הערב הייתה לנו חגיגה מיוחדת בבית. לראשונה בחייהם, התרחצו מיכאל ודניאל יחד, באמבטייה הגדולה.
עד כה רחצתי אותם בזה אחר זה, באמבטיית פלסטיק, העומדת על רגלי מתכת. מדי ערב הייתי צריך להציב אותה בחדר האמבטייה הקטן, למלאה במים, לחמם בתנור הספירלה את חלל החדר, ואז להביא אליו ילד אחרי ילד, לעתים מיכאל ראשון ולעתים דניאל.
מיכאל תמיד משתין במים, רגע אחרי שהוא נכנס לתוכם, כך שאם אינו בוכה, אני מעדיף לרחוץ את דניאל ראשון. שלא ירחץ בשתן של אחיו, הגם שאחיו הוא, ויש האומרים שגם בשתן יש משום מרפא.
אבל אמש הגיעו לידיי מושבי האמבטייה, הקרויים "טבעות אמבטייה," שעינת, אם התאומים המנוסה ממני, שאימצה אותנו אל חיקה, יעצה לי לקנותם, וג'ודי מצאה בעבורי את הקישור הזול ביותר לרוכשם בו, דרך "שיווק ישיר."
לקח שבוע, ושתי טבעות האמבטייה הגיעו לידיי עם שליח.
בשלב הראשון קראתי את הוראות האזהרה, ואחרי כן הצמדתי אותן בכריות הוואקום שלהן אל תחתית האמבטייה. אחרי כן נזכרתי במזרן הגומי הישן, שיש לי מחדר הכושר. קיבלתי אותו כשהחליפו שם את המזרנים. הוצאתי אותו מארז כלי המיטה, ופרשתי אותו על רצפת האמבטייה. עליו הנחתי, כעצתה של עינת, טרמפולינה, שאוכל לשים בתוכה ילד ראשון רחוץ ויבש. על מכסה האסלה הסגורה הנחתי חיתולים, משחת החתלה, מגבות ואוברולי גוף. אלה השנואים עלי, והמיטיבים עימם כל כך בימי החורף הקרים.
מילאתי את קערת האמבטייה במים עד גובה ישבנם בערך, כי אסור למלאה יותר מגובה החזה שלהם, ובלעדיהם לא יכולתי לאמוד זאת. אז הפשטתי את שניהם בסלון, ולקחתי את דניאל אל חדר האמבטייה. למיכאל פשוט קראתי שיזחל אחרינו.
דניאל נכנס ראשון לטבעת האמבטייה. מיכאל מיד אחריו.
דניאל לא הבין מה הוא עושה שם, ובכה קצת, מרעיד מקור. למרות שחיממתי את החדר, המים כבר היו פושרים מעט. אז מיהרתי ופתחתי את ברז האמבטייה, בדקתי את חום המים ואז הטעמתי אותם טעמה הראשון של מקלחת.
דניאל קצת בכה מן ההלם. מיכאל צחק מיד.
אחרי שהוספתי מים לאמבטייה הם כבר הרגישו נוח וחם יותר, והתחילו לשחק במים. להשפריץ, לצחוק ולצהול, בייחוד בשל העובדה, שזוהי הפעם הראשונה בחייהם שהם יושבים עירומים, זה מול זה, באמבטייה משותפת.
זה היה משובב נפש ממש.
סיבנתי את ראשו של מיכאל ושטפתי, ואחרי כן את חלקו הקדמי של גופו, ואחרי כן את דניאל.
כשסיימתי, נתתי להם להשתכשך קצת במים, ומדי פעם התזתי עליהם בכפותיי מים חמימים מן האמבטייה על גוויהם, שלא יהיה להם קר.
הם צחקו וצהלו כהוגן.
את דניאל הוצאתי ראשון. עטפתי אותו במגבת, ואחרי כן הנחתי אותו על מזרן הגומי, שם ייבשתי אותו כליל, חיתלתי והלבשתי אותו באוברול, בעודי משגיח כל העת גם על אחיו, שהמשיך לשחק במים.
כשהיה לבוש, שמתי אותו בטרמפולינה ועשיתי אותו הדבר עם מיכאל.
ואז, לרגע, התבלבלתי.
הרי אסור להשאיר ילד לבד באמבטייה. אז מה אעשה, כיצד אקח את שניהם מחדר האמבטייה החוצה?
אבל דניאל היה רתום לטרמפולינה. אז מיהרתי עם מיכאל אל חדרם, שמתי אותו במיטה, שיחכה לסירוק שערו וללבישת הפיג'מה, ורצתי להוציא מן הטרמפולינה את דניאל, בחור שקט, שלא עושה עניין מכלום, וישב בה בשקט וחיכה לי.
אז סירקתי את שניהם, מספר לכל אחד מהם, שהוא יפה כמו נסיך, ועליו להיות מסורק יפה לקראת הלילה, כי בלילה מופיעה הפיה, ואולי היא תרצה לבחור לה נסיך.
זה מין סיפור אידיוטי שאני מספר להם ולעצמי.
כן כן, סיפור חיזור סטרייטי למהדרין.
ואחרי כן דניאל בכה, כי רצה עוד אוכל, ואחרי כן נרדמו, ואני, שישנתי היום בצהריים שינה פשוט נפלאה, אם כי רבת חלומות טורדניים, התיישבתי לערוך שירה.
עכשיו נשאר רק למצוא את הזמן לכתיבה האמיתית שלי בתוך כל זה, והכול יהיה ממש שמח.
אבל לפני כן, צריך להוריד מארון הבגדים את הברדסים, לקרוא את הוראות ההפעלה שלהם, ואולי אפילו להכינם לשימוש.
ערן חברי שאל אותי הערב האם המקלט ליד ביתי פתוח. אמרתי לו שלא, שהעירייה ודאי תפתח אותו אם יקרה משהו, אבל זה הזכיר לי עד כמה האפשרות של מלחמה שוב קרובה.
בארץ המטורפת הזאת, אב צריך ללמוד איך משתמשים בטבעות אמבטייה ובברדסים, בערב אחד.
שלא נצטרך, ושלא נדע.
