר: צחוק צחוק, אבל חצי ז' בפנים.
תפרשו את זה איך שתרצו. כל אחד לפי נטיותיו:))
תודה שרון. וגמר חתימה טובה.
זוגיות זה בהחלט חשוב ובכל גיל מי כמוני יודע… עכשיו בתחילתו של פרק ב' … אילן זה מומלץ בהחלט וילדיך בגרו מספיק כדי שתחניס לחייך שותף אמת.
בעניין נסיעות ברכת עם ילדים… יש המון משחקי שפתיים שניתן לשחק איתם תוך כדי הדרך מומלץ… גם משפר לילדים יכולת ורבלית ומוכנות לקריאה בעתיד וגם מעביר להם את זמן הדרך עם פחות מריבות למיניהן…
יש בינגו דרך מומלץ. (קונים בכל חנות ספרים טובה או להורדה ברשת)
יש את המשחק " אני רואה אנו רומז" בגדול רואים משהו לצד הדרך ופתחים באני רואה אני רומז …" משהו גדול בצבע … בצורה… תפקידו וכו (משפר מיומנויות שפה) מי שפותר נכון התור עובר עיליו וכו.
שרשרת מילים צליל פותח או צליל סוגר או משולב למשל "משאית מתחיל ב-מ אז הבה בתור צריך לתת נילה שמתחילה ב- מ והבא אחריו בצליל סיגר זהה שיהפוך לצליל פותח של הראשון וכן הלאה.
יש המון משחקים בנושא ברשת פשוט חפש "משחקי דרך עם ילדים / זהירות בדרכים" אגב זה גם הזדמנות מצוינת לך ללמד אותם קצת תעבורה וזהירות בדרכים…
בהצלחה