המיתולוגיה מספרת על נרקיס, כי כול כך התאהב בבבואתו הנשקפת אליו מן המים, שרכן כול כך אל בבואתו עד שמת בה. נרקיס או נרקיסוס (Narcissus) היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. הוא היה יפה בצורה יוצאת דופן ויופיו משך אליו בנות ובנים כאחד. אחרי שפגע ביהירותו בנימפה אקו שהתאהבה בו, הענישה אותו אלת הנקמה נמסיס. היא גרמה לו להתאהב בדמותו שנשקפה אליו כששתה ממימי האגם, והייתה נעלמת כל פעם שניסה לגעת בה והרעיד את המים. נרקיסוס חדל מלאכול ולשתות, כדי שלא יאבד את בבואתו במים, עד שלבסוף מת מרעב וצמא. במקום מותו צמח פרח הנרקיס.
כיום משמש המושג "נרקיסיזם" תיאור לאדם המאוהב בעצמו. אך גם להרבה יותר מכך. הנרקיסיסט הוא אדם המשעבד לא רק את כול הוויתו וכוחותיו בהערצת עצמו, בבניית הדימוי העצמי שלו. לעתים קרובות הוא משעבד גם את סביבתו ואת סובביו, את משפחתו, את אזרחיו ואת אומתו, בשירות הדימוי העצמי שלו, שימורו וטיפוחו.
התסביך הנרקיסיסטי מאפיין לא מעט אישים, שהגיעו לעמדות הנהגה. אנחנו קוראים להם 'אנשים עם סכין בין השיניים,' בבקשנו לתאר איזו תכונה ייחודית, המדריכה אותם בדרכם עד אל הפסגה, מבלי להתמהמה או לעצור בשום מקום בדרך, ובלי שום עכבות מוסריות. אבל האמת היא, שבני אדם כאלה הם המסוכנים ביותר לאנושות. אנשים שהגיעו לשלטון מכוחו של תסביך נרקיסיסטי, אישי או משפחתי, הביאו על סביבתם רק אסונות.
אמנם, אינני איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, אלא סופר, המבקש להתבונן לעומק נפשו של אדם. רק ככזה אומר כאן, כי בעיניי בנימין נתניהו הוא בעל הפרעה נרקיסיסטית קיצונית. הפרעה זו טופחה במשפחתו על ידי אביו. לכן, כבר בגיל 15 ביטא נתניהו הצעיר במפורש את כוונתו להיות לראש ממשלת ישראל. ואמנם, הוא הגיע לזה. בדרך מפותלת ועקלקלה, ובדרך אסון נפילת אחיו. אך משהגיע למשאת נפשו, החל מכלה את סובביו ואת סביבתו.
בנימין נתניהו נמצא כעת בחלקו האחרון של המסע הנרקיסיסטי שלו. כעת הוא מכלה את כולנו, כי הוא לא רואה אף אחד ואחת מאתנו ממטר. הדבר היחיד המניע אותו הוא גישור על הפער העמוק בין הדימוי העצמי שלו, הכרת עצמו כאדם מבוהל, מבועת וחלש, לבין הדימוי שבנה לעצמו, כמנהיג לאומי, המצוי בשורה הראשונה בין מנהיגי העולם. הרי בנו עצמו העיד עליו שהוא אדם חלש, ועובדה זו ידועה לכול באי ובאות ביתו. מניין אם כן הוא שואב את כוחו? בדיוק מן הדחף הנרקיסיסטי. מי שלא מאשר את גדלותו נתפס על ידיו כאיום, ולכן יעשה הכול כדי למוטט אותו.
כול מי שמקיף אותו יודע זאת, ונזהר. איש אינו רוצה להידרס מתחת לרגליו של בנימין נרקיסוס נתניהו, בשעה שהוא נאבק בכול כוחו לא רק כדי להימלט מן הדין וכדי לשמר את שלטונו, אלא גם, ובעיקר, כדי לשמור על דימויו כמר עולם, כדי לא להתגלות כאפס מאופס. הפער הבלתי גשיר והבלתי נתפס בין מי שהוא באמת, לבין מי שהוא מספר לעצמו שהוא הוא, קשה לו מדי. זו גם הסיבה שאינו מכין את עצמו למשפטו. עצם הכנתו למשפטו היא בעבורו אסון נפשי עמוק, מפני שפירושה הודאה בכך שאינו מי שהוא מבקש להיות.
ואף אחד לא רוצה להיות במקום וברגע שבו בנימין נרקיסוס נתניהו יעמוד מול המראה ויגלה למולה את טבעו. זה מקום הרסני, ולשם הוא מוביל אותנו כעת. אל שפיכות דמים. כי נתניהו, כמו כול נרקיס, יעדיף שנשפוך איש את דם רעהו, מאשר לעמוד מול הפצע הנפשי העמוק שהוא נושא עמו כול חייו, פצעו של נרקיסוס, שיודע מי שהוא לא.
כמו כול נרקיסוס, כמו כול רודן בשעתו, בנימין נתניהו לא לקח בחשבון דבר אחד. שנהר אינו מקווה מים עומדים, שמימי הנהר מצויים בזרימה מתמדת מן ההרים אל הים, ובהשאלה – העם ששעבד אליו כדי לאשר דרכו את גדלותו עלול גם לפתח זרימה נגדית, זרימה נגדו.
הדבר הכי מדהים במחאת 'אין מצב' 2020 הוא, שהיא מחאה זורמת. היא מה שקרוי בפסיכולוגיה, The Flow. הזרימה. הפסיכולוג ההונגרי מיכאי צי'נסקמיכאי טבע את המונח 'מצב זרימה,' או 'מצב שטף,' כאשר חקר את תהליך עבודתם של אמנים. הוא הבחין בכך, שכאשר אמן שקוע כול-כולו בעבודתו, לעתים קרובות הוא שוכח מעצמו, שוכח אפילו לאכול ולשתות, משום שהוא שקוע השתקעות מוחלטת, ממוקדת ומכוונת ביצירתו.
הזרימה, או השטף, אם כן, הוא מצב שבו אדם, או קבוצת בני אדם, שקועים לחלוטין בפעולה ממוקדת, מכוונת, של אנרגיה מרוכזת, ושואבים סיפוק והנאה מפעולתם עד כדי כך, שאינם שמים לב אפילו לחלוף הזמן. מרגע שאנשים מחליטים לשקע את מרצם ואת הכרתם, את תשומת לבם המרבית ואת תשוקתם במעשה מסוים, באופן לא מודע הם משכחים מעצמם את צרכיהם האישיים ומתמקדים בהשגת המטרה.
כדי שמצב הזרימה או השטף יתקיימו, צריכים שלושה תנאים. האחד, לפעולה שהם מעורבים בה חייבים להיות מטרה וכיוון ברורים. שניים, הפעולה צריכה לקבל משוב בהיר ומיידי. זה מה שמאפשר לעושים בה להתאים את פעולתם בהתאם לתנאים המשתנים. שלוש, צריך אדם לחוש איזון בין היכולות הפנימיות שלו – לבין האתגרים שהוא עומד למולם, ולבטוח ביכולתו לגבור עליהם ולהשיג את המטרה.
מחאת 2020 היא בדיוק זרימה כזו. היא נהר גדול רחב ושופע, נהר שוצף ומתעצם, החותר בתוך אדמתה של ארץ ישראל אל מטרתו – הפלתו של בנימין נרקיסוס נתניהו משלטונו, ניקוי כול הזוהמה שטיפח מסביבו, כול אותם חדלי אישים שנתנו עצמם למרמס תחת התסביך הנרקיסיסטי שלו, ועל ידי כך אפשרו את השיעבוד שלנו לצרכיו הפסיכולוגיים – וקידומה של ישראל אל עתידה כאומה חופשית, שוויונית, אחאית ודמוקרטית, כאומה של בריאות ושל שלום.
בנימין נרקיסוס נתניהו מבין זאת היטב. אחוז פלצות הוא מתבונן בנהר הגועש למולו. הוא יודע שבקרוב מאוד יטבע בו, שבבואתו כמנהיג עולמי תתפוגג והוא עצמו ייפול אל מימי הנהר הזה וייסחף בו אל קיצו הפוליטי. אימה חשכה שוררת במעון ראש הממשלה בבלפור. לא רק אשתו ובנו מבועתים מפני הנהר הזה, אלא גם המלך, נרקיס מלך הביצה, בכבודו ובעצמו. הוא רואה את כבודו רמוס, את בבואתו נשחתת, ואין הוא מסוגל כלל לעמוד מול מה שהיא משקפת לו – אדם נכלולי ונקלה, שקרן חסר תקנה, איש רדוף שדים ופאניקה, שאינו מסוגל לשלוט על דבר ואינו מסוגל לנהל דבר, אלא מתוך הפצע הנרקיסיסטי העמוק של נפשו המעוותת.
לכן הוא הגביל את ההפגנות, ולכן גם נכשל בהגבלתן. ולכן הוא עכשיו מסוכן יותר מאי פעם. ולכן גם ייכשל בכול צעדיו ומהלכיו.
מבחינה פוליטית, וגם מבחינה נפשית, בנימין נתניהו הוא כבר מת-חי. הוא עדיין מהלך בינינו, מנסה לבטוש ברגליו במימי הנהר המאיימים לסחוף אותו. לא לעוד זמן רב. המחאה תתעצם, הנהר יסער ויגבר, והאיש הרע והנקלה הזה ייסחף במימיו הצלולים אל סופו המר, בבית המשפט.
נ.ב.1
מכיוון שהמחאה היא שטף, זרימה, פלוא, אין לה מנהיג/ה. היא מתנהלת מתוך חוכמת השטף עצמה. חוכמת השטף הזאת היא גם זו העומדת בין מה שנדמה היה, בשבוע שעבר, כפילוג בין קבוצות המחאה. ולא היא. כאשר הדגלים השחורים הודיעו כי יחדלו מהפגנות בבלפור, אך יגבירו את ההפגנות בצמתים, בגשרים ובכיכרות, עוררו עליהם את זעמן של מרבית קבוצות המחאה. מקץ שבוע בלבד התחברה והתחוורה יוזמת הדגלים השחורים למחאה כולה. כול הארץ בלפור. מי שניסה להגביל את ההפגנות בבלפור קיבל אותן, בעזרת הדגלים השחורים ושאר קבוצות המחאה, בכול רחוב, בכול כיכר, תחת כול עץ רענן. הודעת הדגלים השחורים, שנתפסה כ'נסיגה', התגלתה כמקור כוח, כטקטיקה חכמה, שהוסיפה לשטף של המחאה עוד רבבות ישראלים, שלא היו מגיעים לבלפור, אבל יכולים ומגיעים להפגנות ברחובם, ביישוב מגוריהם ובשכונתם. כול אלה יחד יתחברו לזרם האדיר של מפגינים, שישטוף את רחובות ירושלים ברגע שיוסרו ההגבלות על ההפגנות, ואולי גם מקודם לכן. זה הזרם שישטוף את הזוהמה ממעון ראש הממשלה בבלפור, זה הזרם שיטהר את ישראל מתרעלתה.
נ.ב.2
לכן גם אין צורך בבחירת 'מנהיג' שיעמוד בראש האלטרנטיבה השלטונית הבאה. השיטה הזאת מתה. חכמת השטף של המחאה תוליד מתוכה את המנהיגה הבאה.
נ.ב.3
הציור הוא משל ג'.ו'.ווטהאוס (1903).
