בשלב די מאוחר הערב, אחרי שהילדים נרדמו, אני ניתקתי ממהדורת החדשות והתחלתי להכין סמבוסק חומוס, הבנתי שאני שמח. זו הייתה תגלית קצת מפתיעה, שמצב רוחי השתפר כול כך. ואז הבטתי לאחור, ביום הזה, וקלטתי שעברנו אותו ממש בטוב.
עם בוקר החלטנו לצאת, אחרי ארוחת הבוקר, ללקט חומרי בנייה ללול בחצר. לפני כן, אמרתי לילדים, כדאי שנמדוד את החלקה, שבה בכוונתנו להקים אותו. אך כשנכנסנו אליה גילינו שצימחה המון עשבים. אז בילינו שעה ארוכה בניכוש עשבים ובאיסופם, ורק אז יצאנו במכונית, בנסיעה איטית, בשבילי תובל, תרים אחר מציאות.
מצאנו שלוש מגירות עץ ישנות, שיכולות לשמש כתאי הטלה, קרשים שמיכאל ודניאל יכולים לבנות מהם סולם לתרנגולות לטפס עליו אל תאי ההטלה, מוט שתוכלנה לישון עליו בעמידה ואפילו כלי מתכת, שניתן לתלותו מן הקיר או מקורה ולהפכו לכלי הזנה. בדרך, גם ביקרנו אצל אליוט, מנהל הלול של תובל, והתייעצנו אתו לגבי חיסונים לתרנגולות, מיני תערובת ומניין כדאי להביא מטילות, ובאיזה גיל. אליוט הבטיח לקשר אותנו עם מגדל תרנגולות בלאדי מירכא, כדי לקבל מידיו תרנגולות.
בהמשך היום הילדים ניסרו וקדחו ובנו לבד סולם תרנגולות לתפארת. אני בינתיים שטפתי את עלי החובזה שקטפתי ליד הלול, והתכוונתי לבשל אותם, אבל אז נזכרתי בזה, שבטעות פתחתי קופסת שימורים של חומוס, שנמצא במקרר. התכוונתי לעשות ממנו סמוסה הודית, אך מה שיצא מתחת ידיי היה סמבוסק עיראקי. אני לא מתלונן, זה יצא נפלא.
אחר הצהריים מיכאל ואני עשינו שיעור נגינה עם סטלה. היא הכריחה אותי לשבת ליד הפסנתר ולנגן לו את התווים שעליו לפרוט בכינור, ואני התבלבלתי בין דו בקר לדו דיאז. היא צעקה לי בווטסאפ, שזה בקר, ואני יודע מה זה דו דיאז, ואני אמרתי לה שאני לא יודע. היא התעקשה, והוספתי שהיא לא יודעת עם מי היא מדברת. שאני באמת לא יודע. אבל אז הראתה לי את מיקומו של דו דיאז, ולהפתעתי ותדהמתי התיישבתי וניגנתי כמה שורות למיכאל בלי שום טעות. מסתבר שצדקה, והילד המנגן שבי התעורר לחיים לפתע. שמחתי בזה מאד.
בערב, כשהילדים נרדמו, קפצתי לשכנים עם משלוח של סמבוסק חם. זו הייתה הזדמנות לשוחח קצת, במרחק איש מרעהו ורעותו. וזה היה כיף. במהלך היום גם הספקתי לכתוב מאמר על קריסתה של המדינה, לבדוק חלק מן העבודות של תלמידיי, המחכות לי באתר, ואז להתנתק קצת מן החדשות הפוליטיות והאחרות.
תודה לאל.
בערב, בלית ברירה, חבשתי מסיכה וכפפות, וירדתי לקניות בכפר. עשיתי אותן בחיפזון רב, ומיד עם בואי הביתה רחצתי היטב את הידיים והסרתי מעצמי את החולצה שבה ירדתי לכפר. אני עושה כול שאני יכול כדי לשמור על עצמי, למען ילדיי, כי, כמו שאמרתי לשכנים הערב, ייש לי ביד פיקדון יקר ערך, יקר מאוד, ועלי לשמור על עצמי למענם. אבל קניות צריך לעשות.
הסגר הזה קשה לנו. אנחנו מאוד מתגעגעים לסבא, ושיחת הזום היומית, שאנו מקיימים מדי ערב ב 18.45, עם סבא ושאר בני ובנות המשפחה, לא מפיגה את הגעגוע, אלא מעצימה אותו. הערב אחי עשה לו הפתעה עם שני אחיי האחרים, והם באו לחצרו, והכינו 'על האש,' במרחק ביטחון ממנו. כול כך שמחתי על זה. הצטערתי רק על כך שאנחנו איננו יכולים לבוא עמם.
אני מקווה שאהוד ברק צודק, שקצב ההתפשטות יורד, שהסגר עושה את שלו, ושנחזור בקרוב לשגרת חיים, פחות או יותר. בינתיים, הבשורות הטובות של היום הן שהמוסד לביטוח לאומי חייב לי כסף, שיעזור לי, וש"אייקאסט" החליטו לשלם היום תמלוגים ליוצרים, בעבור השאלת ספריהם מספריית השמע שלהם. זו מחווה מקסימה מצד מוטי ואנשיו, לשלם ליוצרים דווקא בתקופה קשה זו, ועל כך גם מגיעה להם ברכה חמה.
מחר נמשיך לבנות את הלול, ננגן, אולי נעבוד בחוברות.
