יומן מלחמה (24).
את המשפט המצוטט בכותרת מאמר זה קבע המשורר והמבקר הבריטי סמואל ג'ונסון, (1709-1784). הוא גם זה שטבע, כפי הנראה, את האמרה "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות," ועוד אי-אילו פתגמים ואמרות שהשתרשו בתרבות המערב. כוחו של הפתגם הזה רב, מפני שהוא מצביע על הצביעות האופיינית, לעתים, למי שנוקטים בעמדה פטריוטית, בעודם מכסים בכך על פשעיהם ועל בגידתם בלאום שבשמו כביכול הם נאבקים.
ביום הראשון למלחמה, בשבת שמחת תורה הארורה, שבה נכבשו כשלושים מיישובי העוטף, ונאנסו ונערפו ונשרפו חיים ונרצחו ונלקחו בשבי אלפי ישראליות וישראלים, היה זה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שאיחר יותר מכולם, הרבה אחרי מנהיגי האופוזיציה, להגיב למתרחש. הידיעות הראשונות על הטבח עלו לרשתות כבר בשש וחצי בבוקר, ועימן ואחריהן זעקות עזרה מיישובי העוטף וסרטוני טבח מן המסיבה ברעים. רק ב-09.10 הודיעה לשכת ראש הממשלה על כינוס הערכת מצב מורחבת ב 09.30 ועל כינוס הקבינט המדיני בטחוני בשעה 13.00. בשעה 11.37 פרסם ראש הממשלה הודעה מוקלטת בחשבון הטוויטר שלו, בה הודיע לאזרחי ישראל כי אנו נמצאים במלחמה.
מיד אחרי כן החלו לפמפם את פזמוני הפטריוטיות 'אחים אנחנו'. הקריאה הפטריוטית הזאת התגברה בשעה שבני אדם עוד היו נצורים בממ"דים בוערים, במקומות מסתור באזור המסיבה, בזמן שעזתים נכנסו שוב ושוב דרך הפרצות בגדר וגררו עמם עוד ועוד חטופות וחטופים לעזה. ל'אחים אנחנו' הצטרף מטבע הלשון החדש, 'זה לא הזמן'. ב-10.10 כבר אמר מיקי זוהר "זה לא הזמן לפוליטיקה, זה הזמן לממשלת אחדות מיידית," בתגובה לדברי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שכבר מצא את האשמים בפוגרום ואמר כי "הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואיזנקוט לא הפגינו יכולות שמצדיקות להישען עליהם, יש להם חלק במחדל […] מדובר באחריות של כל הצמרת הביטחונית, שאחזה בקונספציה שחמאס מורתע".
בו-זמנית שהנימוק 'זה לא הזמן' מונף כנגד כל ניצניה של קריאה לפיטורי נתניהו או להדחתו, ולהחלפת ממשלת המחדל בממשלת אחדות, כבר החלו נתניהו ובכירי לשכתו בהכנות להדיפת האחריות ממנו והלאה. נתניהו האשים את ראשי הצבא, את הטייסים שאיימו בהפסקת התנדבות ואת המפגינים במחדל, ובכירי לשכתו אספו חומרים מישיבות קבינט וממשלה קודמות כדי להצדיק את מדיניות ההכלה והטיפוח שלו את חמאס, מתוך אמונה כי החמאס הוא נכס אסטרטגי, שחוזקתו מול הרשות הפלסטינית תאפשר את המשך מדיניות הדשדוש בכול הנוגע לעתיד השטחים הכבושים ולפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני.
הוא כנראה לא חדל מאיסוף חומרים להגנה בפני ועדת חקירה ומשפט בגין המחדל עד לרגע זה. סביבתו כבר הפריחה ניסיון להחליף ועדת חקירה ממלכתית בוועדת חקירה ממשלתית, רעייתו כבר הודיעה למשפחות חטופים כי לא בעלה אשם בפוגרום אלא המפגינים, ונתניהו עצמו, במקום לעסוק בניהול המדינה, להחליף מיד את מנכ"ל משרד ראש הממשלה באדם ראוי אחר, שיוכל לתכלל את החיים בעורף בזמן מלחמה, עבר להתגורר בביתו של מיליארדר, בעוד לשכתו בוזזת עוד מיליונים להחזקת מעונותיו האישיים והרשמיים הריקים, ועסוק מדי יום ביצירת הזדמנות צילום עם חיילים אחרי שרוקנו מכלי הנשק שלהם את המחסניות, הפרידו בין חיילי הסדיר לחיילי המילואים, והקיפו אותו בסוהרסנים מהיחידה לאבטחת אישים. זאת, בתקווה כי צילומיו הלוחמניים בקרב חיילים יאצילו עליו את מידת המנהיגות החסרה לו.
מנהיג אמיתי היה מתייצב מול עמו מייד עם היוודע החורבן, בשידור חי, לא בהקלטה, היה נוטל על עצמו מיד אחריות לפוגרום, מודיע על פתיחת מלחמה נגד חמאס, מבהיר כי הוא עוצר את ההפיכה המשטרית ומבטיח כי יעזוב את שלטונו בסיום המלחמה או בכול שלב מתאים במהלכה.
מנהיג אמיתי גם לא היה מחזק את אמירותיהם של ראשי מערכת הביטחון, באומרו כמותם שוב ושוב שהמלחמה הזאת תארך חודשים רבים ואפילו שנה. האמירות האלה חמורות, מפני שהן מבהירות לישראלים כי נדונו לחיים של אימה, לשגרת חירום מתמשכת, שאין לה אופק של תקווה, בתוך מדינה קרועה ושסועה פוליטית, בידי אותו ראש ממשלה עצמו, שמוסדות השלטון שלה אינם מתפקדים, ומדי שעה ומדי יום ניחתות עליה מהלומות מוות בדמות בשורות איוב על עוד ועוד נרצחים, נעדרים, חטופים ונופלים.
אבל בנימין נתניהו אינו מנהיג. אם הייתה בו מידה אחת של מנהיגות היה נוטל על עצמו אחריות אישית לאסון הנורא הזה, ובזה מראה דוגמה אישית. אלא שאדם, שבנו מכייף במיאמי בעוד חבריו נהרגים בחזית, אדם המכייף בעצמו במעונו של מיליארדר בשעה שמאות אלפי ישראלים נשארו חסרי בית בשל החורבן בעוטף ובשל פינויים מבתיהם בדרום ובצפון, אדם הבוזז את אוצר המדינה למען החזקת מעונותיו, בעוד הישראלים מובטלים ומיואשים וחסרי תקווה, ואינם יודעים במה יפרנסו את ביתם – אדם כזה אינו מנהיג. הוא אחראי לאסון. הוא המכשלה. הוא הפקק המצמית העומד בדרכו של הניצחון והוא המונע מישראל כול סיכוי לתקומה.
בנימין נתניהו בגד בישראל. הוא בגד בה בכול שנות שלטונו, בהן טיפח את החמאס ונמנע מכול אזהרות ראשי מערכת הביטחון בגין מדיניותו הכושלת, למן שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, ועד אחרון המזהירים אותו בחודשי ההפיכה המשטרית ועד לפוגרום. הוא בגד בישראל בקואליציית הדמים שהקים, ובה העלה לשלטון ונתן כוח שלטוני, סמכויות ותקציבים, בידי הכהניסטים, הגזענים, המיזוגנים, ההומופובים והמשיחיים, שהכסף שכבר בזבזו במסגרת הכספים הקואליציוניים חסר כעת בציוד לחימה, ביצירת מענים לניצולי הפוגרום ולמפונים, בהגנה על הישובים ובמיגון בתי ספר. בנימין נתניהו בגד בישראל בכך שהקריס אותה בשלושה מישורים – הביטחוני, הממשלתי וההסברתי. וזאת, מבלי להזכיר את פרשת הצוללות וכלי השיט, ועוד אינספור תיקים ופרשות המצויים כעת בבית המשפט, ואלה שעוד יגיעו אליו.
בנימין נתניהו חייב להיות מודח עכשיו. עוד היום. זאת, אם על ידי הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי מתואמת עם הודעה על הקדמת הבחירות, אם על ידי בית המשפט העליון, שיפסוק במהירות בנוגע לאי עמידתו בהסכם ניגוד העניינים שנכפה עליו ערב קבלתו את המנדט להקמת ממשלה, ובנוגע לנבצרותו ממילוי תפקידו, ואם על ידי הציבור – שיעלה כבר בשבת הקרובה בהמוניו אל הכנסת בירושלים, ידרוש את פיטוריו ולא ירפה מן הכנסת וממעונות רה"מ עד שיסולק מתפקידו.
המאבק רק החל. צעדת משפחות החטופים וההפגנה במוצאי שבת הן אבני דרך משמעותיות בו. כך גם גיליון ההתנגדות שאני עובד עליו כעת, במטרה להפיצו בכמה שיותר ערים וישובים בישראל, וכותרתו היא "צא, צא, איש הדמים."
המלחמה הזאת לא תיגמר אם בנימין נתניהו לא יודח כבר במהלכה מתפקידו. לנתניהו, כמו לכול רודן פוליטי בהתהוות, יש אינטרס מודע, או לא מודע, כך לפחות אני מקווה בשבילו, בהארכת מצב המלחמה, מפני שבחסות המלחמה הוא וסובביו ממשיכים לקדם חוקים ותקנות אנטי דמוקרטיים, ומפני שהוא יודע היטב, שברגע שתהיה הפוגה במלחמה המחאה תתחדש בעוצמה שלא הייתה כמותה. האחריות להדחתו המיידית מתפקידו מוטלת לא רק על בני גנץ וגבי אייזנקוט, שעליהם לקום מתוך הממשלה שהצטרפו אליה ולהודיע פומבית על אי כשירותו, ולא רק על יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, שחייב לבנות ממש עכשיו אפשרות להצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי, ולא רק על בית המשפט העליון, שחייב להשמיע את פסיקתו בנוגע לעתירות שעל שולחנו, ולא רק על ראשי זרועות הביטחון, שצריכים לעמוד כאיש אחד ולומר שהנבל הזה מסכן את ישראל ואת עתידה ומוכרח להיות מוחלף מיד. האחריות להדחה מיידית של נתניהו מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ישראלים ציונים ופטריוטים. כול מי שיכול לצאת להילחם על הבית נלחם, ומי שאינו יכול תורם את חלקו להישרדות החברה האזרחית, במקום שהמדינה איננה בו.
הפטריוטיות, כמו שאמר סמואל ג'ונסון בזמנו, היא מפלטו של הנבל. אבל אסור לנו שהפטריוטיות שלנו, ההבנה שאנחנו נלחמים על הבית, על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכבית יהודי לכול תפוצות הגולה, תהפוך לנו ממעלה יתירה, מן הרוח הישראלית הבלתי מנוצחת – למכשלה, להגנה על התודעה מפני ההכרה החריפה, הנוראה והבלתי נמנעת – בנימין נתניהו אינו גואל ישראל, אינו מנהיג האומה, אפילו אינו משיח בן יוסף. הוא האסון הגדול של מדינת ישראל ושל המערכת הפוליטית שלה. הוא אדם בוגדני, תכסיסן פוליטי, איש שיווק ויח"צ ממולח, ריק מערכים ונטול כול יכולת הנהגה. נתניהו הוא תקלה לאומית, נרקיסיסט חסר כול יכולת אמפטיה ויכולת קליטה, עיבוד, הבנה והכלה של האסון שהוביל אליו את עמו. הוא חייב ללכת מיד, ועימו כול סובביו. כול יום שהוא נותר בתפקידו רק קורע יותר את החברה הישראלית, מעמיק את הפגיעה ביסודות הדמוקרטיה ובמוסדות השלטון וברוח העם.
אילן שיינפלד, 16.11.23.
לתמיכה בגיליון ההתנגדות לחצו כאן – https://beactive.co.il/project/75996
