יומן מלחמה (9)
מעולם לא העליתי על דעתי, שמלחמה וגיוס מילואים מביאים לניוד גברים ישראלים מסוקסים ממקום למקום, ושזו הזדמנות להתחתן עם אחד מהם. אני חושש שהתימהון וההיסוס גרמו לי כרגע לאבד את בעלי לעתיד.
הייתי עם דניאל אצל רופאת הקשב והריכוז שלו ב"מכבי" בכפר ורדים. כשיצאנו משם נכנסנו לסופרמרקט כדי לקנות משהו קטן לדניאל לאכול, ואז, באחד ממעברי החנות, פסע מולי סרן גבוה, מקורזל שיער, עם שפתיים חוורות, קטנות וחושניות ומבט ערני בעיניים. הוא הניד לעברי בניד ראש זעיר, זהיר, אני חייכתי אליו קצה חיוך.
דניאל ואני התעכבנו כמה רגעים בפינת הקונדיטוריה. הסרן התעכב ליד סטנד כלשהו. עמדתי איזה רגע מאחוריו, אבל ראיתי שהוא משוחח עם מישהו מעובדי החנות. המשכנו לקופה. נעמדנו בה. אחרינו נעמדה איזו גברת גבוהה, ואחריה הוא. דניאל הסב את תשומת לבי לשלט שהתנוסס על תיבת הסיגריות מעל הקופה. "מה, אבא, מותר למכור מוצרי טבק מגיל שמונה?" תמה.
"מה פתאום," צחקתי, "מגיל שמונה עשרה."
"אבל כתוב פה שמונה," התעקש דניאל.
"אז ודאי המדבקה נחתכה," אמרה הגברת מאחורינו. צחקתי אליה.
"את צודקת, אבל בפורים, בבני ברק, באמת מחלקים סיגריות חינם לילדים מגיל שמונה," סיפרתי לה, "כך אני התחלתי לעשן."
"ואתה ממשיך?!" נדהמה.
חייכתי אליה והנהנתי.
הסרן עמד מאחוריה. דיברתי אליה אבל בעצם אליו. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים עד כדי כך, שגם אחרי ששילמנו, ויצאנו מן החנות, עוד התעכבתי מול דלתה. קיוויתי שייצא ממנה ונוכל להחליף כמה מלים, אולי מספרי טלפון.
"אבא, למה נעצרת, על מה אתה מסתכל?" שאל דניאל.
"על חייל אחד שמאד מצא חן בעיניי," השבתי לו.
חייל אחר, גבוה, רזה, משופם, יפה פנים, שעיניו ירוקות, שעמד לידינו, שמע מה אמרתי לדניאל וחייך. הלוואי ומסר זאת לסרן עם צאתו מן החנות.
"החייל שאמר לך שלום?" שאל דניאל.
אז לא דמיינתי, אמרתי לעצמי בלבי. אם גם דניאל שם לב לניד הראש הזהיר ההוא של הסרן אלי. אני חייב לחכות לו.
"ואם הוא לא הומו?" שאל דניאל.
לא רציתי להסביר לו מה זה גיי דאר, אבל הרגשתי כזו מבוכה מולו, מול בני התם וישיר הדיבור, עד שפשוט הרמתי את רגליי והלכנו משם במעלה המדרגות אל מגרש החנייה. נכנסנו למכונית, אבל בכיכר, במקום לפנות ימינה לכיוון תובל פניתי שמאלה, ונכנסתי למפלס התחתון של מרכז הקניות שם, אולי במקרה אראה שוב את הסרן הזה. אך לא ראיתי, ובינתיים צפרו לי מכוניות שאזוז.
זזתי משם, מלא בתחושת החמצה. אם הסרן הזה הניד לי בראשו, ודאי קלט שאני גיי, או שידע מי אני. והוא בפירוש מצא חן בעיניי עד מאד.
אז אם אתה סרן במילואים, שעבר דרך כפר ורדים או מוצב בקרבתו, ובשעה 11.30 הבוקר, יום שישי, 27.10.23, קנית משהו בסופרמרקט בכפר ורדים, ואיש מבוגר אחד עם ילד נעץ בך את מבטו ולא היה יכול להוריד ממך את עיניו, דע לך שזה אני, ושאני מחכה לאות חיים ממך.
ואתםן, יהודים.יות רחמנים.יות, שתפו את הפוסט הזה. מי יודע, אולי זה יגיע אליו או אל החייל יפה העיניים שנלווה אליו, וגילה דבר על אזנו.
