החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (194).
שלמה אבן-גבירול היה גבר צעיר וחולני. חוליו ייסר אותו מאד, ולמעשה כמעט ולא יצא את פחת ביתו. אבל הוא היה מוכשר להפליא במלאכת הכתיבה, והוציא מתחת ידיו שירים מן היפים בשירה העברית. את יכולתו לישב בביתו ולכתוב מבלי לדאוג לבעיות הפרנסה חב ליקותיאל, הפטרון שתמך בו.
כאשר איחר יקותיאל לשלוח לשלמה אבן-גבירול את תמיכתו, לא התבייש המשורר וכתב לפטרונו שלוש שורות של קובלנה:
אָכֵן מְיֻדָּעִי זְנַחְתַּנִי מְאֹד / עַד כִּי־קְרָאתִיךָ אֲבִי־זָנוֹחַ
יוֹם שֻׁלְּחָה נַפְשִׁי לְשׁוֹטֵט בֶּאֱנוֹשׁ / לֹא־מָֽצְאָה כִּי אִם־בְּךָ מָנוֹחַ
בַּמֶּה תְכַבֶּה אַהֲבַת לֵבָב וְאֵל / נִשְׁבַּע בְּרוּחוֹ מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ.
אבל עם מות יקותיאל כתב שלמה אבן-גבירול, מלא הכרת תודה לפטרונו ומלא צער על מותו, את אחת הקינות היפות בשירה העברית לדורותיה:
רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה
כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,
תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין
וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,
וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה
בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ
בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.
(1040–1039)
מעצם טבעם, היחסים בין סופרים לבין פטרוניהם הם מורכבים מאד. יש בהם מצד אחד תלות ומצד אחר שאיפה לחירות. מצד אחד היזדקקות ומצד שני מרדנות. הם גם כר פורה לדמיונות, לשמועות, לבדותות ולרכילות. אבל אפשר לומר בוודאות, כי לולא התמיכה של פטרונים בסופרים ובאמנים, התרבות האנושית בכלל, ובייחוד זו שמאז הרנסנס ואילך, הייתה חסרה הרבה. תארו לעצמכם את לאונרדו דה-וינצ'י ללא תמיכתו של דה-מדיצ'י, או את ש"י עגנון ללא תמיכתו של זלמן שוקן.
שלב הביניים בין פטרונות האמנות והספרות לבין ימינו עבר דרך התפתחות המקצוע 'גיוס משאבים'. יחידים וארגונים, משפחות נזקקות ועמותות, למדו או שכרו אנשי מקצוע שזהו תחום עיסוקם, אשר סייעו להם, במקרה הטוב, לבנות 'פירמידה של תמיכה', המבוססת על תמיכות בסכומי כסף מעטים ומטפסות עד לתורמים נכבדים. כך ביקשו לנתק את יחסי התלות בין תורם אחד לנתרם אחד, ולבססם על בסיס בריא יותר, של תמיכה ציבורית רחבה.
בזכות התפתחות רשת האינטרנט והמחשוב הביתי עברו יחסי הפטרון והאמן גלגול נוסף, בדמות פיתוחם של אתרי מימון המונים. כיום, כול אמן יכול, אם הוא מתגבר על הדחייה מעיסוק בענייני ממון, על אי הנעימות הכרוכה בכך, על החששות מפני פגיעה בשמו.ה הטוב, לפתוח קמפיין למימון המונים לשם מימון יצירתו או חייו כיוצר. יתר על כן, בעידן שבו צריכת התרבות עברה שינוי גדול, בשל התפתחות הציביליזציה והיהפכותה לציביליזציה של מסכים, עברו גם תעשיית התרבות, האמנות והמו"לות שינויים מכריעים, ואלה כמעט מחייבים את היוצר היחיד למצוא לו מקורות מימון ליצירתו.
זה הרקע לריבוי הקמפיינים למימון המונים, שכיום רבים היוצרים, בכול תחום, הנזקקים להם כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את יצירתם, לשווקה ולהפיצה ברבים.
בעיניי, הדמוקרטיזציה של יחסי הפטרון והאמן, המיטיב והמוטב, היא תמורה חברתית-כלכלית מבורכת. כך נשמרת חירותו של האמן, אי תלותו באדם יחיד ויכולתו להישאר נאמן לאמת היצירה שלו ולחייו כיוצר. זו גם הסיבה שהחלטתי, לפני חודש ומחצה, לצאת אל הציבור עם קמפיין מימון ההמונים לספר הילדים החדש שלי, "הַסִּפּוּר שֶׁל מִיכָאֵל וְשֶׁל דָּנִיֵּאל." בתנאים השוררים במו"לות הישראלית בכלל, ובשוק ספרי הילדים בפרט, היה לי ברור שאף מוציא לאור לא ייקח על עצמו את מימון ציורו והפקתו של ספר ילדים, העוסק בפונדקאות ומבקש להנגיש אותה לקהל הקוראים הצעיר, וכך ליצור אווירה חמה, מקבלת ושוויונית לילדי הפונדקאות והמשפחות החדשות בישראל. וכיוון שעלות הפקתו של ספר ילדים משובח היא עשרות אלפי שקלים, היה לי ודאי שהדרך היחידה שלי לממשו היא באמצעות גיוס המונים.
נותרו עוד חמישה ימים עד לסיום הקמפיין למימון המונים של ספר הילדים החדש שלי. 316 תומכים ותומכות נתנו 43,683 ₪ מתוך 59,322 השקלים הנדרשים להפקתו. רובםן עשו זאת על ידי הזמנת עותק אחד מן הספר החדש (או יותר עותקים), ובכך שימחו מאד את לבי. טוב לסופר כמוני לדעת, שכאשר תצא המהדורה הראשונה של הספר ממכבש הדפוס, יהיו כבר כשלוש מאות בני אדם, שיצפו לספר הזה, וישמחו לאמצו אל חיקם.
זה הזמן להצטרף למעגל התמיכה בפרויקט. עלי לאסוף עוד 15,639 שקלים כדי להביאו לידי גמר. ואם תזכרו, שמתוך הכסף הזה, מלבד הפקת הספר, עלי גם לממן את התמורות שהבטחתי לתומכיי ולתומכותיי, את הדיוור אליהם וגם את המיסים שיהיה עלי לשלם על סכום זה, תבינו עד כמה זה אקוטי שאעבור את היעד הזה, בתוך חמישה ימים.
היכנסו והצטרפו לתומכיםות בספר הילדים החדש שלי, " הַסִּפּוּר שֶׁל מִיכָאֵל וְשֶׁל דָּנִיֵּאל" ותבואו על הברכה. תודה, אילן שיינפלד.
נ.ב.
אשמח לשיתופים.
תודה רבה.
