קארל יונג דיבר, בין השאר, על תופעת הסינכרוניות, על רגעים בחיים, שבהם דברים שכביכול אין ולא אמור להיות ביניהם קשר, מתרחשים בו-זמנית, וממלאים את ליבנו פליאה. אנחנו רואים בהם סימנים. סימנים לקשר המאגי, המחבר את המחשבה והתודעה והאמונה עם היקום, או הקשר המחבר את הכול לאחד, שאנו קוראים לו אלוהים. יונג אומר, שאין מקריות בחיים, אלא סינכרוניות, הופעה בו-זמנית של דברים, שעל פי רוב איננו מקשרים ביניהם. ואיננו עושים זאת, מפני שהם מתרחשים בממדים נעלמים מן העין. אנחנו, בני האדם, חיים בתוך עולם מצומצם ממדים, בעוד שלאמיתו של דבר, יש בו עוד ממדים רבים שאיננו מסוגלים לקלוט.
הפיזיקה החדשה, בנסותה לפתור את חידתה של מכניקת הקוונטים – כיצד ייתכן, שכל חלקיק חומר ביקום, כולל אנו עצמנו, מהבהב בכל רגע נתון בין קיום לבין היעדר. היכן הוא מצוי ברגע ההיעדר. בניסיונה לפתור את החידה הזאת, טענה, שהעולם הוא רב-ממדי, אך אנו איננו קולטים את מרבית ממדיו.
בדיוק כמו יונג.
למה אני מטריח אתכם בכל אלה? כי כל חיי מתנהלים במעגלים מאגיים, על פי מה שקרוי 'סימנים.' על פי רוב אינני נוהג לדבר על כך, רק לכתוב על כך בשיריי ובספריי. אבל הבוקר היה אחד, שאני רוצה לספר לכם עליו.
כשהתחלתי בהכנות לקראת לידתם של מיכאל ודניאל, ואספתי ציוד מכל רחבי הארץ, שאל אותי חברי הטוב ערן, להלן אחותי הקטנה, מה חסר לי. אמרתי לו, שחסרה לי שידת החתלה.
הוא צלצל לאחותו מרב, להלן אחותי הגדולה, שבעלה הוא דני הנקר, הנגר הנפלא, והזמין אצלם שידה בשבילי.
מעט לפני שנסעתי להודו להביא את הילדים הביאו אלי דני ומרב את השידה, שעיצבו לה ידיות של ציפורים, ואני צחקתי ואמרתי שמתאים לי ידיות עם פייגאלעך.
באותה עת היה עלי להפוך את חדר העבודה והכתיבה שלי לחדר ילדים. אז ביקשתי מהם להציץ בכמויות הספרים, ולראות האם יוכלו לבנות לי ספרייה חדשה בחדר השינה שלי, שיהפוך לחדר-עבודה-ושינה (השבוע ביקר אצלי בחור, נכנס, התבונן בבית, ואחרי שהיה לרגע בחדרי שאל, "ואיפה אתה ישן, בספרייה?":)).
מקץ זמן הביאו והתקינו בחדרי ספרייה נהדרת, שהפכה לספרייה של כל ספרי העזר שלי לכתיבה, הפרוייקטים שאני עובד עליהם, ספרי התחקיר וכדומה.
עברה שנה ומחצה. לפני כחודש יצרה איתי קשר חברתי, שושנה וייג, חברת אגודת הסופרים. יש לה תאומים גדולים, סיפרה לי, והגיע הזמן להחליף להם את חדר השינה. היא הציעה לי את מיטות המעבר שלהם. רק הזהירה אותי מראש, שהן רחבות.
חשבתי שאחכה עוד זמן מה עד שאעביר את מיכאל ודניאל מן ה'כלובים' של הילדות למיטות ללא מעקה. חששתי שיפלו מהן, יתרוצצו לי במשך הלילה ולא ירצו לישון. אבל אם יש משהו שהחיים לימדו אותי הוא, שכאשר מציעים לך מתנה מדהימה, אסור לדחות אותה.
הודיתי לשושנה, תיאמנו תאריך בו שלחה לי את המיטות עם מוביל מנתניה, שגם התקין אותן בביתי, פירק את מיטות התינוק ואפילו ניאות להתקין לי עוד באותו יום בריח עילי על דלת הכניסה, כדי שהילדים לא יחמקו ממיטותיהם, והדבר הבא שיקרה הוא ששוטר יעמוד לי איתם על סף הדלת באמצע הלילה, כי מצא שני פעוטות שובבים מטיילים בנווה צדק בערבו של יום.
ביום שסיפרתי בו על קבלת המיטות יצרה איתי קשר חברתי יעל שריד, בתו של מנחם שריד ז"ל, שהיה מנהל בית הספר התיכון שלמדתי בו, ברמת השרון. היא ואני משוחחים כבר זמן רב, כאן, בפייסבוק, והיא ביקשה לתת לי כל מיני דברים לילדים, ובהם מעקות בטיחות למיטות החדשות.
כך יצא, שבתוך 24 שעות מאז קבלת המיטות טרחה יעל והגיעה עם בתה עד כאן, והביאה לי מכל טוב – פאזלים וספרים, תמונה מקסימה ומלאת סיפור לחדר הילדים, שני מעקות בטיחות מפלסטיק, וגם מעקה עץ אחד.
"זה מדני הנקר," אמרה לי, "אם אתם חברים, אולי תבקש ממנו שיחתוך ויתאים לך את המעקה הזה למיטות הילדים."
הודיתי לה מקרב לב וחזרתי הביתה, לסדנה שלימדתי בה אותו בוקר.
עבר שבוע.
הילדים התרגלו למיטות, והמיטות אליהם. הם כמובן עולים ויורדים מהן כרצונם, אבל מעקות הבטיחות מן הפלסטיק הצילו אותם מכמה סלטות, וגם הצלחנו להגיע למודוס ויוונדי, לפיו ברגע שמחשיך בחוץ, הם מטפסים על המיטות ונרדמים עליהן.
זאת, כמובן, עד שדניאל מתעורר ודורש לעבור למיטתי.
הבוקר, כשעשיתי ספונג'ה לכבוד הסדנה של ימי רביעי ולכבוד שבת, רכנתי וניקיתי שוב בחדר הילדים, מברך בליבי את שושנה על המיטות שתרמה לנו, ואת הנגר שיצר אותן, שתי מיטות רחבות, כפולות, שלכל ילד יש בהן מרחב פעילות עצום.
ואז הבחנתי, לגמרי במקרה, במדבקה על צידה של אחת המיטות.
רכנתי והבטתי בה. והנה, זו הייתה מדבקה של דני הנקר.
זה כל כך ריגש ושימח אותי.
מה חשבת, אמרתי לעצמי, רק דני של מרב יכול להמציא כזו מיטת מעבר מדהימה, נדיבה, לילדים שלך.
ואז נזכרתי במעקה העץ שקיבלתי מיעל, מבית היוצר של דני הנקר.
נו טוב, אמרתי לעצמי. אז המעקה יתאים למיטה. עכשיו נשאר רק להביא ממנו עוד אחד, ושלום על ישראל.
הדבר הבא שאני מזמין מן היקום זה כנראה מטבח חדש מדני הנקר.
בעצם, סלון. ספות ישיבה.
בעצם, למה להסתפק במועט?
שהיקום ישלח לי בבקשה בית חדש, מרווח, עם חצר גדולה ובריכה, ושהכול בפנים יהיה של דני הנקר.
אפשר גם בעל מיליונר בפנים, שישלם על זה.
🙂
אז תגידו בעצמכם, סינכרוניה או לא? לא מדהים, ששושנה תרמה לי מיטות, שבאו מבית היוצר שבנה את השידה לחדר הילדים ואת הספרייה שלי, ושיעל הביאה מעקה מתאים, ושדני הנקר הוא בעצם גיסי, בעלה של אחותי הגדולה מרב, שהיא בעצם אחותו של אחותי הקטנה, ערן, שהוא חברי הטוב.
אחר כך לך תסביר שבכלל אין לך אחות.
