החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (91).
המלחמה האיומה וחסרת הרחמים של רוסיה באוקראינה היא פשע נגד האנושות. היא מטלטלת סדרי עולם, עושה כול שביכולתה כדי למחוק אומה והורגת את בניה ובנותיה. מראות הזוועה הנשקפים ממסכי הטלוויזיה, המחשב והסמרטפון, של ערים ועיירות וכפרים מחוקים, בנייני מגורים ומתקני חינוך ובריאות מרוסקים ומפוחמים, של נשים וילדים אבודים, הדברים הללו מכים בתודעה ובלב וממלאים את כולנו באֵימה ובצער.
שנים רבות ייקח לאומה האוקראינית להירפא מן האימה הזאת, לאחות מחדש משפחות וקהילות, לבנות מחדש יישובים. גם לקחי המלחמה הנוראה הזאת עוד יהדהדו במשך עשורים רבים. שאין לסמוך על אומות העולם ועל הערבויות שלהן לביטחונה של שום אומה, שחולשת הגלובליזציה נגלית לעין בזמן חירום, שכול אומה וכול קהילה ומשפחה מוכרחות לעשות הכול בימי שלווה ושלום ושקט כדי להבטיח את קיומן בעתות מלחמה.
לפני שנתיים, כשפרצה מגפת הקורונה, כתבתי על כך שכדאי שכול קהילה ומשפחה תנסינה להפוך עד כמה שאפשר ליחידות משק אוטרקיות, המספקות את צורכי הקיום של עצמן. כיום, בשל אזלת ידן של הדמוקרטיות לעצור את מתקפת הרשע של פוטין על אוקראינה, והמוות, ההרס ופרימתה של רקמת החיים, שחווים אזרחי ואזרחיות אוקראינה, מתבלט ההכרח לא רק לנסות להיות יחידה משקית אוטונומית, אלא לממש את חכמת הדורות היהודית, זו שנקנתה בייסורים רבים בשנים ארוכות של גלות ורדיפות – לשמור תמיד על קניפל, על חיסכון בגרב. על כסף סגור לשעת צרה.
ישנם א.נשים שגדלו על ברכי החוכמה הזאת ומימשוה מכבר. אך בעבורי, כמי שעד לא מכבר לא ידע להתנהל נכון מבחינה כלכלית, מדובר בתגלית של ממש. במהפך.
המהפך הזה התחיל עם ההכרה שיהיה עלי להשיב למדינה את מענקי הקורונה, רובם או חלקם. במשך השנתיים הללו משכתי מענקים כול אימת שהזדקקתי להם, כדי לשרוד את העליות והנפילות הדרסטיות ביכולת ההשתכרות בימי מגפה. אך הדרישה שקיבלתי להחזירם העמידה אותי בפני ההבנה, שאני חייב לתקן מיד את דפוסי ההתנהלות הכלכלית שלי. שהיא הייתה קלוקלת כול חיי, שמיום שעמדתי על דעתי לא ניהלתי נכון את ענייניי הכספיים, ולכן, למרות שהרווחתי כסף והקמתי עסקים והתקדמתי בחיים, בסופו של דבר העמקתי את החבויות שלי לעולם ולבנקים, ובמקום להיחלץ ממצבי משבר חפרתי לי בורות עמוקים בצריכת אשראי מטורפת, הלוואות בנקאיות וכדומה.
באוגוסט 2021, בהמלצת חברה שלי, פניתי בבקשת סיוע לעמותת "פעמונים." זוהי עמותת מתנדבים, המסייעת למשפחות שנקלעו לקשיים כלכליים ללמוד עקרונות של התנהלות כלכלית אחראית, מתוכננת ונבונה. העמותה הצמידה לי מנחה, איש יקר מכפר ורדים, הסמוך לתובל, ויצאנו לדרך.
בשמונת החודשים שחלפו מאז רשמתי כל שקל שהכנסתי והוצאתי, מיפינו את מצב ההכנסות, ההוצאות, החסכונות והחובות, קבענו תקציב ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי: כללי התנהלות מול הבנקים וחברות האשראי וספקים, כללי צרכנות נבונה ועוד. בתוך שמונת החודשים הללו חלה תמורה הדרגתית, שבשלה לכדי מהפך, בכול ההתנהלות הכלכלית שלי. למרבה השמחה גם זכיתי בתוכם בפרס ברנר לספרות, שמינף את המהפך הזה לטובה.
אני חב הרבה כסף לבנקים ועוד, ומשלם מדי חודש אלפי שקלים על חשבון חובותיי. עוד לא הגעתי למצב שאני יכול לחסוך בו סכומים גדולים. אבל למול מוראות המלחמה ומה שנראה כהתחדשות גל נוסף של מגפת הקורונה, ובתוך הקריאה של מדריך "פעמונים" לסיום התהליך, הבנתי היום, שאני מוכרח גם לחסוך, ולו בסכומים קטנים מאד, כבר עכשיו. זאת, לא רק למימון יעדי עתיד כמו טיול התחקיר לספר הבא, בר-המצווה של הבנים, רישיון נהיגה, הכנה לגיוס לצבא ולימודים אקדמיים, אלא גם כדי שאם תוחמר המגפה, או אם חס וחלילה תפרוץ כאן מלחמה עם איראן, יהיה לי קניפל, חסכון לעת צרה.
אם יש משהו שהמלחמה הזאת מלמדת, היא הלקח הזה. לקח יהודי ישן נושן.
בד-בבד עם כך, המלחמה הזאת מלמדת גם עוד דבר – את כוחה של ערבות הדדית, את ההכרח להיות נכון לתת מעצמך לזולתך בשעת צרה, בין אדם לאדם ובין אומה לאומה. כידוע, גלגל המזל וגלגל ההיסטוריה הולך סובב הולך, לעולם אינו חדל מתנועתו. אנו, שהיינו עם של פליטים מנודים ורצוחים, והתדפקנו על דלתותיהן של אומות העולם בתחינה לעזרה, היינו לאומה שבעה ומוגנת. כעת עלינו לפתוח את הלבבות והשערים שלנו בפני הפליטים. כי בפעם הבאה, אם תבוא חלילה, לנו לא יהיה לאן לברוח, לא יהיו לנו מעברי גבול לאומות שכנות כמו באירופה. המוצא היחיד שיש לנו מכאן הוא הים.
הידיעה הזאת היא טוטלית, מכה, מטלטלת. כאשר אנו מביטים במראות המלחמה באירופה, ורואים עד היכן מגעת רשעות האדם, עד כמה הרסניים הם כלי המלחמה המודרניים, עתירי הטכנולוגיה, וזוכרים שלנו אין לאן לברוח, אלא לים, מוטלת עלינו החובה לוודא, כי אנו עושים כול שנוכל כדי למנוע מעצמנו מלחמה, כדי לשמר את עצמאותה הביטחונית והכלכלית של ישראל, ואת קיומנו כיחידים, וגם שצברנו אשראי הומניסטי בין אומות העולם, שאולי תידרשנה לעזור לנו, כל אחת בדרכה ולפי יכולתה, בעת מצוקה.
כול מי שמגלה ערלות לב כלפי פליטי אוקראינה, משרת הפנים איילת שקד, דרך ראש מינהל האוכלוסין, תומר מוסקוביץ', צריך להיות מודח מתפקידו לאלתר. השרה ושלוחיה חושבים שהם שומרים על ישראל מפני פגיעה בצביונה או בכלכלתה. אך למעשה הם שוחקים את אשראי המעט שישראל עוד נהנית ממנו, כמדינה כובשת בסכסוך דמים ממושך.
בערלות הלב שהם מפגינים כלפי הפליטים מאוקראינה הם מערערים את זכותה המוסרית והמעשית של ישראל לתבוע הגנה מאומות העולם במצב של מלחמה. ומכיוון שמלחמה כזו בוא תבוא, לפחות על פי הבטחותיהם של משמרות המהפכה, הם תורמים בזה לא לחיזוקה של ישראל כי אם להחלשתה מראש.
איילת שקד אינה ראויה להיות שרה בישראל. תומר מוסקוביץ' אינו ראוי להיות ראש מנהל האוכלוסין. כך גם כול שוטר או איש רשות האוכלוסין, הגורר באישון לילה פליטות בנתב"ג, או מונע מהן משקה חם או מגבת.
ערלות הלב הזאת, חוסר היכולת לאמפטיה וקוצר הראות המדיני והאנושי, עוד ימיטו עלינו אסון. לכן, אם חפצי חיים אנו, עלינו לתבוע את סילוקם של ערלי הלב מכול משרה בניהול מדינת ישראל או בייצוגה.
